נהיגה בשכרות בזמן פסילה - בקשת מעצר עד תום ההליכים

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו 1966, וזאת במקביל להגשת כתב אישום; נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות 424 מ"ג, רישיון הנהיגה פקע ונהיגה ללא ביטוח.

...

אני סבור כי אמו של המשיב אינה מתאימה לפקח על המשיב, נראה כי אינה מחזיקה בכוחות על מנת להציב למשיב גבולות ראויים.

באשר לארוסתו של המשיב ואמה של ארוסתו; אני סבור כי מדובר במפקחות אשר מבינות את מלאכת הפיקוח ואשר ניתן לסמוך עליהן לקיים את הפיקוח, אולם אני סבור כי הבעיה היא במשיב ולא בהן.

עניין זה עלול להיות משקולת נוספת לכל המעמסה הקיימת, אשר ספק אם הערבות בעלות כלים מתאימים להתמודדות מאתגרת מסוג זה. לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות (מכח סרוב למסור בדיקת שתן לצורך איתור שרידי סם), ללא רישיון רכב תקף וללא כסוי בטוחי, עבירות מיום 10.1.23.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"ו – 1996 [להלן: "החוק"].

לתוצאה הפוכה ראו למשל בש"פ 8761/22 גמאל אבו סארה נ' מדינת ישראל (5.1.23) שם הוגש כתב אישום המייחס למבקש עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרת הוראה חוקית לפי סעיפים 332(2) ו- 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ונהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, שם על אף שהמקרה חמור יותר מזה של עתאיקה, העורר שוחרר לחלופה טיפולית בקהילה סגורה על אף המסוכנות הגבוהה והספקות ביחס להתאמתו להישתלב בהליך שקום.

...

ויובהר, בשלב זה אין בידי נתונים מספיקים כדי לקבוע שחלופה טיפולית כן מתאימה, אך יש בידי את הנתונים כדי לבחון את טענת המבקשת לפיה דינה של החלופה בקהילה הטיפולית להידחות – גם אם יסכימו לקבל המשיב לקהילה.

עם זאת בית המשפט העליון מצא לנכון להדגיש את הדברים הבאים: "יחד עם זאת יובהר כי כפי שעולה מהתיאור שלעיל, בית משפט השלום היה נכון לבחון אפשרות של שחרור של המבקש בתנאים, ובלבד שתנאים אלה יצמצמו את המסוכנות הנובעת ממנו. בחינה כזו תהיה אפשרית גם בהמשך. כך, ככל שיוצע על ידי המבקש מנגנון שיבטיח כי הוא לא ישוב לנהוג במכונית עד להכרעת דינו, חזקה על בית משפט השלום שיבחן אותו, ויישם אותו בהתאם לכללים שנקבעו בחוק ובהלכה." אם כן, לא ניתן ללמוד מבש"פ עתאיקה שלעיל את אשר מבקש ב"כ המבקשת, קרי- לא ניתן ללמוד שאין הצדקה לבחון היתכנות של חלופה טיפולית, אלא עסקינן בישום קונקרטי, שם הגיע בית המשפט למסקנה כי בנתוניו של עתאיקה, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין מסוכנותו.

עם זאת, לאור כל המפורט לעיל, ונוכח מכלול נתוניו של המשיב הידועים נכון לעת הזו, אני סבורה כי יש הצדקה להמשיך ולבחון אפשרות לשחרר את המשיב לחלופה, לרבות לחלופה טיפולית.

על כן, אני מורה לשב"ס לבצע למשיב את הבדיקות שהתבקשו על ידי שירות המבחן: בדיקות א.ק.ג, צילום חזה, כולל פיענוח וסיכום מידע רפואי שב"ס יעביר את הבדיקות לקהילה הטיפולית רוח במדבר במייל shaloma@yachdav.org.il המשך הדיון ידחה ליום 19.3.2023 בשעה 12.00 .

לאחרונה הדגיש בית המשפט העליון בשפ 1909/23   זכריה אבו אלקיען נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ‏ 5.4.2023) ביחסלטיב הראיות בהליך שבפני כי "בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים, הבחינה אינה נעשית לפי רף ההוכחה הנהוג במשפט הפלילי, אלא יש לבחון אם במכלול הראיות שוכן פוטנציאל שיביא להרשעה, כאשר עליו להיות גבוה יותר מהפוטנציאל לזיכוי (עניין דכה, שם; עניין מסראוה, בפיסקה 17)." עיון בחומר החקירה שהוגש ע"י המבקשת, מלמד, כי בסירטון מצלמת הגוף בארוע הראשון (האישום השני).

יצוין כי לא ברור לי עד תום מהותו של החשד הסביר לכך שהמשיב נהג בשיכרות מכוח סרוב ויתכן כי טענה בדבר מצבו הרפואי בעת הרלוואנטית תוכל להבחן כהסבר לסירובו הפיסי להבדק, אך בשלב זה אין בכך צורך לאור עוצמת הראיות הלכאוריות לנהיגתו של המשיב בעת שהיה פסול.

טיעוניה של ב"כ המשיב היתמקדו בסוגיית הראיות לכאורה, אך מחובת בית המשפט לבחון גם את סוגיית המסוכנות וחלופת מעצר על המסוכנות והחומרה הגלומות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, עמדו בתי המשפט בשורה ארוכה של החלטות, כך למשל במסגרת רעפ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.1.11) וכן רעפ 7654/18 ‏ ‏ עלי עאסלה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏29.10.2018 ) מבמסגרתו נאמרו הדברים הבאים (אומנם בקשר להפרת פסילה שהוטלה בפסק דין לולא בהליך בינייםן כמקרה שבפני) "נהיגה בזמן פסילה מבטאת התרסה וזילות של הוראות בית המשפט". במקרה שבפני מצטיירת חומרה יתרה במעשיו הלכאוריים של המשיב משנהג לכאורה בפסילה בשתי הזדמנויות שונות כשבראשונה שבהן, קיימות ראיות לכאורה לכך שהתחזה לאחר.

...

לסיכום ביקשה ב"כ המשיב לשחררו לאור היעדרן של ראיות ברמה הלכאורית המספיקה.

עם זאת, על מנת לשמור עד תום על זכויותיו של המשיב, במיוחד לאור העובדה שראייתו נראית כסובלת מנכות כהמגבילה אותה, החלטתי להורות לשירות המבחן להכין בעניינו תסקיר מעצר שיתייחס לאפשרות העברתו למעצר על דרך של איזוק אלקטרוני או אף למעצר בית.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי להורות על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת ולהפנות את עניינו לשירות המבחן לצורך הערכת תסקיר מעצר בעניינו.

מדובר במבקש אשר נעצר בגין ביצוע לכאורה של עבירות של נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע בשנת 2006 ונהיגה בזמן פסילה זו הפעם השניה, כאשר במסגרת הרשעתו האחרונה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות ועבירת מהירות, נדון בין היתר לפסילה ממושכת בת 42 חודשים, לצד הארכת מאסר מותנה , כאשר לחובתו כעת מאסר מותנה חב הפעלה בן 4 חודשים.

אין מחלוקת כי העבירות המיוחסות למבקש במסגרת הבקשה למעצרו עד תום ההליכים ולאחר מכן מעצרו באיזוק אלקטרוני הן עבירות חמורות ביותר ובמיוחד נוכח עברו התעבורתי המכביד כפי שצוין לעיל והעובדה כי לחובתו מאסר מותנה חב הפעלה בן 4 חודשים.

...

ביום 25.10.23 הגיש שירות המבחן את עמדתו, וקריאה של מיסמך זה מציגה המלצה חד משמעית: לשיטת שירות המבחן, ומאחר והנאשם לא החל במסגרתו כל תהליך שקומי, ולאור כמות הפרות האיזוק אשר דווחו, ולאור פתיחת התיק החדש כנגד הנאשם עת היה נתון תחת פקוח, חוזר בו שירות המבחן מההמלצה הטיפולית תוך שהעריך כי "בשלב זה בחייו אינו בשל להליך טפולי". עוד כותב שירות המבחן: "אנו מעריכים כי לא מתאים להמשך מעצר בפקוח אלקטרוני בשל רמת סיכון גבוהה וקושי לעמוד בגבולות אשר הוצבו בפניו במסגרת תנאי שיחרורו". עם עמדה זו של שירות המבחן לא הסכימה ב"כ הנאשם, תוך שטענה כי שינוי המגמה של הגוף המפקח באה על רקע "התיק החדש" בלבד, ולגביו, משטרת ישראל כבר החליטה לשחרר את הנאשם בתחנת המישטרה מבלי שביקשה את הארכת מעצרו בבית המשפט ומבלי שהוגשה לגביו בקשה למעצר עד לתום ההליכים.

מי שפעם אחר פעם נהג רכב כבלתי מורשה לנהיגה, נהג רכב כאשר הוא שיכור, בזמן פסילה הנובעת משני מקורות שונים, היה מצופה ממנו כי לפחות יכבד את החלטת בית המשפט לשהות ללא כל הפרות כעצור מפוקח באיזוק.

...

טענת ב"כ הנאשם ולפיה משטרת ישראל החליטה שלא לבקש הארכת מעצר שלישית והוא "שוחרר בתחנה" נדחית על ידי כטענה רלוונטית.

אני סבור כי נאשם זה הפר את האמון שניתן בו פעם אחר פעם ולא ניתן לחזור ולתת בו אמון.

אני קובע כי נאשם זה יישאר בתנאים של מעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.