חובות הנאשם על פי תקנות התעבורה ועל פי ההיתר להובלת מטען חורג
כתב האישום שהוגש נגד הנאשם ייחס לו ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות וכן עבירות בנגוד לתקנות 8, 85(א), 85(ג), 85(ו), 85א(ו)(4) לתקנות התעבורה וכן בנגוד לסעיפים 20(א)(1), 20(א)(2) לחוק שירותי הובלה, תשנ"ז - 1977.
הוראת תקנה 35 לתקנות התעבורה
לטעת המומחה בחוות דעתו נהג האוטובוס הוא מי שאחראי לתאונה, שכן היה עליו להיצמד לצדו הימני בנתיב נסיעתו, שכן לנהג המשאית לא הייתה כל ברירה אלא לנהוג תוך חריגת הקלטרת לפס הכתום בין הנתיבים.
בסעיף 4.3.4.7 לחוות דעתו של המומחה, ציין כי הממצאים מלמדים באופן ברור כי נהג האוטובוס לא שמר על ימין הדרך, אלא דוקא נצמד לצד השמאלי ביותר לנתיב שלו, ובהתאם לתקנה 35 לתקנות התעבורה, כל נהג חייב להשתמש ככל האפשר בצד הימני הקיצוני של הכביש, או בצד הימני הקיצוני של הנתיב שלו.
עוד יצוין כי אף שנהג האוטובוס נחקר פעמיים באזהרה, וכחשוד בגרימת התאונה, הרי שהמאשימה בסופו של יום בחרה שלא להגיש נגד נהג האוטובוס כתב אישום בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ואף לא בעבירה זו בנגוד לתקנה 35 לתקנות התעבורה, וחזקה על המאשימה כי שקלה היטב את הראיות שנאספו על מנת להגיע לכלל מסקנה זו, וממילא יש לומר, לא נבחנת בודאי לא בשלב זה היתנהגות נהג האוטובוס, אלא רשלנותו הנאשם (אשר הוכחה כאמור פעם אחר פעם).
לגופו של עניין וחשובה ביותר היא העובדה כי אף אם נהג האוטובוס נהג את רכבו שלא בצדו הימני קצוני של הכביש, הרי שהיה על הנאשם כאשר הוא נוהג במשאית במסה עצומה על כל המובל עליה במשקל כולל של כ50,000 ק"ג קרי 50 טון, לצפות את היתנהגותו של הנהג המגיע ממולו אשר לא בהכרח יקפיד וישתמש בצדו הימני קצוני של הכביש.
...
בנסיבות אלה ניתנה החלטתי כי ב"כ הנאשם יגיש בקשה מתאימה להגשת הראיה הנוספת עד ליום 18.7.22.
יחד עם זאת וביחס לסעיף 90 לכתב האישום ולפיו בשל העדר הסימון כאמור, לא יכול היה ויטלי להבחין מבעוד מועד בקצה הקלטרת ובהעדר רכב ליווי שיסע לפני המוביל, טען הנאשם במענה לכתב האישום, כי מדובר במסקנה שגויה לחלוטין, שכן ניידת משטרה עם אור כחול הובילה את השיירה.
לסיום, כאמור לא מצאתי כי טענות ההגנה של הנאשם מקימות ספק סביר באשמתו ואני סבורה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את כלל יסודות העבירות המיוחסת לנאשם.
באשר למהות טענות הנאשם יפים דברי בית המשפט בעניין אלי וקנין כאמור, ביחס להגדרתו של הספק הסביר:
"לעניין טיבו של הספק הסביר, אין מדובר בספק שההסתברות בדבר קיומו היא תאורטית בלבד, אלא ספק ממשי שיש לו עוגן ואחיזה בחומר הראיות. הספק צריך להיות בעל משקל כזה שיש בו כדי לזעזע את המערך העובדתי – נסיבתי, כפי שהוצג על ידי התביעה, עד שמערך זה לא יוכל עוד לעמוד על רגליו, ולהניב מסקנה חד משמעית בדבר אשמת הנאשם. לצורך כך, אין די בהצבעה על קיום אפשרות חלופית לנסיבות המצביעות על אחריות, אלא נדרשת הוכחת אפשרות שהסתברותה סובסטנטיבית. ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להסיק מהראיות מסקנה המתיישבת עם חפות הנאשם שהסתברותה אינה אפסית, אלא ממשית." (סעיף 49 לפסק הדין עמ' 21).
בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המאשימה מעבר לכל ספק סביר ולהוכיח את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם שבעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום.
