נהיגה בזמן פסילה חרף שתי פסילות קיימות

בתאריך 24.6.21 חתם המשיב על טופס שכותרתו "הודעה על תפיסת רישיון של נוהג בפסילה על פי מסוף". לפי טופס זה הודע למשיב על ידי השוטר אסי הרשקוביץ, כי הוא נפסל מנהיגה בשני תיקים של ביהמ"ש לתעבורה, תיק מס' 5760-11-19 למשך חודשיים ותיק נוסף מספרו 7092-12-19, שישה חודשים.

הרקע לבקשת התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו היא העובדה כי המשיב מיתעלם בצורה מופגנת, פעם אחר פעם, מעונשי הפסילה שהיו עומדים ותלויים נגדו, הוא נוהג בזמן פסילה למרות שהודע לו כי אסורה עליו הנהיגה, למשיב 25 הרשעות בתעבורה, כולל אי ציות לתמרורים, שימוש ברכב לא תקין, לצד עבירות חמורות בתחום הפלילי המובהק מתחום הסמים, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר ארוכים (24 חודשי מאסר וכן 8 חודשי מאסר).

מהמידע הקיים משירות מבחן לנוער, עולה כי כבר בשנת 2014 ביצע המשיב עבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה, והוריו אינם מהוים עבורו כל גורם סמכותי עבורו.

...

כדי לגבש עמדה סופית באם להיעתר לבקשת המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו הוריתי לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

לאחר ששמעתי את הצדדים, למדתי את החומר המצוי בתיק התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום.

סוף דבר, כאשר כאלה הם פני הדברים, לנוכח הישנות מעורבות פלילית של המשיב גם בתחום הנהיגה, אני לא סבור כי ניתן להתעלם מתסקיר קצין המבחן, ואף מערך פיקוח של איזוק אלקטרוני אינו מתאים במקרה כאן ואשר על כן אני קובע כי המשיב יהיה עצור עד לתום ההליכים נגדו.

על אף העונשים שכבר הוטלו עליו, הכוללים מאסר בפועל ופסילה של חודשים, ולמרות שעל ראשו מרחפים שני מאסרים מותנים, לתקופות המצטברות ל-7 חודשים, והתחייבויות המצטברות לסך של 13,000 ₪, לא נרתע מלשוב ולבצע זמן קצר לאחר מכן, ביום 16.06.2022 – ארבעה חודשים בלבד לאחר מועד הרשעתו האחרונה - עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה ועבירות נילוות כמפורט.

ככל שקיימת הפקדה בתיק לטובת הנאשם, היא תקוזז לטובת החוב.

...

כך, למשל, בתיק פ"ל 10038-06-19 (ירושלים) מצא בית המשפט כי אין כלל תחולה להוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה שכן הנאשם הורשע רק פעם אחת, ולא פעמיים, בעשר השנים שקדמו בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה; בתיק פ"ל 1708-04-14 (פתח-תקווה) היו הרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה לפני למעלה מ-10 שנים ואף דובר בנאשם מבוגר ונכה; בתיק פ"ל 11871-02-19 (ירושלים) בית המשפט לא דן כלל בתחולת הסעיף; בתיק פל"א 6252-03-18 (חדרה) התחשב בית המשפט בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם; בתיק פל"א 8812-12-20 (עכו) כלל לא התבקש יישום של הוראת סעיף 40א לפקודה וכן לפני בית המשפט הונח תסקיר בעניינו של הנאשם אשר דן בהליכי שיקומו.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, את מתחם הענישה הנוהג, את לקיחת האחריות וההודאה באשמה, והגעתי לכלל מסקנה כי הרכיבים לגביהם הגיעו הצדדים להסדר טיעון מצויים בתוך מתחם הענישה ההולם וכי ההסדר סביר בנסיבות העניין, וכן נוכח ההלכות המשפטיות בכל הנוגע לכיבוד הסדרי טיעון, מצאתי לכבד את ההסדר.

ביום 31.5.2021 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי); נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וכן נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (פ״ל 11956-05-21; להלן: ההליך הראשון).

המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

זאת ועוד, חרף הדמיון בין העבירות המיוחסות למערער, שני ההליכים עוסקים בפרשיות שונות וכפי שאף ציין המערער, העדים שצפויים להעיד בכל אחד מן ההליכים שונים הם. בנסיבות אלו, ובהנתן השלב המקדמי שבו מצויים ההליכים, אין לדעת כיצד הם יתפתחו; אילו ראיות יוגשו בהליך הראשון והאם יהיה בהן משום ״מסה קריטית״ המצדיקה את פסילת המותב.

...

עיינתי בטענות המערער ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא שוכנעתי כי המערער הרים את הנטל להוכחת נסיבות כאלה בשלב זה. כפי שנפסק לא אחת, העובדה שמותב דן בהליך נוסף המתנהל בעניינו של נאשם אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו: ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.7.2000); ע"פ 2747/23 זובידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.4.2023); ע"פ 4355/22 קימרי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (7.7.2022)).

לפיכך, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להראות כי קיים בשלב זה חשש ממשי למשוא פנים או כי טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים את פסילת המותב כבר בשלב זה. חזקה על המותב כי ידון בהליכים באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, ואם בהמשך ישתנו הנסיבות באופן שיצדיק בחינה מחודשת של הנושא, ניתן יהיה לעשות כן. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, אוסיף כי מהחומרים שהובאו בפניי עולה כי המערער ידע כבר בחודש ינואר 2023, עם חידוש ההליך הראשון נגדו, כי שני ההליכים המתנהלים בעניינו נדונים בפני אותו מותב.

אשר על כן, הערעור נדחה.

עונשו של הנאשם הוחמר מ-18 ל-28 חודשי מאסר בפועל, תוך שנקבע כי "מיתחם הענישה הרגיל שראוי לקבוע לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הצבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח". בע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל (30.8.2021) נאשם בן 51, ללא עבר, חולה טרשת נפוצה נדון בגין נשיאת שני אקדחים על רקע סיכסוך פעיל, למאסר בן 24 חודשים.

בכל הקשור לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, קיימת קשת רחבה של עונשים, כל מקרה ונסיבותיו.

הקביעה הנורמאטיבית ביחס לעונש המירבי של המסייע לעומת המבצע העקרי מבטאת את התובנה כי תרומתו של המסייע לבצוע עבירה פחותה מתרומתו של המבצע העקרי, ראה ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי: "המסייע, חרף תרומתו למעשה העבירה, כשמו כן הוא – נותר מחוץ למעגל העברייני הראשוני, ולכן אחריותו נחשבת פחותה" (ע"פ 10153/07 קייסי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.7.2012)).

...

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת נשק מסוגן עוון, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירה של שימוש ברכב ללא רשות ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם 2 עונש פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני גוזר על הנאשם 2 קנס כספי בסך 6,000 ₪ או 40 ימי מאסר.

מאחר ומדובר בנהיגה רביעית של הנאשם בזמן פסילה, תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 6 חודשים, וקיימת סמיכות זמנים לנהיגה הקודמת כאשר הפעם גם ניסיון בריחה, סברה המדינה כי תוקופת מאסר בת 18 חודשים תענה על ערון ההלימה, וזו הענישה הראוייה ביחס לרכיב ענישה זה. ככל שהדבר קשור לרכיב הפסילה בפועל, טענה המדינה כי סעיף 40א בפקודת התעבורה חל (הנאשם ביצע בעשר השנים האחרונות עוד שלוש עבירות זהות של נהיגה בפסילה, והורשע פעמיים בעשור האחרון לגביהן.

באותה הפרשה נהג הנאשם רכב בעודו תחת פסילה פעילה (כאשר הוא מורשה במקור לנהיגה), אך בית המשפט העליון העביר ביקורת על ההחלטה לחפוף בנסיבות את העונשים המותנים (במיוחד ביחס לחפיפה מלאה) כפי שניתן לראות בציטוט שיובא להלן: " אין להקל ראש במעשיו של המבקש אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים נגדו, תוך התרסה נגד רשויות החוק והפגנת זילזול בהחלטות בית המשפט. לכך מצטרפת חומרתה הרבה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, העלולה לעורר קשיים במימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (וראו רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2019); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2011)).

...

בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית עד בינונית/גבוהה, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר לתקופה בת 7 חודשים ועד עונש מאסר לתקופה בת 21 חודשים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 8 שנים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים בהיום.

נוכח סיומו של תיק זה, אני קובע כי כל התנאים המגבילים בהם שהה הנאשם עד היום, בטלים בזאת.