נהיגה ללא רישיון ברכב הורים

הנאשם, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג בקטנועו ללא רישיון רכב תקף, ויחד עם האדם השלישי אספו את י' ונסעו באמצעות הקטנוע לכיוון הכניסה לבת עין, כשאינם חובשים קסדות.

תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השרות התסקיר שהוגש סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא כבן 19, רווק, מתגורר בבית הוריו ועובד בתפקיד אדמניסטרטיבי במשרד עורכי דין.

...

סבורני כי ענישה שלא תכלול אלמנט זה תחטא לחומרת המעשים ולאינטרסים המוגנים שפורטו לעיל.

עוד סבורני, שהולם לחייב את הנאשם בפיצוי למתלונן, שהוא ובנו חוו רגעים קשים.

במכלול השיקולים, סבורני כי נדרש לענוש את הנאשם במאסר למספר חודשים ובענישה נלווית, אך נוכח הטעמים לקולה ניתן להימנע ממיצוי הדין עמו, ולאפשר לו לרצות את המאסר בדרך של עבודות שירות (כפי שעתרה גם המאשימה).

טענתו המרכזית של המבקש הייתה כי הרכב, השייך לאביו, משמש לצרכי פרנסת המשפחה, לרבות הוריו וכן, כי המצב הכלכלי קשה ובעל הרכב נמצא במצב רפואי קשה, אחרי שני אירועים מוחיים, לפני ניתוח קרדיולוגי וסובל מבעיות נוירולוגיות שונות והמבקש זקוק לרכב גם כדי להסיעו לבדיקות וטיפולים.

המבקש נוהג משנת 2003 , עברו התעבורתי מכביד ביותר וכולל 61 הרשעות קודמות, מהן עבירות של נהיגה ברכב לא תקין, האחרונה משנת 2022, עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ועבירות בטיחותיות רבות.

...

בנוסף לקריטריונים לעיל, הרי שעל פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש: " בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..". לעניין החריג בסעיף 57ב ב(2) לעיל, נקבע בבפ"מ 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נגד מדינת ישראל: "המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור. דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה". לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא התרשמתי כי המקרה שבנדון עומד באחת החלופות של הסעיף האמור.

מכל האמור לעיל ואף כי לא נפל כל פסול בשיקול דעתו של קצין המשטרה, הרי שלפני ולפנים משורת הדין, אני נעתרת לבקשה באופן חלקי ומורה כי הרכב יוחזר לבעליו ביום 21.1.24 וזאת בכפוך לכך שהמבקש יחתום במזכירות בית המשפט על התחייבות בסך 5000 ₪, כי נאסר עליו לנהוג ברכב שבנדון, עד לתום תקופת ההשבתה המקורית, דהיינו- 28.1.24.

הערכים המוגנים בשלל העבירות הוא : שמירת שילטון החוק, שמירת חיי אדם של משמשי הדרך, ובכלל זה הנוסעים ברכב, תחושת הבטחון של אזרחים על כביש שלצידם אמורים להיות נהגים שומרי חוק יודעי חוק שהוסמכו כדין לנהיגה, זאת ועוד נהיגה ברכב שפג רישיונו, " הוסר מן הכביש" הוא סיכון משתמשי הרכב על נוסעיו וכן של כלל משתמשי הדרך, שכן רכב ללא רישיון מסכן בעצם הנסיעה עליו את כל הסובבים אותו .השמירה על שלום הציבור היא ערך מוגן מרכזי בעבירות המסכנות את שלומו.

בית משפט קמא גזר על המבקש: 7 חודשי מאסר בפועל, הורה על הפעלת שני מאסרים מותנים בחופף; מאסר מותנה, 4 שנים פסילה בפועל, 10 חודשי פסילה על תנאי; הפעלת התחייבות כספית ע"ס 10,000 ₪.

...

מתחם הענישה:  לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות ביצוע העבירות , הרי שאני קובע כי מתחם העונש במקרה זה נע בין 6 חודשי מאסר, שניתן לבצעם בדרך של עבודות שירות ועד 18 עונשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים ובכללם: פסילה בפועל ועל תנאי משמעותיים, קנס כספי, והתחייבות כספית.

שקלתי האם נכון לעשות כן לאחר סיום המאסר בעבודות השירות ואני סבור כי בחלוף 6 שנים ממועד האירוע, כשהנאשם תיקן הפגם ברישיון כדין ונדרש לפרנסת ביתו וטיפול ביולדת או ביילוד לצרכיו לרבות כל הכרוך בנסיעות, עניינים רפואיים שגרתיים, ובאופן יוצא דופן וחריג לא ראיתי לנכון לפסול רישיונו מעבר ל30 יום, אך כן מצאתי לנכון לאזן הענישה בהקשר זה בהגדלת תקופת הפסילה על תנאי ל24 חודשים.

לאחר ששקלתי כלל השיקולים לעיל, הנני גוזר על הנאשם העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.

בית המשפט לתעבורה קבע כי מיתחם העונש ההולם בעיניינו של המבקש נע בין הארכת מאסר מותנה בן חודשיים שהיה תלוי ועומד נגדו בשל הרשעה קודמת לבין 12 חודשי מאסר בפועל לצד פסילה בת 6-36 חודשים, ובשל שקולי שקום הורה על הארכת המאסר המותנה לצד פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים; הפעלת פסילה מותנית בחופף, של"צ בהקף של 140 שעות והתחייבות .

בקשת רשות ערעור נדחתה תוך שנקבע: "למבקש ניתנה ההזדמנות להוכיח כי שינה מדפוסי היתנהגותו, אך במקום לקחת אותה בשתי ידיים הוא שב לסורו." · 4299/20 רע"פ 4299/20 אמיר חמדאן נ' מדינת ישראל (9.7.20).המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב תקף וללא כסוי בטוחי.

...

עונשו של הנאשם: לאור כל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 21 חודשים.

בהתאם לסעיף 40א לפקודת התעבורה אני גוזרת על הנאשם 10 שנות פסילה בפועל.

אני מורה על הפעלת פסילה מותנית בת 12 חודשים כפי שהוטלה על הנאשם בתיק ת"פ 19995-12-20 בבית משפט השלום באילת ביום 28.7.21 וזאת לריצוי במצטבר לפסילה שהוטלה בתיק זה. למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכל 11 שנות פסילה.

נסיבות המקרה: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בתיק זה – הרשאה לנוסע לא לחגור חגורת בטיחות, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף.

כמו כן, במסגרת הליך זה הורה ביהמ"ש על פסילתו של הנאשם עד תום ההליכים כנגדו (בפ"ת 3089-11-21).

...

במקרה זה, סבורני שיש ליתן לפן השיקומי משקל רב משיקולי ענישה אחרים כמו הגמול וההרתעה, שכן שליחת הנאשם למאסר בפועל עלולה, בהסתברות גבוהה, לסכל את שיקומו ולקטוע את ההליך השיקומי בו כבר החל (רע"פ 262/14 נאשף נ' מ"י [פורסם בנבו]).

בנסיבות אלו, סבורני כי יש להסתפק בעונש מאסר מותנה לצד פסילה מהותית ורכיבי ענישה נוספים אשר יביאו את האינטרס הציבורי על סיפוקו וירתיעו את הנאשם והציבור מביצוע מעשים דומים.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דן את הנאשם כדלקמן: · דן את הנאשם ל- 7 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל על עבירת נהיגה בזמן פסילה או עבירת נהיגה בשכרות ויורשע בה. · פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים.

· דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח. הקנס ישולם ב - 6 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 03.03.24.