נהיגה ברכב לא תקין זיכוי מעבירת תעבורה

נהגי החברה, נטען, ביצעו עבירות תעבורה שעניינן נהיגה ברכב לא תקין, שבשל הליקויים שנמצאו בו, הוחלט לאסור את השמוש בו וכן עבירות של סיכון חיי אדם.

המבחן לחיוניות הראיה הוא האם טמון בראיה "פוטנציאל מזכה". קרי, אם יש בכוחה או בצירופה לראיות אחרות להקים ספק באשמת הנאשם (ראו בש"פ 872/17 שפיק אבו טהה נ' מדינת ישראל (9.3.17).

...

הכרעה בענייננו, אני סבורה שהמידע החסוי אותו מבקש ב"כ הנאשמים לגלות אינו חיוני להגנת הנאשמים.

בהינתן האמור, הגם שאני סבורה שהראיה החסויה קשורה למחלוקת בין הצדדים, הרי שאין מדובר בראיה יחידה להוכחת הליקויים שנמצאו ברכבי נאשמת 1.

נוכח האמור, העתירה לגילוי המידע החסוי נדחית.

דוח בגין נהיגה ברכב לא תקין (דוח שמספרו 90121056452) ודוח נוסף מסוג בררת משפט בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות (דוח שמספרו 90121056445) בנגוד לתקנות 308(א) ו-83ב(א) בתקנות התעבורה בהתאמה.

בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.9.20, הודיעה המשיבה כי לאחר בדיקה שערכה, החליטה המשיבה לחזור בה מכתבי האישום ולאור חזרתה לאחר כפירה , הוריתי בהתאם לחוק על זכוי המבקש מהעברות שיוחסו לו בכתבי האישום.

בפסיקה נקבע כי האיזון בין כל השיקולים המנוגדים, נבחן על פי מבחן הסבירות, כלומר, אם התביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, כראוי לתביעה, הרי שגם אם נאשם יזוכה, לא יקבע בית המשפט כי לא היה יסוד להאשמה, אך אם התביעה נהגה שלא בסבירות ושלא בזהירות ראויה, המדינה תישא בהוצאות הנאשם (ראו ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל (22.1.02); ע"פ 1524/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל (26.4.94); ע"פ 5205/04 גואטה נ' מדינת ישראל (3.7.07)).

...

לאחר שבחנתי את הסכומים המופיעים בתקנות הפיצויים, ובחנתי את הנזקים והטרחה שנגרמה למבקש בפרשה זו, על רקע כמות הדיונים שהתקיימה בפועל והערכת הזמן שהשקיעו המבקש ובא כוחו בפרשה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה פיצוי בסך 2000 ₪ יישקף את הסכום הסביר והראוי.

לפיכך, החלטתי לחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות בסך של 2000 ₪ אשר ישולמו לו תוך 90 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

על פי המירשם התעבורתי, הורשע הנאשם, בין היתר, בעבירות של נהיגה בקלות ראש; נהיגה ברכב לא תקין; נהיגה במהירות מופרזת.

מנגד, יזקוף בית המשפט, לזכותו של הנאשם, את הודאתו באשמה, אשר יש בה כדי ללמד על נטילת אחריות מסוימת ואף היה בה כדי לחסוך בזמן שפוטי יקר; עוד יזקוף בית המשפט לזכות הנאשם את נכונותו, אם גם מאוחרת ואם גם מונעת משיקולים זרים – להישתלב בהליך טפולי.

...

לאור כל האמור, דן בית המשפט את הנאשם לעונשים כדלקמן: 10 חדשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 64א' או 67 לפקודה; 9 חדשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיפים 10, 62 לפקודה וכן עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז-1977, פרק ט' סימן א'; קנס בסך 5,000 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו; פיצוי בסך 20,000 ₪ לנפגעת העבירה.

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-3 כתבי אישום מצורפים בעבירות כדלקמן: · נהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (2 עבירות) · נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (עבירה אחת) · נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בנגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (עבירה אחת) · נהיגה ברכב שנאסר לשימוש בנגוד לתקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (2 עבירות) · הסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב - בנגוד לתקנה 84 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (עבירה אחת) · נהיגה ללא ביטוח תקף בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 (2 עבירות).

אשר לעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף וברכב עליו ניתנה הודעת אי שימוש – החומרה מתבטאת בעיקרה בסיכון לכלל המשתמשים בדרך בשל הנהיגה ברכב שנימצא לא תקין והורד מן הכביש בשל ליקויים שנמצאו בו או שלא עבר מבחן רשוי שנתי המוודא תקינותו.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מיתחמי העונש ההולם, לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: זקפתי לזכותו את העובדה שנטל אחריות והודה בעבירות המיוחסות לו ב-3 כתבי האישום.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכל אחד מן האירועים הכוללים עבירה של נהיגה בזמן פסילה וכן עבירות נלוות – האירוע הראשון והאירוע השני - מתחיל ממאסר מותנה ומגיע עד 13 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל בת 9 חודשים ועד פסילה בת שנים וענישה נלווית.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת ההגנה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בבית מעצר.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהוג ברכב מסוג זה, בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה").

ב"כ הנאשם הציג את רישיון הרכב בו נעברה העבירה (מוצג "נ/1"), וטען כי עולה ממנו שמשקל הרכב הוא 3,320 ק"ג. עיון ברישיון הרכב מלמד כי אמנם המשקל העצמי של הרכב, שהוא רכב מסוג משא פתוח, הנו 3,320 ק"ג, אולם המשקל הכולל שלו הנו 4,536 ק"ג. ב"כ הנאשם טען כי לרכב בו נעברה העבירה מבנה של רכב טנדר רגיל ומשקלו על פי הרישיון 3,320 ק"ג. כמו כן עסקינן ברכב שמי שהוציא רישיון נהיגה מסוג B בעבר היה רשאי לנהוג בו. על כן הנאשם טעה לחשוב כי הוא מורשה לנהוג בו, כפי שעולה גם מדברי הנהג הרשומים בדו"ח. לדבריו, עסקינן בטעות במצב דברים, שבמקרה אחד אף הביאה לזיכוי, אשר יש בה כדי להצדיק הקלה בעונש.

תת"ע (נצ') 4447-07-14 מדינת ישראל נ' אבו דיוק, לא פורסם (מיום 14.07.15) - נאשם שנהג במשאית הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון תקף לסוג רכב וללא ביטוח.

בנגוד לנסיבות המקרה בתיק 11996-08-21, אליו הפנה ב"כ הנאשם, במקרה דנן הנאשם לא הוציא עד כה רישיון נהיגה המתאים לסוג הרכב ולא ריפא את הפגם.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בתיק זה נע מפסילת המינימום בת 3 חודשים, פסילה על תנאי וקנס ועד מאסר על תנאי ומאסר בפועל למשך שבועות או חודשים ספורים וכן פסילה של עד כשנה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם.