נהיגה ברכב שטח בכביש בניגוד לתקנה 39 ה (א)

  כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב שטח בכביש, שלא לשם חצייתו, בנגוד לתקנה 39 ה (א) לתקנות התעבורה.

...

אני סבורה שדי בהצגת לוחית רישוי ירוקה השייכת לכלי הרכב ע"י הנאשם כדי להוכיח שאכן מדובר ברכב שטח, אחרת לא היתה לרכב זה לוחית רישוי ירוקה אשר שייכת לרכבי שטח עפ"י דין.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ערעור המדינה על הכרעת דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת א. גרבי) בתיק פ"ל 2085-06-13 מיום 6.11.14, במסגרתה זוכה המשיב מעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, והורשע בעבירה של אי מילוי תנאי תעודה, לפי תקנה 8 לתקנות התעבורה.

הנהיגה על הכביש אשר אסורה למחזיק רישיון דרגה 1, מקימה עבירה בנגוד לתקנה 8 לתקנות התעבורה.

אלא שההבדל הוא שתקנה 39ג(1) מצויה בפרק השני של חלק ב' שכותרתו "היתנהגות בדרך", ואילו תקנה 179(6) מצויה בפרק שכותרתו "רישיונות והיתרים". ולכן, נהיגה על כביש, ככל שמדובר בטרקטור משא, היא נהיגה בחריגה מהרישיון.

זאת להבדיל מהוראות דומות, ביחס לטרקטורון או רכב שטח, בתקנות 39ג ו-ה לתקנות התעבורה, השייכות לפרק של כללי ההיתנהגות בדרך, ולא מופיעה לגביהם הגבלה דומה בתקנה 197 לתקנות.

...

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, ומרשיעה את המשיב, בנוסף, גם בעבירה של נהיגה בפסילה.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח שמספרו 60152080655 המייחס למבקש עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש במהירות של 127 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מיום 2.03.20.

המבקש כפר בעבירה וטען כי במועד מתן הדו"ח היו על הכביש הרבה כלי רכב והשוטר לא עצר אותו בנקודת האכיפה, אלא בנקודה אחרת בדרך.

בעפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל מיום 15.1.2020 נקבע כי: "בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג בררת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להשפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להשפט מלכתחילה (רע"פ סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009)". הגשת בקשה באיחור בנסיבות שאינן תלויות במבקש סעיף 229(ה) לחסד"פ קובע, כי על בית המשפט להשתכנע שהבקשה להשפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו את הגשתה במועד וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה.

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

הבקשה נדחית, איפוא.

אזכיר כי מדובר בנהיגה בטרקטורון, שייעודו רכב שטח, כאשר חציית כביש הנה ארוע חריג לו (תקנה 39ה (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961) ויש להתייחס אליו בזהירות מרבית.

באישור החתום בידי "עירא" צוין, בין השאר: "המיזם והרכבים מבוטחים באופן מלא על-פי הנידרש בחוק" וכן: "ברשותנו כל הביטוחים, והרישיונות הדרושים על פי חוק, כולל רישיון עסק". תשומת הלב לניסוח בלשון רבים: ""כל הביטוחים". כבר עתה יצוין, כי לא היה קיים לרכבי השטח של הנתבעת 3 ביטוח המכסה נזקים לצד שלישי, ומלבד ביטוח חובה, בהתאם לדין, לא הוצא על-ידה כל ביטוח נוסף - כל זאת, בנגוד לניסוח המטעה בלשון רבים.

ניתן היום, י' ניסן תשפ"א, 23 מרץ 2021, (יום הבחירות לכנסת ה – 24), בהיעדר הצדדים.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס לחוזה הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענת הנתבעת 6 המבקשת להתנער מן האירוע, כאילו הוא אורגן על-ידי אנשים פרטיים, לא מטעמה, לא בידיעתה, לא באישורה (עמוד 24 שורה 22 והלאה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס להסכם שנכרת הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את טענות הנתבעת 6 בעניין זה. אכן, כפי שטענה ב"כ הנתבעת 6 בסיכומיה, אחרי הכל מדובר ב"תאונת דרכים, מישהו נהג ברשלנות" (עמוד 24 שורה 18).

הנתבעות ישלמו, כפי החלקים דלעיל, לתובעת 2 סך של 39,318 ₪, בשיעורם מיום התאונה 17.9.17 וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,600 ש"ח וכן את האגרה כפי ששולמה וכפי שתשולם.

הנתבעות ישלמו, כפי החלקים דלעיל, לתובעת 3 סך של 96,618 ש"ח, בשיעורם מיום התאונה 17.9.17 וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,400 ש"ח וכן את האגרה כפי ששולמה וכפי שתשולם.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות, כפי החלקים דלעיל, את שכר טרחתם של העדים, כפי שנפסק בהחלטות שהתקבלו בפרוטוקול הדיון מתאריך 22.3.21.

על פי ההזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח מס' 11250685747 ) ביום 1.5.22 בשעה 08:19 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב משא פתוח מנוף אחורי שמספרו 8476752 (להלן- "הרכב") בכביש 4 כניסה צפונית לאשקלון כשהוא מוביל מטען ברכב, כאשר משקלו הכולל של הרכב 39,382 ק"ג, משקל העולה על המשקל הכולל המותר של הרכב שהוא 32,000 ק"ג, עבירה לפי תקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

ב"כ המבקש נימק את בקשתו בכך שהמבקש אדם מבוגר, ברכב לא נעברה מעולם עבירת משקל, המבקש עצמו מזה 16 לא ביצע עבירת משקל, המבקש אמור לפנות שטח מסויים אחרת צפוי לקנס מינהלי בסך 600,000 ₪, ועל כן זקוק בדחיפות לרכבו.

בית המשפט העליון (כב' הש' ד. קרא) דחה את הבקשה וקבע: "טענתה של המבקשת בדבר הפרת חובת השימוע נדונה ונדחתה לגופה בבית המשפט קמא. כפי שנפסק, המחוקק קבע הסדר ייחודי למקרים של משקל חורג ברכב, המסמיך שוטר – ולאו דוקא קצין מישטרה, בנגוד לטענת המבקשת – להורות על איסור מיידי של השמוש ברכב (סעיף 57א(א)(1) לפקודה) תוך הטלת חובה למתן הודעה לבעל הרכב על איסור השמוש (סעיף 57א(ד)(1) לפקודה) וקביעת מנגנון ביקורת המקנה לקצין מישטרה או לבית המשפט לבטל את האיסור בהתקיים תנאים מסויימים (סעיפים 57א(ה) ו-57ב(ב) ו-(ג) לפקודה). וזאת, כפי שציין בית המשפט קמא, בשונה מן המנגנון הקבוע בפקודה לפסילת רשיון נהיגה (סעיף 47 לפקודה).

...

בחומר החקירה שהוצג לעיוני אין כלל אינדיקציה לכך שנערך לנהג שימוע, אך כאמור, בהתאם לפסיקה, אין חובה לעשות כן. לאור פסיקת בית המשפט העליון שצוטטה לעיל, אין בידי לקבל את הטענה כי נפל פגם בהליך המנהלי.

סיכומו של דבר – לא מצאתי הצדקה לבטל ההשבתה או לקצרה.

הבקשה נדחית.