מבוא
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.
...
בנסיבות אלה, אני קובע כי התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים לקביעת אמינות תוצאת המכשיר.
מתשובה זו ניתן להבין כי הנאשם לא ראה תמרורים של "דרך מהירה" וכי הוא הקפיד לכאורה על המהירות המותרת שהיא 90 קמ"ש.
בנסיבות אלה אני קובע כי המהירות המירבית המותרת במקום הינה בהתאם לברירת המחדל הקבועה בתקנות, ולא עפ"י שלטים, ובשים לב שמדובר בדרך שאינה ערונית עם שטח הפרדה בנוי – המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש.
אני דוחה טענות הנאשם ביחס לשינוי הזמני שכן לא עלה כל ספק ביחס למהירות המירבית המותרת, נהפוכו, דברי העד מטעם הנאשם חיזקו את העובדה שמהירות הנסיעה המירבית הינה עפ"י התקנות – קרי 90 קמ"ש. תמוה בעיניי מדוע הנאשם מניח כי מדובר "בדרך מהירה" כאשר אין הוא טוען לשלט המורה על מהירות זו, והתבססותו על כך שמדובר באישור זמני להפחתת המהירות שלטענתו בוטל, אין לה על מה לסמוך ולכן אני דוחה אותה.
בנסיבות אלה, אני קובע כי המאשימה הצליחה להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לספק סביר.
סוף דבר
אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום
ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, במעמד הצדדים
4 מתוך 8