אפנה אל גזר הדין הבאים בשינוים המחויבים:
רע"פ 9269/17 אבו עישא נגד מדינת ישראל (15.1.18): גניבת רכב, נהיגה בפסילה, ניצל את העובדה כי הרכב הושאר מונע ובעליו עזב אותו, ניכנס אל הרכב, נהג בו בדרך נמהרת ורשלנית, נימלט משוטר, לא ציית להוראת שוטר לעצור, תסקיר חיובי, נדון ל – 15 חודשי מאסר בפועל.
רע"פ 7577/17 נסיראת נגד מדינת ישראל (24.12.17: נאשם, שהורשע לפי הודאתו בגניבת רכב, בפריצה לרכב, הוא ניתק את מחשב הרכב, חיבר אותו למחשב חלופי, נעצר בדרכו עם הרכב אל תחומי הרשות, צורף תיק נוסף של נהיגה בזמן פסילת רישיון, בעל הרשעה קודמת אחת, בעל 14 הרשעות תעבורה, תסקיר שלילי, נדון ל – 11 חודשי מאסר בפועל.
עפ"ג (מחוזי מרכז) 39243-03-17 נאתי נגד מדינת ישראל (19.9.17): גניבת רכב, זיוף סימני זהוי, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח, הפרעה לשוטר, הליך שקום מוצלח, נדון ל – 9 חודשי מאסר בפועל.
...
לאור התכליות העומדות אחר העבירות שאותן ביצע, עקרון ההלימה, העובדה כי מדובר ב"כמכת מדינה" ופסיקה הנוהגת בתחום אני קובע כי מתחם הענישה ביחס למתואר בכל כתב-אישום בנפרד (יישום הלכת ג'אבר), הינו כפי שעתרה לו המאשימה, כלומר בין 8 – 18 חודשי מאסר.
מעבר לכך, יצוין, כי הנאשם אינו ראוי לביצוע מאסר בדרך שכזו והתנהלותו מול הממונה רק מוסיפה נופך של שכנוע למסקנה זו. אין חולק כי ענישה של מאסר בפועל הניתנת לריצוי בדרך של עבודות שירות הינה ענישה בעלת אופי שיקומי היאה, בדרך כלל, למי אשר עלו על דרך שיקומית ואין זה המצב בעניינו של הנאשם העומד לדיון בפניי.
אני סבור, כי הגיעה העת להבהיר לנאשם זה את חומרת מעשיו בענישה מחמירה בדרך של מאסר בפועל באופן הנושק לעתירתה של המאשימה, שכאמור היא סבירה בנסיבות ומשקללת היטב את כלל השיקולים דלעיל.
תוצאה:
לאור על האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
14 חודשי מאסר בפועל, מהם תנוכה תקופת מעצרו בשני התיקים (9.1.18 – 14.1.18 + 12.2.19 – 13.2.19) או כפי רישומי שב"ס, ולשם ריצוי עונשו יתייצב הנאשם בתאריך 1.8.22 בשעה 09:00 בבית הסוהר "הדרים" כשהוא מצויד בעותק מגזר-דין זה ובתעודת זהות.