נהיגה בפסילה - עונש לנאשם עם עבר תעבורתי מכביד

על חומרתה של עבירת נהיגה בפסילה נכתב רבות, כך קבע כב' השופט א. לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן, לא פורסם (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" בפס"ד אבו-לבן נקבע כי לא בכדי קבע המחוקק לצידה של עבירה זו עונש מאסר בפועל אותו ניתן להשית אף אם אין מאסר על תנאי להפעלה.

בפסק דינו קבע כב' השופט סולברג כי רחמנות יתירה על מי שנוהג פעם אחר פעם ללא רישיון נהיגה היא אכזריות כלפי יתר עוברי הדרך, וכדבריו: "אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים. נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסויימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים... ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברישיון ואיננו מבוטח." ברע"פ 5755/13 עודה נ' מדינת ישראל, מיום 13.11.13 נדון עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף שפקע בשנת 1998, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא חגורת בטיחות ונהיגה ללא ביטוח תקף.

מן הכלל אל הפרט עונשו של אדם הוא לעולם אינדיוידואלי, וזאת על אף הצורף להיתחשב באנטרס הצבורי ובצורך להחמיר עם נאשמים שעברו עבירה של נהיגה בפסילה כאשר עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגדם.

...

אני סבורה כי ישנו אינטרס ציבורי בהעברת מסר לצעירים לפיו מי שנוטל אחריות למעשיו ובוחר בדרך השיקום, יכול לקבל הזדמנות נוספת מבית המשפט ככל שהדין מאפשר זאת.

אולם סבורה אני כי במקרה זה חברו השיקולים האינדיבידואליים של הנאשם עם שיקולי הציבור בכללותו לאותה המטרה וכי בסופו של דבר ישנו סיכוי ממשי כי הנאשם לא יבצע עבירות נוספות ויחדל מלסכן את ציבור עוברי הדרך.

משכך ולאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל שיקולי הענישה ואת מתחם הענישה הסביר, החלטתי להימנע מהפעלת המאסר על תנאי.

טיעוני הצדדים לעונש בתמצית - ב"כ המדינה בטיעוניה הפניתה לעובדה כי נאשם זה בלתי מורשה לנהיגה (לא עבר מעולם את מבחני הרשוי לצורך קבלת רישיון נהיגה), ובעברו שני מקרים נוספים של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה, כאשר באחד המקרים אף הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת מסכנת חיים מה שהוביל את הנאשם לרצות מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח.

לשיטת המדינה, עברו התעבורתי והפלילי המכביד של נאשם זה מצדיקים ענישה הנשענת על שקולי גמול והרתעה, מה שמצדיק לדעת המדינה את שליחתו של הנאשם למאסר כחלק מרכיבי ענישתו.

מכל האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים.

...

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, וכדי לאזן את ההחלטה שלא לגזור מאסר בפועל, וכדי לאפשר לנאשם אופק שיקומי גם בתחום הנהיגה, אני סבור כי 30 חודשי פסילה אשר יסווגו כך שבתום 15 חודשים יוכל הנאשם להתחיל ללמוד נהיגה, יענו על עקרון ההלימה הקבוע בחוק ביחס לעבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען ולאחר ששקלתי גם את השיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירות עצמן.

מכל האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

ב"כ המדינה עתר לענישה מחמירה וזאת בשל מספר נימוקים שהעלה בפני: לשיטת המדינה נאשם זה הוא עבריין תנועה סדרתי אשר ביצע בעבר עבירה של נהיגה פוחזת יחד עם עבירה של נהיגה בזמן פסילה, כתוצאה ממנה תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 8 חודשים.

בנוסף נטען כי לנאשם אין עבר תעבורתי מכביד כפי שהיה לנאשם בפרשת גניים.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". על כן, נקבע בפסיקה עניפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

מיתחם הפסילה בפועל ינוע בין 9 חודשי פסילה (שילוב של ענישת המינימום הנובעת מעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול עם עבירה של נהיגה בפסילה) ועד ל- 48 חודשי פסילה בפועל (ענישה המקפלת סיטואציה של פקיעת רישיון מעל 10 שנים לצד נהיגה בפסילה כאשר הנהג תחת השפעת אלכוהול).

...

ביחס למאסר המותנה, ונוכח לקיחת האחריות המלאה של הנאשם, אקבע כי חציו ירוצה בחופף לעונש המאסר וחציו יהיה מצטבר לו. אני מחליט כי עונש הפסילה בפועל יהיה לתקופה של 36 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת התלוייה כנגד הנאשם ואסביר עמדתי: המדובר כאמור באירוע שני בו נוהג הנאשם בזמן פסילה זאת כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול והכל כאשר רישיונו פקוע 12(!) רצופות.

יתר הענישה תהיה צופת פני עתיד כך שיחד עם תקופת המאסר תניב ענישה כוללת שתענה על עקרון ההלימה בפרשה זו. לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו.

בנסיבות האישיות של הנאשם, לאור עברו התעבורתי המכביד המקבע אותו כ"רצדיוויסט" בתחום עבריינות התעבורה, ולאור תסקירו השלילי לשיטת המדינה, ביקשה המדינה לגזור ענישה בחלקו העליון של המיתחם (המדינה עתרה ל- 20 חודשי מאסר) לצד הפעלת המאסר המותנה במצטבר.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07): "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". על כן, נקבע בפסיקה עניפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)).

הנאשם נעדר כל עבר פלילי, אך מבחינה תעבורתית עברו התעבורתי מכביד מאד: כבלתי מורשה לנהיגה, לחובת הנאשם 9 הרשעות תעבורה קודמות, כאשר 8 מהן כנהג ואחת כהולך רגל (הרשעות 7 ו-8 הן בגין אותו ארוע) בשנת 2010 נהג רכב ללא חגורת בטיחות וללא רישיון רכב תקף.

תסקיר שירות המבחן בפרשה זו רחוק מלהוביל את בית המשפט להקלה עם הנאשם.

...

אני קובע כי תקופת פסילה בת 36 חודשים תענה על עקרון ההלימה בנסיבות ומהנימוקים שפורטו לעיל.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 36 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין, והכל תוך 3 שנים מהיום.

בהיתחשב במדיניות הענישה ובחומרת המקרה, שני מקרים של נהיגה בפסילה שארעו בשנה האחרונה, כשבעונשי מאסר בפועל קודמים, שהוטלו לתקופות משמעותיות, לא היה די להרתיעו, לצד עברו התעבורתי המכביד, ורישומו הפלילי מהשנים האחרונות, כשמנגד המחדל הוסר, הנאשם צירף אישומים והודה בהם, על הנאשם יושת מאסר בן 10 חודשים.

...

אני סבורה כי בנסיבות אלה יש למקם את הנאשם ברף העליון של המתחם.

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961.

אני דנה את הנאשם לפסילה על תנאי למשך 12 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.