נהיגה בשכרות ערעור על הרשעה בנהיגה על בסיס בדיקת מאפיינים

בהתאם לפסיקה, לטענתו, על סמך כשלון של מאפיין אחד לא ניתן להרשיע בנהיגה בשיכרות.

יוער כי טענתו של הסניגור כי כישלון במבחן אחד בבדיקת המאפיינים אין בו כדי להרשיע בנהיגה בשיכרות, מקומה להליך העקרי, שם תיבחן באופן מעמיק ומקיף.

בית המשפט קבע כי אין כל ראיה המעידה כי המבקש נהג תחת השפעת סם. עפ"ת 25034-11-11 בינר נ' מדינת ישראל (14.12.11) – בית המשפט קיבל ערעור שהוגש על הרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות.

מלבד מימצאי הינשוף, נקבע, לא היו בידי בית המשפט ראיות מספיקות להרשעה - רוב מאפייני מבחן המאפיינים עבר המערער בהצלחה ניכרת, למעט בפריט אחד, היתנהגותו לא הצביעה על היתנהגות של שיכור, ולא די להרשעה בנהיגה בשיכרות בכך שהודה ששתה כוס יין או נדף ממנו ריח של אלכוהול והמערער רשאי ליהנות מהספק הסביר.

...

" סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר יום לאחר האירוע נפסל המשיב פסילה מנהלית ל – 30 יום, הביעה המבקשת את עמדתה ביחס למסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

נוכח האמור, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה למשך 6 חודשים.

הוא אינו מאופיין בדפוסים עברייניים קבועים, והסכון במצבו מקבל ביטוי בהקשר התעבורתי ובעבירות המשקפות נטילת סיכון.

פסי הדין שהוגשו על ידי הסניגור בתמיכה לעמדתו העונשית: ע.פ. 4441/13 פלונית נ' מדינת ישראל נגזרה על המערערת אשר הורשעה בהריגה ונהיגה בשיכרות שנת מאסר לאחר שהוכח כי המערערת , בשנות ה-40 לחייה, גרושה ואם לילדים, אובחנה בשנת 2005 כחולה במחלת "לופוס" ("זאבת"), שהיא מחלה אוטואימונית, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בחולשת גפיים.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה- הנאשם, צעיר בעל וותק לא רב בנהיגה, פגע בערך המוגן האמור בכך שנהג לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים, כשבדמו רכוז אלכוהול ברמה העולה במאות אחוזים על הרמה המותרת, ונטל על עצמו סיכון מודע לכך שנהיגתו עלולה להסתיים בתוצאה קטלנית.

"לא נקמנות ולא הרצון לרצות איש הם העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור דינו של עבריין, כי אם השאיפה להגשים את התכליות הניצבות בבסיסו של הדין הפלילי, בכללן תכליות ההרתעה והגמול. על בית המשפט להרים את תרומתו ולשאת במלאכת המאבק הנחוש בתאונות הדרכים, וזאת באמצעות מתן ביטוי לערך קדושת החיים על ידי הטלת ענישה מחמירה...בשל האמור לעיל, עלה בשנים האחרונות רף הענישה בעבירות מסוג זה" (ע"פ 8191/08 ג'בארה נ' מדינת ישראל).

...

אולם, נוכח חומרת המעשים, תוצאתם הקטלנית והיקפה של התופעה החברתית הפסולה של נהיגה בשכרות, אני סבור כי ראוי שרף הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות, אשר הביאו לתוצאות קטלניות, יוחמר, וישקף את ההוקעה הנדרשת להתנהגות זו..

בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה בתיק זה, באתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם במקרה זה, נע בין 5 ל-10 שנות מאסר בפועל.

בהתחשב בכלל האמור מעלה אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שש שנות מאסר לריצוי בפועל.

לאחר הליך הוכחות, המערער הורשע בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 56563-11-16, השופטת מ' ברנט) בעבירות הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) כנוסחו עובר לתיקון מס' 137 לחוק, גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 64ב(א)(3) וסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובעבירת נהיגה ללא רישיון רכב לפי סעיף 2 וסעיף 62(1) לפקודת התעבורה.

נוסף על כך, הופעלו במצטבר שישה חודשי פסילה מותנית שנגזרו על המערער בגין הרשעה קודמת בעבירת נהיגה תחת השפעת משקה משכר.

במאבק בתופעה הקשה של נהיגה בשיכרות נוטלים חלק גורמים רבים, ביניהם המישטרה אשר בוחנת את זירת התאונה ונוטלת דגימת אויר נשוף או דם מהנהג המעורב והמעבדה אשר בודקת את רכוז האלכוהול בדגימת הדם.

לעיתים קרובות, הדגימה היא הראיה על בסיסה נקבעת העבירה בה יורשע הנהג.

...

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור, בכפוף לנאמר בפסקה 4 לעיל (המרת עבירת ההריגה לפי סעיף 298 לחוק בנוסחו הישן לעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק בנוסחו החדש), ולהותיר את גזר דינו של המערער על כנו.

תאונת הדרכים ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנאשם כמפורט להלן: הנאשם רכב על האופנוע ברשלנות ובחוסר תשומת לב לחיי אדם; הנאשם לא התאים את אופן נהיגתו בכביש לתנאי הדרך, לציבור המשתמשים בדרך ורכב על האופנוע באופן אשר סיכן את כל משתמשי הדרך; הנאשם ניכנס לצומת בנסיעה רציפה מבלי להאט את מהירות נסיעתו באופנוע ומבלי לבדוק שהצומת פנוי מכלי רכב נוסעים; הנאשם לא הבחין במנוח הרכוב על האופנוע אשר חצה את הצומת באור ירוק בנתיב נסיעתו; הנאשם רכב על האופנוע לאחר שצרך סם מסוכן מסוג קאנביס.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו אדם פוגעני והוא נעדר דפוסים שוליים או עברייניים, וכי עיקר הסיכון במצבו של הנאשם נבע מאורח החיים האינטנסיבי שניהל מבחינה תעסוקתית בעת שעבד כשליח על אופנוע וכן משימוש בסם כמזור לקשייו, כשהוא מאופיין בקשיי קשב ורכוז, חרדה ומצב נפשי בלתי יציב.

על פי עובדות כתב האישום, המערער נהג ברכבו כשבדמו רכוז אלכוהול של 47 מיליגרם לכל 100 מ"ל כשברכב שתי נוסעות.

ע"פ 4884/07 מגן נ' מדינת ישראל (5.9.07): המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה בשיכרות.

על המערער הושתו 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (על בסיס מיתחם שבין 6-36 חודשי מאסר), פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, מאסר על תנאי ופצוי למשפחת המנוח בסך של 15,000 ₪ ( העירעור נדון בפני הרכב ערעורים בראשותי ונדחה, לאחר שלא מצאנו להתערב בגזר הדין).

...

המסקנה העולה מתוך סקירת הפסיקה היא שבמקרה שלפני יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, לא כזה שירוצה בעבודות שירות.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם: 12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד.

כמו כן, אני מורה להפנות תשומת לב שירות בתי הסוהר כי בעת מיון הנאשם למקום ריצוי המאסר חשוב להציב הנאשם בחברת עוברי חוק מתחום התעבורה והימנעות מהצבתו עם בעלי התנהגות עבריינית.

בבית המשפט העליון רע"פ 1931/23 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: ג'מאל חמוד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על הכרעת דינו של בית משפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' בולוס) בעפ"ת 27350-01-23 מיום 07.02.2023 בשם המבקש: עו"ד שלומי בלומנפלד ][]החלטה

על בסיס האמור, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת במצטבר להפעלת פסילה מותנית בת 3 חודשים שהושתה על המבקש במסגרת הרשעה קודמת.

שהרי, את עבירת הנהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ניתן להוכיח בדרך של ראיות כלליות (היתנהלות הנהג, היתרשמות הנוכחים וכן בדיקת מאפיינים), ואין הכרח בבדיקה מדעית (ראו למשל: רע"פ 2964/12 חי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (18.04.2012); רע"פ 10190/05 גורן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (21.11.2005)).

כלומר, טענת המבקש לפיה "במידה והייתה עולה אפשרות להרשיעו על סמך בדיקת המאפיינים הרי שקו ההגנה היה משתנה לחלוטין", דינה להדחות.

...

כלומר, טענת המבקש לפיה "במידה והייתה עולה אפשרות להרשיעו על סמך בדיקת המאפיינים הרי שקו ההגנה היה משתנה לחלוטין", דינה להידחות.

אי לכך, נחה דעתי כי לא נגרם למבקש עיוות דין, ולא קמה כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: הבקשה נדחית.