נהיגה בשכרות והסכמה לבדיקת דם

הכרעת הדין המחלוקת בין הצדדים מתייחסת בעיקרה לקביעתו של בית משפט קמא כי המערער סרב לבצע בדיקת דם ויש לראות בו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור ולהרשיעו בעבירת נהיגה בשיכרות.

נזכור כי מטרת הליך הבדיקה היא לקבל תוצאות אמפיריות וממשיות בנוגע להמצאות אלכוהול בגופו של הנהג הנבדק, ולא לקבל "הסכמה" או "סרוב". בדיקת דם או בדיקת נשיפה בית משפט קמא קבע כי על פי הוראות פקודת תעבורה וההלכה הנוהגת, רשאי השוטר לבחור בבדיקה שתערך.

...

ספק בעיני אם היה מקום להתערב במידת העונש גם אם היתה מתקבלת טענת המערער ואף אם היה המערער מורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים חלף נהיגה בשכרות.

סוף דבר בשקלול הנתונים והנסיבות, איני סבור כי יש להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא.

בכפוף לאמור לעיל, אין בידי אפוא להיעתר לערעור.

מעדכון הנוהל מיום 29.08.07 עולה כי "...שוטר, הדורש מאדם להבדק באמצעות הינשוף, אינו צריך להציע לו, לחילופין בדיקת דם. עוד מובהר, כי אדם המסרב לבדיקה בינשוף גם אם הביע הסכמה לבדיקת דם- יראוהו כשיכור...." (סעיף 2 (ה) (1) ו- (2)).

עוד נפסק כי: "אין הוכחתה של נהיגה בשיכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים נוספים, ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח אלכוהול הנודף מפיו, ועוד (ע"פ 424/90 גנני נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 741, 742; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 673, 676). ובילבד, שממצאים אלה מעוגנים כדין בחומר הראיות" (ראה: רע"פ 10190/05 בן גורן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו , מיום 21.11.05).

...

משטען הנאשם בפניי השוטרים כי הוא סובל מבעיות רפואיות וכי הוא אינו יכול לבצע את הבדיקה אני סבור כי על השוטרים היה להפעיל שיקול דעת לבחון האפשרות לבצע לו בדיקת דם. עמדתי על כך בתת"ע 7617-03-12 מדינת ישראל נ' שכטר (פורסם בנבו, 28.01.14).

בנסיבות אלה, ומשהובאו על ידי הנאשם מסמכים רפואיים המעידים על מצב רפואי קשה הכולל, בין היתר, קשיי נשימה מהם סובל הנאשם, ונוכח העובדה כי הנאשם טען טענה זו בפני השוטרים בשטח ומשלא נבחנה האפשרות לבצע לנאשם בדיקה אחרת, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב.

גרסתו זו של הנאשם תמוהה בעייני ואיני מקבל אותה.

בנסיבות אלה, אני סבור כי התקיימו התנאים המבססים מעל לכל ספק סביר את העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה ועל כן מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה זו. ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, 06 מרץ 2019, במעמד הצדדים 8 מתוך 8

הצוו ניתן בקשר עם תיק פ"ל (מישטרה) מס' 413904/15 שניפתח כנגד המשיב בחשד לנהיגה בשיכרות, זאת לאחר שהמשיב נהג במונית, נעצר ברכבו ביום 19.05.15 סמוך לשעה 01:20 לבדיקה אקראית על ידי שוטרים במחסום, בבדיקתו כשל בבדיקת "נשיפון" לאחר דין ודברים עם השוטרים נעצר המבקש בחשד לנהיגה בשיכרות, אז נידרש ומסר בהסכמה בדיקת דם בביה"ח לבדיקת שיכרות, שלאחריה שוחרר.

...

סיכום והחלטה: לאחר שעיינתי בחומר החקירה שעמד בפני קצין המשטרה בזמן עריכת השימוע בעניינו של המבקש, אני מוצא כי עמדו בפניו די והותר ראיות לכאוריות, להוכחת החשד המיוחס למבקש.

סיכומו של דבר, מצאתי בשלב זה, כי החלטת קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה למשך 30 יום, הייתה מבוססת, ראויה ומידתית ובדין יסודה, ואינני מוצא מקום לשנות ממנה.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ודוחה את הבקשה.

הצוו ניתן בהקשר לתיק חקירה מספר 97307/2021, שעניינו, חשד לעביר של נהיגה בשיכרות – סמים, מכח החזקה למסרב להבדק.

בחקירתו, טען המבקש כי לא יכול היה לתת דגימת שתן, אך הסכים לבדיקת דם ובקש לקחת כדור סבוטקס לפני כן, על מנת להרגע.

...

מסוכנות המבקש נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

על אף כל האמור, בנסיבות הייחודיות של המקרה ובשים לב לאסמכתא שהמציא המבקש בנוגע לדגימות השתן ומבלי שאני קובעת כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הקצין הפוסל, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה, אם גם באופן חלקי ולכן, אני מורה על קיצור הפסילה המנהלית ל-21 יום, שיימנו מיום 20.1.21.

צוין שהמבקש נידרש לתת הסכמתו לבדיקת דם לאיתור סמים או תוצרי חילוף חומרים של סמים בגופו, הוסברה לו מטרת נטילת הדגימה, ומשמעות הסירוב להיבדק, והמבקש סירב למסור את הדגימה.

לעניין דיות הראיות לשלב זה בתיקי תעבורה קבע בית המשפט העליון בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום: "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו". נוכח מכלול הדברים האמורים, מצאתי שבידי המדינה קיימות די ראיות גולמיות לכאורה - בהן דוח השוטר ענאן, הודעתו של המבקש, ודוח אכיפת איסור נהיגה בשיכרות - מהן עולה שהמבקש סירב לתת דגימת דם לבצוע בדיקה אם מצוי בגופו סם או תוצר חילוף חומרים שלו, על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.

...

טענת המבקש שסרובו נבע על רקע פחד ממזרקים או אי מציאת וריד, נדחית.

טענת ב"כ המבקש שביקש שיתאפשר למבקש לבצע דגימת שתן, אולם הקצין סרב, ומכאן שהמבקש לא סרב, נדחית אף היא.

במכלול הנסיבות שלפני, נוכח קיומן של ראיות לכאורה לבצוע עבירה של סרוב לתת דגימת דם לבדיקה אם מצוי בגופו של המבקש סם או תוצר חילוף חומרים של סם, ונוכח המסוכנות שנשקפת מהעבירה ומנסיבות ביצועה, ובהתחשב בבדיקת המאפיינים בה נכשל, לכאורה, המבקש, אני סבורה שהחלטת הקצין לפסילת רישיונו של המבקש היא מידתית וסבירה ולא נפל בה כל פגם.

לסיכום, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.