נהיגה בפסילה חוזרת - עתירות לעונש

ראיות התביעה לעונש: ב"כ המאשימה עותרת לעונש "מאסר בפועל ממשי מרתיע לשנים", פסילה בפועל שלא תפחת מ- 10 שנים, ובנוסף ל- "מאסר מותנה מרתיע, פסילה על תנאי וקנס". עמדתה נשענת על העובדה כי מדובר ב-2 ארועים חמורים, נהיגה בפסילה חוזרת פעמיים בתוך תקופה קצרה (פחות משנה) בתאונת דרכים בה נחבלו 5 אנשים וכן בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה בעובדה שהנאשם עזב את מקום התאונה כאמור בלא שמסר פרטים לנפגעים ולמעורבים.

...

לאור כל האמור לא מצאתי לסטות לקולא ממתחם הענישה שנקבע.

למרות המלצת של שירות המבחן, לאחר שקראתי היטב את התסקיר המפורט שערך, ולאור התרשמותי אף אני מהנאשם, אני סבור כי הנאשם אינו מראה בשלב זה למרבה הצער, פוטנציאל שיקומי ממשי, ולפיכך לא מצאתי להעדיף במסגרת גזר הדין את שיקולי השיקום של הנאשם, על פני שיקולי הענישה המקובלים, ולסטות עקב זאת ממתחם הענישה הנהוג.

לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מאחורי סורג ובריח.

עמדת המאשימה נשענת על חומרת העבירות, בעיקר העבירה החוזרת של נהיגה בפסילה (3 פעמים), על עברו התעבורתי של הנאשם וכן במידה רבה על עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם שלא היה בו לשיטתה כדי להרתיעו.

סיכומו של דבר, ב"כ הנאשם עותרת כי אפעיל את סמכותי על פי סעיף 56 לחוק העונשין, בכך שאאריך את תקופת המאסר המותנה, שאינו חב הפעלה במקרה זה, וכן עותרת בנסיבות לפסילה מינימאלית והטלת צו של"ץ וצו פקוח ע"י שרות המבחן.

...

נוכח האמור ובטרם אגזור את העונש, אני קובע כי מתחם הענישה המקובל במקרים דומים, של נהיגה בפסילה, נע כמניפה בין הטלת עבודות של"צ יחד עם הארכת המאסר המותנה ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל (והפעלת המאסר המותנה בחופף/במצטבר).

לאחר מחשבה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור כי במקרה זה, בנסיבות המעשה והעושה, כפי שהובא להלן לא נכון לקבוע כי "לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי". יחד עם זאת במכלול שיקולי הענישה, אף מעבר לשיקולי שיקום גרידא של הנאשם, ספק בעיני אם בנסיבות הנ"ל הגמול הראוי במקרה זה לנאשם הוא דווקא שליחתו למאסר בפועל.

החלטתי להפעיל ההתחייבות ולאזנה ביתר רכיבי הענישה בין היתר בכך שלא אגזור על הנאשם תשלום קנס בכל אחד מ-3 התיקים בהם הורשע.

בנסיבות כאמור החלטתי לא להוסיף קנס על הנאשם.

ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר בפועל, הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה בר הפעלה במצטבר ופסילה לשנים.

הוגש גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתעבורה ממנו אני למד כי הנאשם נוהג משנת 2004 לחובתו 53 הרשעות קודמות בתעבורה בהן הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול (משנת 2017) וכן עבירה זהה חוזרת של נהיגה בפסילה (מאפריל 2018).

ואולם כאן המקום להטעים ולהעיר כי כפי שנקבע בפרשת אבו לבן רע"פ 6115/06 ע"י ביהמ"ש העליון, נוכח מורכבות העבירה של נהיגה בפסילה ומאחר ויש בה יסוד נפשי צריך ביהמ"ש לבחון כל מקרה לגופו, ועל פי נסיבותיו להתאים את הענישה הראויה באופן אינדיבידואלי.

...

אני סבור כי נכון יהיה לנהוג בנאשם על פי הפסוק: "מכסה פשעיו לא יצלח מודה ועוזב ירוחם" (משלי כ"ח, י"ג).

סיכומו של דבר, אני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשת ההגנה ולהימנע משליחת הנאשם למאסר בפועל, למרות כל האמור לחובתו, זאת מאחר יש למצות את כל ההזדמנויות בטרם שליחת הנאשם למאסר בפועל בפעם הראשונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבור במניעת נהיגתם של נהגים פסולים, לקחתי בחשבון את עברו התעבורתי של הנאשם, ולאחר שהתרשמתי מנסיבות ביצוע העבירה ואף מנסיבותיו האישיות, לקחתי בחשבון את הודאתו באשמה, ואת הבעת החרטה שהפגין, אגזור כמצוות המחוקק את העונש הראוי לטעמי לנאשם, במסגרת מתחם הענישה.

המדינה עותרת לעונש של מאסר בפועל, שלא יפחת מ-18 חודשים, פסילה של 10 שנים, תוך הפעלת פסילה מותנית, בת 3 חודשים, מתיק 8761-08-18, מיום 14.1.19, במצטבר, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס.

כעולה מהפסיקה, מיתחם העונש ההולם בנהיגה בפסילה נע ממאסר מותנה, בנסיבות מקילות, עבר תעבורתי שאינו מכביד, או סכויי שקום ברורים, ועד שנת מאסר, במקרה שמדובר בעבירה חוזרת ונשנית או עבר תעבורתי מכביד.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בחנתי את עברו של הנאשם, ועיינתי בתסקיר המבחן, אני סבורה שבמקרה שלפני, נוכח רצונו הכן של הנאשם להשתקם, שנתמך בהמלצה לשיקום בתסקיר המבחן, יש להעדיף לנאשם עתיד שיקומי, על פני שליחתו למאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 250 שעות לתועלת הציבור, על פי תכנית שתוכן על ידי שירות המבחן, ובפיקוחו.

אני דנה את הנאשם לחודשיים מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

על חומרתה של נהיגה בפסילה עמד בית המשפט ברע"פ 8438/17 כיאל נ' מדינת ישראל (30.10.17) צוין בין היתר כי - "עבירה של נהיגה בזמן פסילה, מעבר לסיכון הרב הטמון בה, מהוה גם "התרסה בוטה כנגד שילטון החוק ויש בה זילות הוראות בתי המשפט". המאשימה עותרת למיתחם ענישה שנע ממאסר קצר ועד שנתיים מאסר לצד הפעלת מאסר מותנה במצטבר, פסילה שבין מספר חודשים לפסילה ארוכה, לצד ענישה נלווית, ומבקשת למקם את הנאשם ברף העליון של המיתחם ולהשית מאסר תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר ופסילה ארוכה, לצד ענישה נלווית.

עברו התעבורתי של הנאשם שכולל עבירה דומה של נהיגה בפסילה והרשעות חוזרות ונישנות של טלפון ומהירות אך מהשנים האחרונות מעיד כי אין מדובר בנהג זהיר בדרך כלל.

...

באיזון הנדרש בין השיקולים השונים אני סבורה שאין למצות הדין עם הנאשם ולהטיל עליו רכיב של מאסר ויש לחדש את המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו ולהאריכו לשנתיים נוספות.

לפיכך אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 200 שעות של"צ, בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

אני מורה על חידוש עונש המאסר בן חודשיים כפי שנפסק על תנאי בתיק שמספרו 2671-11-18 מיום 27.11.19 בשנתיים נוספות.