נהיגה בשכרות - טיעונים לעונש

גזר דינו של בית המשפט קמא: בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה במצב של שיכרות, ועל מדיניות הענישה המחמירה לעבירה זו. בית המשפט קמא הדגיש, כי המשיב עבר שתי עבירות של נהיגה בשיכרות, אחת מהן בנוסף לעבירה של אי ציות להוראת שוטר, ובזמן שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו (לשם הדיוק יצוין, כי אחת העבירות בלבד נעברה בעת שעמד נגד המשיב מאסר על תנאי).

לטענתה בהודעת העירעור: "בית המשפט קמא נימק בגזר דינו מדוע איננו מקבל את טענת המערערת כי יש במקרה דנן להטיל פסילה של 10 שנים (לפי סעיף 40א לפקודה), אך נימנע מלנמק את החלטתו שלא לפעול בהתאם להוראות סעיף 39א סיפא...". שנית, גם בטיעוניה לעונש לפני בית המשפט קמא, המערערת הפניתה רק לסעיף 39א בפקודה.

...

במקרה זה, שעה שמדובר בגזר דין שני שניתן נגד המשיב בעבירות של נהיגה בשכרות, וכאשר לא נלוותה אליהן עבירה הנמצאת במדרג החומרה הגבוה של עבירות התעבורה, אני סבור כי עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב אינו מקל יתר על המידה.

מקובלת עליי אפוא טענת המערערת, לפיה לא היה מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה באופן חופף, ודאי שלא במלואו.

דין הטענה להידחות.

לטענת המבקש העונש שהושת עליו הנו חמור וכי הענישה בעבירה ראשונה של נהיגה בשיכרות אינה כולל פסילה ארוכה.

...

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

לא מצאתי לשנות החלטתי בעניין זה. מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

הדבר, כפי שנקבע רבות, מחייב נקיטה בענישה מחמירה, מרתיעה המעבירה מסר תקיף, וזאת כחלק מתרומתו של ביהמ"ש במיגור נגע זה : "נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות" (רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (19.10.06); ראו גם: רע"פ 3351/09 שמרית משה נ' מדינת ישראל, פס' ה (7.5.09); רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל (31.3.11); רע"פ 5510/12 אסף בונן נ' מדינת ישראל (18.7.12)).

...

אשר לעונש, טענה ב"כ המשיבה כי העונש שהושת על המערער הינו סביר, ראוי ואין כל עילה להתערב בו. דיון והכרעה הערעור על הכרעת הדין; לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ונימוקיה, בפרוטוקול בית משפט קמא ובמכלול הראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

הערעור על גזר הדין; באשר לעונש, סבורני כי העונש שהושת אינו חורג מהעונש ברמת הענישה המקובלת במקרים דומים שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

מגזר הדין עולה, כי בבואו לקבוע את מתחם ענישה, נתן בית המשפט לתעבורה את דעתו לשיקולים הרלוונטיים אשר נקבעו לעניין זה בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, ובבואו לגזור את העונש בגדרי המתחם, בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים לרבות מצבו האישי ונסיבות חיו, וגזר עונש סביר, מידתי ואין עילה להתערב בו. אשר על כן, אני דוחה את הערעור גם על חומרת העונש.

סוף דבר – אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

בגז"ד ביהמ"ש קמא עמד על הסכנה הרבה הגלומה בנהיגה בשיכרות, על מדיניות הענישה המחייבת הטלת עונשים מרתיעים וגם הזכיר את עונש המינימום של פסילה מלנהוג למשך 24 חודשים הקבוע בסע' 39א לפקודת התעבורה.

...

גם בנסיבות אלו, וכמצוות המחוקק, אין מנוס מההרשעה, יחד עם זאת מצב חריג זה, כך אני סבור, מהווה טעם מיוחד ועשוי להצדיק הפעלת סמכותו של ביהמ"ש הגוזר את העונש לסטות לקולא מעונש המינימום.

במקרה זה התלבטתי, אולם נוכח קביעותיו של ביהמ"ש קמא בגז"ד :"בענייננו, מדובר בשכרות הנובעת משימוש בסם, לאחר שהוכח הימצאות תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס בגופו של הנאשם; וכפי שנקבע בהכרעת הדין, שכרותו של הנאשם אף נתמכה בראיות נוספות, כאשר על פי טופס בדיקת מאפיינים ת/8, הנאשם אישר בפני השוטר כי נטל סמים מסוג 'מריחואנה ירוק' לפני כמה ימים; התנדנד במבחן הליכה על קו; הופעתו היתה מרושלת - לבוש זרוק ומוזנח; והתנהגותו רדומה – עונה לתשובות באיטיות ולא ברורות, ובדיקת THC יצאה חיובית" – התברר, כך סביר להניח, כי קיימות אינדקציות של ממש לכך שהשימוש בסם היה תוך כדי או בסמוך לפני הנהיגה דבר שנראה כי השפיע על ריכוזו ויכולתו של המערער לשלוט ברכבו, ומכאן לא מצאתי הצדקה גם לא טעם מיוחד להתערב בעונש הפסילה שנקבע בגז"ד. גם מסקנתו של ביהמ"ש קמא כי המערער לא הצביע על טעם מיוחד אחר מקובלת עלי.

כמעט כל עונש פסילה ישליך על עבודתו של הנהג ומכל אזרח מצופה להיות נורמטיבי ולכבד את החוק; מכאן לא מדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן כדרישת הפסיקה (עפ"ת 786-08-18 נסאר נ' מדינת ישראל , פסקה 25 (29.10.2018) לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ב"כ המאשימה טוען לעונש: חוזר על טיעוניי לעונש מיום 16.1.17.

 - הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי  לתקופה של   4  חודשים שלא יעבור בתוך  3  שנים עבירה של נהיגה בשיכרות ו/או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ו/או נהיגה בפסילה.

...

אני סבור שהמאפיינים מאד רלוונטיים, הפעם שכתב האישום תוקן ללא כמות, אם כי השוטר כשהוא מציין שהוא התנדנד, לא מצביע באיזה צד הוא התנדנד, כך שלא ניתן לדעת.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירה, נסיבות ביצועהּ, רמת ההשפעה בה הנאשם היה נתון בהתאם למבחן הביצוע והכשלים הראייתיים אליהם הפנה הסנגור, אני סבור שיש להשית פסילה המתקרבת לרף הנמוך של ההסדר וגוזר על הנאשם כדלקמן: - אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך  1500  ש"ח.   תשלום הקנס - בתוך 90 ימים.

 - הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי  לתקופה של   4  חודשים שלא יעבור בתוך  3  שנים עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ו/או נהיגה בפסילה.