נהיגה בשלילה בזמן מאסר על תנאי, בניגוד לחוק העונשין

על הנאשם נגזרו 21 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה פוחזת ברכב; קנס; פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 5 שנים; הפעלת עונשי פסילה על תנאי כך שעל הנאשם תוטל פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 7 שנים מיום שיחרורו ממאסר; פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 24 חודשים.

לאחר שיחרורו מהצבא, עבד כשנה ומחצה בתחום האבטחה, אך פוטר מעבודתו על רקע שתיית אלכוהול במהלך העבודה, ורשיון הנשק שלו נשלל.

נהיגה במהירות מופרזת, פעמיים (הנאשם לא הועמד לדין בגין נהיגה בפסילה אך העבירות הללו נעברו גם הן בהיותו תחת פסילה, שטרם סיים לרצות, שהרי בהתאם לגזר הדין ת/2, נדון הנאשם, כאמור, ל-7 שנות פסילה לריצוי מיום שיחרורו ממאסר) – כשלחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות שענינן נהיגה פוחזת (ההרשעה בתיק דנן והרשעה קודמת) יש בה כדי ללמד, בעולם המעשה, כי לא היה בהליך הטיפולי כדי להביא לשינוי עמדותיו ולשינוי היתנהגותו של הנאשם.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; עיין בראיות לענין העונש; ושמע דברו האחרון של הנאשם; גוזר עליו העונשים כדלקמן: 15 חודשי מאסר בפועל; הפעל 6 חודשים מאסר על תנאי מיגזר הדין ת/2, כך שחציו בחופף והיתרה – במצטבר; סך הכל, ירצה הנאשם 18 חודשים מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו על פי רשומי שב"ס; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שלא יעבור עבירה בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, סעיפים 332 או 338; 6 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שלא יעבור עבירה בנגוד לסעיף 10, 62 או 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961; קנס בסך 8,500 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם ב-8 תשלומים רצופים ושווים החל מיום 15.08.23 וב-15 לכל חודש לאחר מכן.

...

מכל מקום, החזרה על העבירות מביאה למסקנה, כי שיקולי השיקום של הנאשם נסוגים מפני האינטרס הציבורי, במקרה זה. "שיקום" אינו בגדר מילת קסם, שתביא, בכל מקרה, לחריגה לקולה ממתחם העונש ההולם.

סיכומו של דבר, אין נימוקים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה הראוי בענינו של הנאשם דנן.

אשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, מוצא בית המשפט, כי לאור חומרת המעשים, ובפרט, שהנאשם עבר העבירות בסמוך לשחרורו ממאסר בגין עבירות דומות; כאשר הוא נוהג ללא רישיון נהיגה; ובזמן פסילה שהוטלה עליו בבית המשפט המחוזי; ולאור הרשעות תעבורתיות נוספות בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת; ולאחר ששבע שנות פסילת רשיון נהיגה לא היה בהן כדי להרתיע את הנאשם – אין מנוס מהמשך הרחקת הנאשם מנהיגה ברכב מנועי, לתקופה משמעותית ביותר.

רקע כללי - הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירה בנגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א -1961.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

למרות החלטתי לעיל, יש בעיני חובה לתת ביטוי בענישה גם לעובדה כי מדובר בנהיגה שנייה של הנאשם בזמן פסילה כאשר מאסר מותנה היה תלוי כנגדו.

אני סבור כי פסילת הנאשם ל- 11 חודשים נוספים תשקף את משך הענישה הראויי ברכיב זה ותאזן את הענישה השיקומית ברכיב המאסר.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

העבירה והעבר הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף בנגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 והתחזות במטרה להונות בנגוד לסעיף 441 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בתת"ע 908-05-11 מדינת ישראל נ' רג'ואן מיום 23.1.12 נקבע כי כשירותו של הנאשם לנהוג לאחר זמן כה רב בו לא היה בידו רישיון תקף אכן מוטלת בספק: "נהיגה ללא רישיון תקף שפקע לפני שנים רבות אינה מגלמת אך ורק עבירה טכנית. לשם חידוש הרישיון על הנאשם לעבור מבחן מעשי ועיוני היות וההנחה היא כי נוכח הזמן הרב שחלף, ההכשרה לנהיגה שקבל בעבר אינה עוד אפקטיבית". ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל מיום 18.12.2013 קבע כב' השופט סולברג כי רחמנות יתירה על מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רישיון נהיגה היא אכזריות כלפי יתר עוברי הדרך, וכדבריו המתאימים למקרה דנן להפליא: "אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רישיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים. נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסוימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים... ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברישיון ואיננו מבוטח". להלן פסקי דין מהם ניתן ללמוד על מיתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם.

לנאשם הרשעות נוספות בעבירה דומה ואף הרשעה בעבירה של נהיגה בפסילה.

הארכת התנאי סעיף 55 (א) לחוק העונשין קובע כי במקרה בו נאשם נידון למאסר על תנאי ולאחר מכן הורשע בגין עבירה נוספת יורה בית המשפט על הפעלת עונש המאסר המותנה.

כדברי כב' השופט בע"פ 4517/04 מסארוה נ' מדינת ישראל מיום 10.3.2005: "החרב התלויה מעל ראשו של הנדון, שהמאסר על-תנאי עלול גם להפוך למאסר בפועל, מחייב את הנדון להזהר משנה זהירות פן ייכשל בכיבוד התנאי, וההנחה היא שאם הוא הצליח בכך במשך תקופת-התנאי, הוא יקפיד ביתר שאת גם בהמשך להיות אדם שומר חוק ומכבד את כללי הקיום-יחד בחברה." כאשר נאשם חוזר לסורו ושב לבצע עבירות דומות בתקופת התנאי, יש לנהוג לפי הכלל המורה על הפעלת התנאי בכדי להעביר מסר לנאשם כי מעשיו הנם חמורים ואין להתייחס אליהם בסלחנות.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 7 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7498-11-14 בתאריך 14.7.2016 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7498-11-14 בתאריך 14.7.2016 לריצוי באופן מצטבר.

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בבצוע עבירה בנגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א -1961.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.

...

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל) על רקע ותק נהיגה קצר משנת 2019, נכון בעיני בהתחשב גם בנורמטיביות חייו ומקצועו לגזור תקופת פסילה בת 9 חודשים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 700 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 2 שנים מהיום.

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בבצוע עבירה בנגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, תשכ"א -1961 יחד עם עבירת ביטוח.

אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים: "בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק." במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה: בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע: "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הורשע הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא קלה, ולכן אני קובע (כפי שגם עתרה המדינה בטיעוניה) כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, ולאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירה כפי שהוכחות בפני במהלך ניהול התיק, אני מחליט שלא להחמיר מעבר לחלקו הנמוך של מתחם הענישה ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, אך ביחס לרכיב הפסילה בפועל, ולאור עברו התעבורתי של הנאשם (שאינו עבר קל) על רקע ותק נהיגה קצר מאד נכון בעיני אם תקופת הפסילה תועמד על 7 חודשים כאשר התנאי יופעל במצטבר.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מורה על הפעלת התחייבות כספית בסך של 3000 ₪ כפי שנגזרה על הנאשם בתיק 3981-06-20 ביום 21.10.21 בבית משפט זה לתשלום תוך 120 יום מהיום.

מורה על הפעלת 3 חודשי פסילה מותנית כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 3981-06-20 ביום 21.10.21 בבית משפט זה לריצוי באופן מצטבר לפסילה שנגזרה על הנאשם בסעיף ב' לעיל כך שבסה"כ יירצה הנאשם 10 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון- כתוצאה מגזר דין זה. הנני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 2 שנים מהיום.