נהיגה בשכרות דגימת אוויר בריכוז אלכוהול של 515 מק"ג

כתב האישום ותשובת הנאשם: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן ולפיו, ביום 28.10.17 בשעה 01:15, נהג בכביש 65, ק"מ 1, מכיוון מערב בהיותו שיכור כאשר בדגימת אויר שנשף נמצא כי רכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הנו 515 מקרוגרם וזאת בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3א) וסעיף 39 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

הוא זה אשר טיפל בדו"ח שיכרות, ובדוח הזמנה לדין בו רשם כי ביקש "מהנהג לבצע בדיקת נשיפון בבדיקה בנשיפון מספרי התקבלה תוצאה של 510 מ"ג הודעתי לנהג כי הוא מעוכב וכי אסור לו לאכול לשתות לעשן להקיא לגהק להכניס או להוציא כל דבר מגופו או לאפו לציין כי שמרתי על קשר עין עם הנהג הנל לאורך כל הטיפול ביצעתי לו בדיקת מאפיינים אשר ביצע אותה בהצלחה הנהג הועבר לעודד עבדה לבדיקת ינשוף בבדיקה התקבלה תוצאה של 515 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף הוסברה מהות העבירה נוסעת אחת ברכב" וכן כי תגובת הנאשם היתה ששתה 2 קורונות (ת/5).

לאחר מכן, סעיף 7 "מבחן ביצוע" מורה לשוטר "להודיע לנהג, כי הנו מתבקש לבצע מספר פעולות, שמטרתן לבחון חשד לכך, שהוא נוהג בהיותו שיכור...יש להבהיר לנהג, כי חלק מההערכה בדבר חשד לבצוע העבירה תבוסס על יכולתו לבצע את הנידרש ממנו. ולכן, אם אינו מבין הוראה כלשהיא, הוא מתבקש לומר זאת, על מנת שיקבל הסבר נוסף". בסעיף 8 "דרישה להיבדק" סימן השוטר עיסאוי כי הוא הסביר לנאשם שנהג "המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשיכרות, שעונשה פסילה בפועל שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק, וכי גם טעמים רפואיים אינם עילה מוצדקת לסרב להבדק" וכן כי הנאשם "חתם בפניי כי הוסברו לו מטרת נטילת הדגימה ומשמעות הסרוב להבדק, וכי לאחר שהוסברו לו הדברים הוא מסכים למסור את הדגימה המבוקשת לבדיקה". הנאשם חתם במקום אשר סומן לו ב – X. יש לציין כי סעיף 10 "אישור על קבלת הודעה על פי הילכת ארביב", לא נחתם.

...

בפתח הכרעת הדין וכמצוות ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה בה הואשם בכתב האישום המתוקן וזאת, כפי שיפורט להלן.

לאור האמור, סבורני כי לנאשם לא תורגם ההליך ולמצער, לא בצורה מיטבית.

בנוסף, לאור עדות השוטרים אשר סבורים כי אין זה מתפקידם להסביר וליידע ולאור עמדת ב"כ המאשימה שאין התחקור חוסה תחת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, וכי אין זה משנה כיצד התנהל ההליך כל עוד בדיקת הינשוף הוציאה תוצאה, סבורני שדווקא במקרה זה, יש חשיבות גדולה לפסילת הראיות אשר הוגשו ומשכך, הריני פוסל את מוצגי התביעה.

בהיעדר ראיות, אין מנוס מזיכוי הנאשם מביצוע עבירת נהיגה בשכרות וכך אני קובע.

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכתב אישום המייחס לו כי נהג בשיכרות, בדגימה של אויר נשוף שנשף הנאשם נימצאו 360 מ"ג אלכוהול לכל ליטר אויר נשוף.

מפנה לתת"ע של בית משפט נצרת בתיק 2810/07 שם נדון הנאשם לשבעה חודשי מאסר, 4 שנות פסילה כאשר צירף שני תיקי שיכרות 515 מ"ג ו-560 מ"ג. במקרה הזה הנאשם טרם הורשע באחד מהתיקים, המקרה שלנו חמור יותר מאחר והנאשם שלנו כבר הורשע בגין אותה עבירה ואף נדון לעונש של מאסר על תנאי.

הנאשם בן 26 נוהג משנת 2007 לחובתו 5 הרשעות קודמות, הרשעה אחרונה מנובמבר 2013 בגין נהיגה בשיכרות בריכוז של 800 מ"ג בליטר אויר נשוף.

...

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 7364-04-13 ביום 12.11.2013 לריצוי באופן חופף.

אני מורה על הפעלת פסילת רשיון למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים תיק מס' 7364-04-13 ביום 12.11.2013 לריצוי באופן חופף.

<#5#> החלטה לאור המועד הקרוב שנקבע לריצוי עבודות השירות אני מורה על עיכוב ביצוע רכיב המאסר .

דיון והכרעה: השאלה המשפטית העומדת לדיון כאן, היא האם ניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשיכרות על סמך בדיקה באמצעות מכשיר הינשוף, ללא הצגת תעודת בלון, וזאת תחת ההנחה שבהעדרה לא ניתן להוכיח את תקינות הכיול? מהי תעודת בלון? על כך עמדתי בעפ"ת 47239-10-12, דדון נ' מדינת ישראל בסעיף 4: "מכשיר הינשוף, באמצעותו נמדדת רמת האלכוהול אצל הנבדק, עובר כיול על ידי כך שפעולתו מושוות למכשיר דוגם. הכיול נעשה, באמצעות בלוני כיול (בלוני גז המכילים גז יבש ששעור האלכוהול בהם הוא בשיעור של 350 מק"ג לליטר גז). בלוני הכיול בהם משתמשת משטרת ישראל מיוצרים וממולאים בבריטניה על ידי חברת S. T. G. בסמוך לייצור בלוני הגז, מצרפת אליהם החברה תעודה, בה נקוב שיעור האלכוהול המצוי בבלון בדיוק רב יותר (ראו רע"פ 3981/11, נעם שרביט ואח' נ' מ"י, מיום 5.7.12, פורסם בנבו, להלן:"פסק דין שרביט").

בעת כיול מכשיר הינשוף בתחנה, משווה הבודק בין רכוז האלכוהול המסומן בתעודת הבלון בבלון שנשלח מאנגליה לבין רכוז האלכוהול בבלון המכשיר שהוא משתמש בו. אם כך, האם הצגת התעודה שנשלחה מאנגליה המעידה על רכוז האלכוהול בבלון אליו מושווה בלון מכשיר הינשוף, הכרחית להוכחת תקינות הכיול? האם אין די בהצהרת הבודק אשר השווה בין הערכים של שני הבלונים עת ביצע את הכיול? בפסק דין ועקנין נ' מ"י (עפ"ת 46510-05-11, השופטת אסתר הלמן מבית משפט מחוזי נצרת, מיום 23.6.2011, פורסם בנבו להלן:"עפ"ת וועקנין"), נקבע כי תעודת הבלון היא חומר חקירה, להבדיל מחומר ראיות, ומכאן שאין חובה להגישה כלל.

המערער התבקש לבצע בדיקת נשיפון, ניכשל בה, עוכב בתחנת המישטרה ושם נערכה לו בדיקת במכשיר הינשוף שהצביעה על רמת אלכוהול של 515 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

...

אני סבורה כי העלאת טענה זו במועד הערעור, שעה שלא נטענה בבית משפט קמא אינה במקומה.

מכל אלה אני באה לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק ותואם לדין.

הערעור נדחה.