בבקשה שהוגשה ביום 2.3.21 טען המבקש, כי החלטת הקצין הנה החלטה לאקונית וכללית ואינה מנומקת דיה; כי לא נהג במהירות העולה על 90 קמ"ש, לאחר שעמד באור אדום בשני רמזורים ואף עבר מצלמת מהירות, ונעצר כ 2.9 ק"מ ממקום עמידת הניידת; וכי אינו מסוכן לציבור, מה גם שגובה המהירות 3 קמ"ש מעל הברירה, וגם עברו אינו מצדיק מסוכנות; ורישיון הנהיגה חשוב לו לצורך העבודה, כך ששלילת רישיונו תיפגע בפרנסתו.
מעיון בתיק החקירה עולה, כי, השוטר רשם בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום: כי "אני במושב נהג בניידת כחול לבן 206 סטאטי בכביש שירות מתחנת מישטרה עירון לכביש 65 מערב שחזית הניידת לצפון מערב כביש בינעירוני חד סיטרי עם שטח הפרדה בנוי בעל שני נתיבים לכל כיוון בלי תמרורי שינוי מהירות, חלון דלת נהג פתוח אני מפעיל ממל"ז תנועה מיתרחקת כלפי התנועה שנוסעת למערב הבחנתי ברכב הנל שנע בודד בנתיב שמאלי מבין שניים לישר למערב כאשר יש שני אופנועים בנתיב ימני לפני הרכב הנל. כיוונתי את הנקודה האדומה שבעינית הכיוון למרכז אחור הרכב הנל. אחור הרכב הנל גלוי בשלמותו ובבירור שדה ראיה נקי ביני לבין הנל ללא כל הפרעה או מיכשול לזרתי את הנל אשר נקלט במהירות של 148-קמ"ש במקום 90 קמ"ש ובמרחק של 240.8 מטר, מיד יצאתי אחרי הרכב הנל תוך הפעלת אמצעים ראיתי את שלושת אורות הבלם האחורי של הרכב הנל נדלקו איבדתי קשר עין רגעי עם הנל עקב סיבוב אך חודש קשר העין רצוף מיד לאחר הסיבוב ללא כל בעיה עם הרכב הנל היות והרכב הנל בודד מסוגו וצבעו צמצמתי טווח לרכב הנל בצומת ערערה ואחרי הצומת עקפתי את הרכב הנל והאטתי את המהירות ונסעתי במרכז הכביש ותוך לווי שלי הרכב הנל נעצר בתחנת אוטובוס בק"מ19 למערב. ". השוטר ציין גם, כי "תאורת כביש עובדת, ראות טובה, מזג אויר נאה ללא ערפל וללא גשם". כמו כן, נרשמו דברי הנהג: "מה פיתאום, מה אתה עושה עכשיו, 148 זה מהר". עוד צוין בנספח א' לדו"ח, כי היה קו ראייה נקי מהפרעות בין המפעיל לבין רכב המטרה, ההפעלה נעשתה כלפי רכב המטרה שכל חלקיו הניתנים להראות גלויים לעיני המפעיל, כי מרגע זהוי הרכב ובמהלך כל המדידה נקודת הכיוון האדומה כוונה לאיזור מרכז הרכב, כי טווח גילוי רכב המטרה היה 240.8 מטר כשהרכב הנמדד היה בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים כשהוא בתנועה מיתרחקת, וכי בעת הבדיקה לא ירד גשם, שלג ולא היה ערפל, וקטע האכיפה מואר בתאורת רחוב, לפחות 300 מטר.
...
באשר לשימוע – הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו; ונימק החלטתו, ושקל שיקולים ענייניים וסבירים, לרבות רף המהירות וותק הנהיגה של המבקש; ונימק החלטתו בכך: "מהירות גבוהה מאוד, 53 קמ"ש מעל המהירות המותרת נהג משנת 2019."; ואינני מקבלת טענות המבקש כי נימוק הקצין אינו מספק.
לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש וכי יש טענות לכשלים בראיות, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.
המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.
וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית."
אשר על כן, הבקשה נדחית.
