בעובדות כתב האישום אשר הוגש, לא פרטה המדינה מה היה הרקע להליך הפסילה מנהלית של הנאשם (המדינה הוסיפה נתון זה רק בטיעוניה לעונש מבלי שצו הפסילה עצמו הוגש במסגרת טיעוניה לעונש בפרק ה"ראיות לעונש"), ולמעשה ניתן ללמוד מעובדות כתב האישום כי נהיגת הנאשם בזמן פסילתו המנהלית באה על רקע ארוע אחד ובודד של פסילת רישיונו על ידי הרשות המבצעת ולא על ידי הרשות השופטת.
...
בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.
בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל), נכון בעיני בהתחשב גם בהודאתו , נורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
קנס בסך 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.
הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה
של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.
