נהיגה רשלנית בניגוד לתקנה 64א לתקנות התעבורה

כתב האישום: המערער הודה בבית-משפט קמא בעובדות כתב האישום, והורשע בעבירות שלהלן: הפקרה אחרי פגיעה בנסיבות מחמירות בנגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן-הפקודה); נהיגה ברשלנות בנגוד לסעיף 62(2) לפקודה; פניית פרסה בנגוד לתקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961; וסטייה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

...

לא מצאנו, כי לפנינו מקרה חריג שבו נפלה טעות מהותית בגזר-הדין, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

כל האמור לעיל, אין בו כדי להעיד על שיקום ממשי, המצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם, ולא בכדי בחר בית-משפט קמא שלא לחרוג מהמתחם.

אשר על כן, הערעור נדחה.

האישום כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של הפקרה אחר פגיעה בנסיבות מחמירות בנגוד לסעיף 64 א (ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), שבוש הליכי משפט בנגוד לסעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, נהיגה רשלנית בנגוד לסעיף 62(2) לפקודה , סטייה מנתיב בנגוד לסעיף 62(1) לפקודה ולתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), נהיגה ללא ביטוח בתוקף ניגוד לסעיף 2ב לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל - 1970 ונהיגה שלא בימין בנגוד לסעיף 62(1) לפקודה ולתקנה 35 לתקנות התעבורה.

במקרה זה כיון שהרכב הוא "הגורם" העובדתי לתאונה ניתן להרשיע את הנהג בעבירה לפי סעיף 64א. [ניתוחו זה הוביל לתיקון החוק לאחר פס"ד ע"פ 330/73 אליסף נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(1)212) יצוין כי לא ברור עד כמה הניתוח דלעיל עודו אפשרי נוכח תיקון סעיף 64א לפקודה בשנת 1979 (חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 15), התש"ם – 1979, ס"ח 22), במסגרתו שונתה הרישא מ "נוהג רכב שתוך נהיגה גרם לתאונה" ל- "נוהג רכב המעורב בתאונה" בדומה לנוסח של תקנה 144, אלא שמטרת המחוקק דאז הייתה לשנות את קביעת בית המשפט העליון כי יש צורך באשמה בגרם התאונה כדי להרשיע בעבירת הפקרה.

...

בסיכומיו הפנה ב"כ הנאשם 1 לתיקים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירה של אי מסירת פרטים בלבד מקום שהיה לטענתו צריך להגיש כתב אישום בגין עבירה של הפקרה אשר אני סבורה שעל פניהם היו חמורים פחות מהתיק שבפני .

משכך אני דוחה את טענות הנאשם בדבר אכיפה בררנית.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

החלטתי להרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום האישום כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות של אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק, עבירות בנגוד לתקנות 21(ב)(2), 21ג ו- 64א(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

" בית-משפט זה הבהיר הבהר היטב בע"פ 402/75 [1], כי מעשה רשלנות של אחר אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק, וכי אדם אחר עלול להפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אף רשלנות בדרגה גבוהה של מאן-דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור (פרופ' ש' ז' פלר, "מהות הגורם המתערב הזר והשלכותיו על הקשר הסיבתי" משפטים ו (תשל"ה-ל"ו) 30-72)"

...

החלטתי להרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום האישום כתב האישום מייחס לנאשמת עבירות של אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק, עבירות בניגוד לתקנות 21(ב)(2), 21ג ו- 64א(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

לפיכך אני קובעת כי אי העדתו של נהג המשאית כעד הגנה אינה פועלת לרעתה של הנאשמת .

לסיכום מהמקובץ עולה כי הנאשמת נהגה בחוסר זהירות שעה שראתה את המעורב נוסע מאחוריה ופנתה שמאלה.

לאור האמור אני קובעת כי הנאשמת אחראית לתאונה ומרשיעה אותה במיוחס לה בכתב האישום.

רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר בטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בנגוד להוראות תמרורי התנועה". בעפ"ת 33840-02-12 סובחי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] נאמר: "סקירת הפסיקה מלמדת כי במקרי הנהיגה הרשלנית הקלים ביותר נגזרו על הנהגים עונשי מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות (ע"פ 4732/02 סורפין נ' מ"י);במקרים של רשלנות חמורה יותר נגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופות של 10 חודשים (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י) [פורסם בנבו]; 13 חודשים (ע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מ"י), [פורסם בנבו], במקרה בו נהרגו אם ובנה, ונפצעו שלשה אחרים; 15 חודשים (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מ"י [פורסם בנבו]) במקרה בו נהרגו שניים ונפצעו ששה; ו- 18 חודשים (ע"פ 6544/07 גראמנת נ' מ"י [פורסם בנבו]).במקרים החמורים ביותר נגזרו על הנאשמים 24 חודשי מאסר (ע"פ 8382/03 חילף נ' מ"י פ"ד נ"ח (2) 139, במקרה בו נהרגו שלשה אנשים; ת.פ (חי') 114/01 מ"י נ' טל בן סבח יצחק, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו ארבעה אנשים וע"פ (ת"א) 70632/02 זקרי נ' מ"י); 27 חודשי מאסר (ע"פ (מרכז) 8250-02-08 סובינסקי נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו היו שלושה הרוגים); 30 חודשי מאסר (ע"פ 708/10 שלאפה נ' מ"י, [פורסם בנבו], גמ"ר (פ"ת) 2404-03-11 מ"י נ' יהודה חן, [פורסם בנבו] עפ"ג (מרכז) 4766-07-09 יגמור נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו אב ובתו......סקירת הפסיקה דלעיל מצביעה על כך שטווח הענישה בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית נעה מששה חודשי עבודות שירות, ועד 30 חודשי מאסר בפועל, במקרים החמורים והקשים ביותר". בעפ"ת 27105-09-15 סח(אסיר) נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.15) הורשע המערער על פי הודאתו, לאחר שחזר מכפירה בטרם שמיעת הראיות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וסעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961; בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה, בנגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; עבירה של גרימת נזק לגוף ולרכוש, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה; וכן עבירה של נהיגה ברשלנות, בנגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.

בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשם עבירת הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודה אשר הושמטה מכתב האישום המתוקן.

...

הגעתי לכלל מסקנה אפוא, כי מאסר בדרך של עבודות שירות ובתקופה המרבית יענה על מכלול השיקולים האמורים בגזר הדין.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשים מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות באצטדיון בלומפילד בת"א. הנאשם יתייצב ביום 15.3.2021 בשעה 08:30 בפני המפקח האחראי על עבודות השירות, רס"מ אלחדד אלמוג אדיר, לשם השמתו והצבתו.

אני גוזר על הנאשם 15 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה במשך 3 שנים מהיום, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

]השופטת א' פרוקצ'יה: המבקשת הורשעה בבית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט אזולאי, סגן נשיא) ברשלנות בנגוד לסעיפים 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה, בנהיגה ברשלנות בנגוד לסעיף 62 לפקודת התעבורה, ובאי ציות לרמזור אדום לפי תקנות 22 ו-64א לתקנות התעבורה.

...

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין, וערעורה נדחה (כב' השופטים כהן, אברהם ודה-ליאו לוי).

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הבקשה נדחית.