נהיגה בכביש 40 בניגוד לתקנה 36(ה) לתקנות התעבורה

המסגרת המשפטית תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובעת כך: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". כן נקבע בתקנה 49(א) לתקנות התעבורה: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה". ובתקנה 21(ג) לאותן תקנות נקבעה ההוראה הכללית, על פיה "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה...". תקנה 22(א) לתקנות מחייבת כל "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור". תמרור 503 הוא סימון לנתיב תחבורה ציבורית בקוו צהוב כפול על הכביש.

תקנה 36(ה) לתקנות הנ"ל קובעת כי "בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה לא ייכנס נוהג רכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק"ג לצומת ולא יעבור בו אלא בנתיב הימני ביותר באותו כיוון נסיעה אלא אם כן הוצב בו תמרור 613 המתיר לרכב נסיעה בנתיבים נוספים. לענין זה לא יובא במנין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית." דיון והכרעה שקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי, יחד עם הצדדים והנהגים, את תמונות הצומת כפי שנראו באתר מפות גוגל.

נהג הסעה ציבורית חייב להזהר ולהגן על נוסעיו מפני הסכנות בכביש, ולא להוסיף ולגרום לסיכון נוסף בשל נהיגה בלתי זהירה ובנגוד לדין.

...

אינני מקבלת את הטענה כי נהג הפרטית קיבל על עצמו את כל האחריות לאירוע, וזאת לנוכח נוסח המסמך שניסח נהג המשאית: נהג הפרטית במסמך זה אישר כי "יצא לצומת" בצורה לא נכונה וגרם לנהג המשאית לסטות מנתיבו.

עם זאת, גרסת נהג הפרטית, גם בבית המשפט וגם בהתאם לאמור במסמך, מחייבת את המסקנה שהוא חדר במידה מסוימת לתוך נתיב הנסיעה של המשאית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעת סך של 3,903 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: סך של 1,328 ₪, בגין 60% מהנזק.

המערער הורשע בפני בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות, שעניינן- גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, נהיגה בדרך הגורמת נזק, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 68 לפקודת התעבורה, סטייה מנתיב, בנגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה, בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה וכן חציית קו הפרדה רצוף, בנגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.

בית משפט קמא השית על המשיב בגזר הדין עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, פסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים בפועל, תוך שסייג את עונש הפסילה הנ"ל כך שלאחר שלושת החודשים הראשונים בהם תהיה פסילה מלאה, יהא רשאי המשיב לנהוג לצרכי קבלת טפול רפואי או לימודים בימים א'-ה' בין השעות 7:00 עד 21:00.

לטובת המשיב , הדגיש בית משפט קמא, כי לא הוכחה ואף אין ראיות לבצוע עבירה נוספת, כגון: נהיגה מהירה שלא בהתאם לתנאי הכביש או נהיגה פרועה שגרמה לאובדן השליטה ברכב.

...

במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, בנסיבות התיק שבפניו, ציין בית משפט קמא, בין היתר, פסיקה המלמדת בדבר רמת הענישה במקרים דומים והגיע לכלל מסקנה, כי מתחם הענישה הראוי כולל בחובו מאסר מותנה לצד פסילת רישיון נהיגה לתקופה משמעותית בת 8 עד 24 חודשים.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב, לפיה דרגת רשלנותו של המשיב במקרה שבפנינו הייתה נמוכה, שכן בית משפט קמא הטעים בגזר הדין, כי מצא את רשלנותו של המשיב כרשלנות בדרגה בינונית עד נמוכה.

סיכומו של דבר, הריני לקבל את הערעור, בכך שיבוטל סיוג עונש הפסילה.

נהיגה בקלות ראש, בנגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א. סטייה מנתיב נסיעה, בנגוד לתקנה 40( א) לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961.

עוד עתרו הצדדים לעונשים של מאסר מותנה לתקופה של שנה למשך 3 שנים, פסילה לתקופה של 36 חודשים ומאחר והנאשם מרצה עונש מאסר הוסכם שלא לעתור לקנס.

לעניין חומרת העבירה של נהיגה בשיכרות כפי העולה מפסיקת ביהמ"ש העליון, ציין כבוד השופט רובינשטיין בעיניין רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, כי: "לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד". על חשיבות ענישה מרתיעה והולמת את העבירה של נהיגה בשיכרות ראה ע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מדינת ישראל: "בית משפט זה חזר וקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשיכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ". וכן: "נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". (רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל).

...

הנני דנה את הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ומאחר ולא התאים, הרי ידע כי בסופו של דבר בכוונת התביעה לעתור למאסר מאחורי סורג ובריח.

על כן, ומאחר והנאשם מרצה עונש מאסר במסגרת תיק אחר בימים אלו, הבקשה נדחית.

הנאשם אשר בפניי מואשם כי ביום 11.10.17 בשעה 11:35 נהג ברכבו, רכב מסחרי שמשקלו הכולל עולה על 10,000 ק"ג, בכביש 40 לצפון לכיוון מחלף לוד, ועבר את הצומת שלא מהנתיב הימני ביותר.

זאת בנגוד לתקנה 36(ה) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

הנאשם איננו חולק על כך שתקנה 36 ה' לתקנות התעבורה קובעת כי בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה לא ייכנס נוהג רכב מסחרי או רכב עבודה שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק"ג לצומת ולא יעבור בו אלא בנתיב הימני ביותר באותו כיוון נסיעה.

הנהג, באורח טבעי, אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת לאורח הנהיגה שלו, ושעה שמוטחת נגדו טענה בדבר ביצוע עבירה מצידו, עליו לבצע ראייה לאחור במעשהו, ואין לפניו סרט חזותי מוקלט של הנהיגה.

...

אף הנאשם בדבריו לשוטר בעת רישום הדו"ח לא הכחיש את כי נסע שלא מהנתיב הימני ביותר ורק אמר: "יש ירידה מכביש 1 לנתיב הזה". גם בישיבת ההקראה ביום 10.6.18 טען הנאשם: "ירדו מכוניות ובמקום להתנגש בהם עברתי למסלול השני ואח"כ הם נהפכים למסלול אחד". לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, את הראיות שהוגשו מטעמם, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים: עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שערך תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום הרכב בנתיבי הנסיעה, מסלול נסיעת הנאשם, קיום קשר עין עם הצומת ועם הנאשם, ומכלול העובדות הרלוונטיות לאישום.

לאור האמור אני קובעת כי הנאשם עבר את עבירה ומרשיעה אותו בכל המיוחס לו בכתב האישום.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בבצוע עבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש בנגוד לסעיפים 62 (2) ו- 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ועבירה של אי ציות לאור האדום בנגוד לתקנות 22 (א) ו- 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.10.19 נהג הנאשם בניידת מישטרה מתוצרת טויוטה, בכביש 40 מכיוון צפון לדרום והגיע לצומת מרומזר ותקין עם כביש 40.

בעיניין העבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, בשים לב לחומרת החבלות אשר נגרמו לנפגע העבירה, נהוגה ענישה הנעה בין עונש שאינו כולל רכיב של מאסר ואף לא מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל בן חודשים אחדים, באשר לרכיב הפסילה - הענישה נעה בין 13 חודשי פסילה בפועל ועד 36 חודשי פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים.

· פ"ל (חדרה) 475-05-19 מדינת ישראל נ' נתנאל צח (06/07/21) – הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה במערבל בטון בקלות ראש, בכך שלאחר שעצר בצומת ברמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתו אך כשהאור התחלף לירוק, החל בנסיעה ולא הבחין בהולכת הרגל החוצה במעבר החציה שטרם השלימה את החציה, לא אפשר לה להשלים את החצייה בביטחה, פגע בה והפילה לכביש.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף הרשלנות לכל היותר בינוני ומידת הנזק היא בינונית – גבוהה, נע בין מאסר על תנאי לבין עונש מאסר בפועל בן כמה חודשים אחדים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות ובין 13-24 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 17 חודשים.