בכתב האישום, שעפ"י עובדותיו הורשע המערער, נכתב כי ביום 16.4.04 בשעה 19:50 הוא נהג ברכבו במחלף וולפסון בנתיבי איילון, בכביש שמתעקל בעקומת S, ואשר המהירות המירבית המותרת בו היא 50 קמ"ש. בכביש בוצעו באותה עת עבודות פיתוח, ובינו לבין המסלול הנגדי הפריד מעקה בטיחות בגובה 65 ס"מ.
המערער נהג במהירות של 100 קמ"ש לפחות, ולפתע סטה בחוזקה שמאלה, פגע במעקה הבטיחות, עיקם אותו ועף עם רכבו למסלול הנגדי.
לאחר שבימ"ש קמא שמע את עדויותיהם של בוחן התנועה, מהנדסת התנועה של אגף התנועה במשטרת מחוז ת"א, ומהנדס הבטיחות פרופ' הקרט מטעם המאשימה, ואת עדותו של המערער, הוא הרשיע את המערער בעבירות הנ"ל. בקובעו שהמערער נהג במהירות של למעלה מ-100 קמ"ש. כמו-כן דחה ביהמ"ש קמא את הטענה כי "כך נוהגים כולם" (אותה טען ב"כ המערער גם בפנינו), ואת הטענה כאילו התאונה נגרמה בגלל תקר בגלגל האחורי שמאלי ברכבו של המערער.
בע"פ 8382/03 חילף נ. מדינת ישראל פד"י נח(2) 139 קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בסעיף 7 לפסה"ד כדלקמן:
"נסיבות העבירות בהן הורשע המערער, ובהן עבירת גרם מוות ברשלנות, הינן חמורות מאד בהינתן התוצאה הנוראה שהתרחשה בעקבותיהן – מות שלושה אנשים שנפלו קרבן לנהיגתו הפרועה והמסוכנת של המערער. הדין הוא, ללא ספק, עם בית המשפט המחוזי אשר נקט בקו ענישה מחמיר לסוג זה של עבירות, וביקש להעביר בכך מסר הרתעתי ברור הן למערער בהליך זה והן לנאשמים בכח, אשר נהיגתם בכבישי הארץ מסכנת חיי אדם מדי יום, ותובעת מחיר-חיים יקר ביותר.
(ראה ע"פ 6210/04 אשרי חסן נ. מדינת ישראל (לא פורסם), שבו אושר עונש מאסר בפועל של 7 חודשים שנגזר על נהג חדש, אשר גרם ברשלנות למות חברו שנסע ברכבו בעת תחרות עם נהג רכב אחר; וכן ע"פ 11633/05 מדינת ישראל נ. דנון שבו הוחמר עונש של 6 חודשי מאסר ל-8 חודשי מאסר בפועל שהוטלו על המשיב שנהג במהירות מופרזת, וגרם למותו של הולך רגל שחצה במעבר חצייה, לאחר שעקף רכב שעצר לפני המעבר על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות אותו; וע"פ 1967/05 הנ"ל שבו הוטלו 15 חודשי מאסר בפועל על נהג אוטובוס שנהג בנתיב השמאלי וגרם למותם של בני זוג שחצו במעבר חצייה).
...
אכן, לעולם יהיה מצוה בית המשפט לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם המסוים העומד בפניו, אולם, אנו סבורים שאת המלאכה הזו עשה בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום מצא דרך לאזן בעונש שגזר בין השיקולים השונים להם היה חייב להדרש".
לאור כל האמור לעיל, ובעיקר בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, ובעברו הנקי, תוך שאנו משווים נגד עינינו את הפסיקה שהובאה לעיל, אנו מקבלים את הערעור בחלקו ומורים שמתוך 30 חודשי המאסר שהוטלו על המערער הוא ירצה 24 חודשי מאסר בפועל, והיתרה של 6 חודשים תהיה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה או נהיגה בזמן פסילה.
