נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש ועקיפה מסוכנת

העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום היו נהיגת רכב בהיות הנאשם שיכור, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ועקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 47ד לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

...

דיון והכרעה לאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעור.

על כן, אין מנוס מלדחות את הערעור על גזר הדין.

הצדדים יוכלו להגיע להסכמה על מועד אחר להתייצבותו של הנאשם לריצוי המאסר, ואם יעשו כן – יהיה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית משפט זה. אשר על כן, הערעור נדחה.

העבירות והעבר הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשיכרות ונהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיפים 62(2) ו- 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובעבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף ובנגוד לתקנה 47ד לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

...

הערעור על פסק הדין נדחה ויפים דברי כב' השופט ג'ובראן לענייננו: "המבקש נתפס כאשר בגופו כמות גדולה במיוחד של אלכוהול, כפי ארבעה מהמותר, והוא אף נכשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו. בנסיבות אלה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה רק בנס לא הסתיים האירוע באסון ובנפגעים בנפש או ברכוש. עוד יש לציין כי המבקש נתפס בעבר כאשר הוא נוהג בשכרות וכאשר בגופו כמות דומה של אלכוהול לזו שנמצאה במקרה זה. בנסיבות אלה נראה כי המבקש לא הפנים את החומרה במעשיו ולא נרתע מלחזור ולנהוג בשכרות אף לאחר שנתפס והורשע." ברע"פ 5580/06 בריק נ' מדינת ישראל, מיום 6.9.06, הורשע נאשם בנהיגה בשכרות בכמות של 137 מיליגרם אלכוהול ל- 100 מ"ל דם (כמעט פי 3 מהמותר).

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 750 ₪, אשר ישולם ב-3תשלומים חודשיים, החל מיום 15.4.2018.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בית משפט לתעבורה בפתח תקוה בתיק 1855-02-12 מיום 29.5.13 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 7 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בית משפט לתעבורה בפתח תקוה בתיק 1855-02-12 מיום 29.5.13 לריצוי באופן חופף.

נכונים הדברים ביתר שאת, כשמדובר בעבירה חוזרת, זו הפעם השלישית, לכאורה, ברצף, לכאורה, של יום אחרי יום, כשמתלוות לה עבירות חמורות של אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בקלות ראש, עקיפה מסוכנת תוך חצית קו הפרדה רצוף, עקיפה כשהדרך לא פנויה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח, כשמאסר מותנה בר הפעלה תלוי ועומד נגד המשיב.

עברו התעבורתי של המשיב, אופיו הרצידיביסטי, והעובדה שביצע את העבירה המיוחסת לו שעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי, עקב הרשעתו בבצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, והעובדה שנהג, לכאורה, בפסילה, בפעם השלישית, כשבשני הארועים האחרונים, נהג, לכאורה, בפסילה, יום אחרי יום, תוך ביצוע עבירות חמורות - מעידים כולם על מסוכנותו הרבה של המשיב.

...

על המסוכנות הנובעת מעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ראה דבריו של כבוד הש' רובינשטיין, ברע"פ 2221/11, הראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש". וכן דבריו ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י (24.01.11): "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור". על חומרת העבירה של נהיגה בפסילה, כאשר מתלווה לה עבירה לכאורה של אי ציות להוראות שוטר, עמד כב' השופט אהרון האוזרמן בת"ד 4221-08-14 מדינת ישראל נ' שלומי תם (להלן – עניין תם), שם נהג הנאשם בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא שציית להוראות שוטר: "הפסילה הינה הכלי העיקרי, שקיים בידי בית המשפט, כדי למנוע את המשך הנהיגה ממי שמסכן בנהיגתו את בטחון הציבור. כאשר נהג בהתנהגותו מראה כי אין בעונש המקובל של נטילת רישיון הנהיגה כדי להרתיעו, ובמיוחד כאשר אותו נהג מסכן את הציבור בבריחה משוטרים בשל חששו להיתפס בהיותו נוהג בזמן הפסילה, הרי שהענישה ההולמת במקרה זה, היא במאסר בפועל." בענייננו, המשיב, יליד 1983, הוציא רישיון נהיגה בשנת 2000, והספיק לצבור לחובתו 21 הרשעות קודמות, לרבות 2 הרשעות בגין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

סיכום והחלטה: לאחר שבחנתי את נימוקי הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

נוכח דפוס התנהגותו, ועל רקע העדר המורא שהפגין כלפי רשויות אכיפת החוק עד כה, במישור התעבורתי, והסיכון הנשקף ממנו לציבור, לא מצאתי שיש מקום לחלופת מעצר בשלב זה. נוכח האמור, אני מורה שהמשיב ייעצר מאחורי סורג ובריח וזאת עד לתום ההליכים נגדו וכן על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

לנאשם רישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 14 הרשעות קודמות, מהן נהיגה בקלות ראש, עקיפה מסוכנת תוך חציית קו הפרדה רצוף, רשיון רכב שפקע מעל 6 חודשים, אי ציות לשוטר, רשיון נהיגה שפקע מעל 6 חודשים, נהיגה בשיכרות.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובחנתי עברו התעבורתי של הנאשם, ובשים לב לחוות דעת הממונה, ומטעמי מדיניות משפטית השואפת לכבד הסדרי טיעון, אני מאמצת את ההסדר, על אף היותו מקל עם הנאשם, וגוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם למאסר למשך 30 ימים שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה.

אני דנה את הנאשם למאסר למשך 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בפסילה או נהיגה ללא רישיון תקף מעל לשנה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

דברים דומים נאמרו גם ברע"פ 8135/07 גורן נ' מד"י (11.2.09): "אכן, לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד". הארוע שבפניי מדגים היטב כיצד עלולה נהיגה בשיכרות להתגלגל ולהסלים עד לכדי ארוע פראי אלים ומסוכן, שהיה כרוך אף בתקיפת שוטרים ואיום עליהם.

לצד האמור, בערכאות הנמוכות, ניתן למצוא גם ענישה מקילה יותר, בעיקר כאשר מתקיימים שקולי שקום משמעותיים: בת"פ 24870-03-12 מד"י נ' אבו עלי (28.5.13) – הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירות הבאות: נהיגה בשיכרות, נהיגה בקלות ראש, נהיגה באור אדום, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפת סתם, העלבת עובד ציבור ואי ציות לתמרור.

הנאשם עקף ניידת מישטרה בצורה מסוכנת ומשעוכב נדף מפיו ריח אלכוהול.

...

לנוכח נסיבות העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשים שיכול שירוצו בעבודות שרות, ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו.