דיון:
עסקינן בנהג שנהג בשיכרות, כאשר נמצא אצלו 345 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.
קיומן של נסיבות רגילות כגון ריכוז אלכוהול שאינו עולה בהרבה על המותר, עבר תעבורתי לא מכביד, גיל צעיר, נאשם המטפל בהוריו, ואף נאשם המתפרנס מנהיגה כמו המשיב הנדון, לא הוכר ע"י בתי המשפט כמצדיק הפחתה מתחת לקו גבול מינימלי זה. להיפך, בדרך כלל הסטיה היתה דווקא במעלה המידרג – מעבר לשתי שנות פסילה".
...
בנוסף לכל האמור לעיל, בבדיקת המאפיינים, הסתבר כי המערער איננו מסוגל להביא אצבע יד ימין לאף בעניים עצומות וכנ"ל לגבי אצבע יד שמאל, וזאת בנוסף, כאמור, להתנהגותו הפרועה במהלך הבדיקה.
לו היה המערער מורשע בנהיגה בשכרות בכמות המגיעה ל-800 או 900 מק"ג בליטר אוויר נשוף, כנטען על ידי בא כוחו, לא היה מקום להתספק בעונש של פסילה בפועל, אלא תקופה מינימאלית המצויינת בחוק, ואף היה מקום להטיל עליו עונש של מאסר בפועל או מאסר על תנאי.
כפי שכבר קבעתי בע"פ 70376/08 בעיניינו של ציון אמויאל, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, לגבי נהגים המורשעים בנהוגה בשכרות, לרבות אי סטיה מעונש המינימום הקבוע בסע' 39א לפקודת התעבורה, וזאת לשם חזוק ההרתעה בקרב הנהגים.
לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הערעור.