נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור וגרם לתאונה

"240. (א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

באשר לעונש, אין חשש לעיוות דין – המבקשת הורשעה בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה" ונהיגה בדרך הגורמת נזק.

...

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר.

אין בידי לקבל טענה זו. על המבקשת היה מוטל לברר כבר בעת ששילמה את הקנס, מה פשר הקנס בגינו קיבלה חוב לתשלום, בתוספת פיגורים.

לסיכום, בנסיבות דנן, הבקשה נדחית.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו קבע כבוד השופט מלץ: "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את ביטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: היתנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות". המבקש נוהג משנת 2003 ולחובתו 22 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון נייד, גרם תאונת דרכים משנת 2019-בנסיבות של אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרורים שונים ועוד.

...

מסוכנות המבקש נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש: " אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..". לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא התרשמתי כי המקרה שבנדון עומד באחת החלופות של הסעיף האמור.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, בהקשר לשני הצווים, ודוחה את שתי הבקשות.

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשכ"א – 1961, הריני מודיעה על זכוי הנאשם ולו מחמת הספק מהעברות של אי ציות לתמרור 301 בצומת והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, עבירות לפי תקנות 22(א) ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 יחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נ"ח], תשכ"א - 1961; ועל הרשעתו בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נ"ח], תשכ"א - 1961.

נטען בסעיף 5 לעובדות כי הנאשם נהג ברכב ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא שם ליבו אל הדרך ומצב כלי הרכב, לא ציית להוראות התמרור, לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב, לא נקט באמצעים הדרושים למניעת תאונה ובכך גרם לתאונה בה נגרם נזק לגוף ולרכוש.

...

לסיכום חלק זה, בראיות המאשימה אין בסיס מספק לקביעה כי הנאשם אשר התרשל בנסיעתו בתוך הצומת בכך שלא הבחין כלל באופנוע המעורב מהלך כל זמן החציה, יכול היה למנוע התאונה לו נקט באמצעים המתאימים.

סוף דבר לא הוכח כי הנאשם התרשל בעת כניסתו לצומת שכן בהעדר ממצאים פוזיטיביים לגבי מהירות נסיעת האופנוע המעורב וזמן הפינוי של רכב הנאשם, קיימת אפשרות סבירה כי האופנוע המעורב היה מחוץ לשדה ראייתו של הנאשם עת נכנס לצומת והחל בחצייתו.

נוכח כל האמור לעיל הריני מזכה הנאשם מן העבירות של אי מתן זכות קדימה בניגוד לתמרור וגרימת תאונה שתוצאתה חבלות של ממש וזאת מחמת הספק, ומרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה בקלות ראש.

המאשימה עתרה במסגרת סיכומיה להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שכן לעמדתה היא עמדה בנטלים המוטלים עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהתאונה אכן נגרמה בשל נהיגתו של הנאשם, נהיגה שהתאפיינה בקלות ראש בכך שהנאשם לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא ציית לתמרור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לאופנוע המעורב והוא זה שגרם לתאונה.

...

סיכומו של דבר, מצאתי לנכון לדחות את גרסת הנאשם הן באשר להתנהלותו בטרם החל בחציית הצומת, הן באשר לקיומה של משאית והן באשר למיקום האופנוע בטרם התחיל לפנות.

בהתאם, מקובלת עליי לגמרי עדות הנפגע באשר לאופן התרחשות התאונה, עדות שגובתה בממצאי הזירה ובקביעות הבוחן שלא מצאתי בהן קשיים.

לאור האמור, אני מרשיע את הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור 302 בצומת, נסיעה ללא טכוגרף וגרימת נזק וחבלות של ממש, עבירות לפי סעיפים 62(2), 38 (3) ו-38(2) לפקודת התעבורה ותקנות 22(א), 364ד(ב)(2) ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

מידת הרשלנות מצאתי כי רף הרשלנות בנהיגתו של הנאשם הנו בינוני לכל הפחות - כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, הנאשם נהג ברכב משא, בקלות ראש, לא נתן זכות קדימה בנגוד לתמרור, בעודו חוצה צומת וגרם בכך לתאונה, על תוצאותיה הקשות.

...

עוד הוסכם, כי במסגרת הראיות לעונש - דוח הבוחן, ממצאיו ומסקנותיו ישמשו כראיה (פרט למסקנה כי הנאשם נהג בחוסר זהירות).

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני לצד חבלות גוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני גבוה כאשר חלקו של הנאשם בביצוע העבירות אינו מוחלט - באשר לרכיב המאסר, נע ממאסר מותנה ועד מאסר בפועל בן 6 חודשים ובאשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה נע בין 11 חודשים ומגיע עד ל-30 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי מאסר בן 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש.