נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה

12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנתיים שנים שעליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

...

בהתחשב בשיקולים לקולא ולחמרא, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהטלת מאסר שהנאשם יישא מאחורי סורג ובריח.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים.

ככל שקיים פיקדון במסגרת התיק, אני מורה על החזרתו לידי הנאשם, וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

...

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט המנוח מ' חשין בעניין רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (2005): "... במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפשע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה ...". וראו גם דברי המשנה לנשיא מ' נאור (כתוארה אז) בעניין רע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל (2012), אשר הטעימה – באותו הקשר – כי: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים ... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן." לאור האמור, ובמאזן השיקולים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם עומד על תקופת מאסר בפועל שבין 6 חודשים ל- 18 חודשים, בנוסף לפסילה בפועל לתקופה שבין שנתיים עד שבע שנים, וענישה נלווית.

ובאשר לגזירת העונש הראוי כאן, שוכנעתי כי, על אף התוצאות הטרגיות של התאונה, מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשם בדרך של שליחתו לריצוי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

די במאסר בפועל שירוצה על דרך של עבודות שירות כדי לשרת את תכלית הענישה במקרה מיוחד זה. מסקנה זו נתמכת בהודאתו של הנאשם ובקבלת אחריותו על מעשיו ונעוצה בחרטה הכנה, הצער העמוק ותחושת האשם הקשה שמלווים את הנאשם מיום התאונה.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אי ציות לשוטר במדים או שוטר שהזדהה בנגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, נהיגה ללא חגורת בטיחות בנגוד לתקנה 83א(ב) לתקנות התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף בנגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

...

לפיכך, אני סבורה, כי הוכח שהסרטונים שהוצגו בפני, ונצרבו בדיסק ת/2, הם הסרטונים אשר צולמו על ידי השוטר בשטח; והפגם הנטען על ידי ב"כ הנאשם אינו אלא חשש ספקולטיבי, ללא חשש ממשי שיש בו להטיל ספק בנכונות הסרטונים, ושיהיה בו כדי להביא לפסלות הראיה או לקפח את הגנת הנאשם.

התרשמתי, אם כן, כי עדותו של הבן הינה מגמתית ובלתי מהימנה, במטרה לסייע לאביו-הנאשם להרחיק עצמו מן העבירות המיוחסות לו. נוכח מכלול הראיות והעדויות לעיל, הגעתי למסקנה יחידה וחד משמעית, שלפיה הנאשם הוא אכן זה שנהג לבדו ברכב באירוע דנן, כפי עדות השוטרים; ואני דוחה את ההסבר החלופי שנתן הנאשם, לפיו בנו העד ופיק הוא זה שנהג ברכב וברח; ונוכח התמונה הכוללת של העובדות והעדויות, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא אכן זה שנהג ברכב באותו בוקר בתאריך 16.8.21 סמוך לשעה 06:20.

יוער, כי בכתב האישום מיוחסת לנאשם נהיגה ברכב "פרטי", בעוד שעל פי הראיות שהוצגו בפני מדובר ברכב משא פתוח – טנדר; וכן מיוחס, בין היתר, נהיגה בפסילה שהוטלה בתיק 15240-02-20 בעוד שמדובר בתיק 15235-02-20 (ואילו תיק 15240-02-20 הינו תיק קשור באותו תיק פל"א, כפי העולה מכותרת הפרוטוקול ת/7); אך אני סבורה כי מדובר לכל היותר בטעויות קולמוס שנפלו בכתב האישום, שאין בהם כדי לפגוע בהגנת הנאשם (שעה שאין למעשה מחלוקת על הרכב ועל הפסילה), ו/או לשנות מהכרעתי לעיל.

לפיכך, משהוכחה נהיגת הנאשם, והימלטותו מהשוטרים; ובהיעדר מחלוקת כי במועד ביצוע העבירות היה הנאשם פסול לנהיגה ביודעין ב-2 תיקים (ת/7 + ת/8); ולא החזיק ברישון נהיגה תקף, אשר פקע ב24.4.16 (ת/6); אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום: נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אי ציות לשוטר במדים או שוטר שהזדהה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, נהיגה ללא חגורת בטיחות בניגוד לתקנה 83א(ב) לתקנות התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה שעליה הורשעה בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ותורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

...

סבורני שבמקרה זה, נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת מחייבות בחינת השלכות העונש על הנאשמת ובני משפחתה.

במכלול הדברים אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, במצטבר לכל פסילה אחרת.

ככל שקיים פיקדון במסגרת תיק זה, אני מורה על החזרתו לידי הנאשמת וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

על פי עובדות כתב האישום, עולה כי ביום 12.3.19, סמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם רכב בזמן פסילה בת 4 חודשים שהוטלה עליו ביום 20.11.18 בעקבות הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בזמן הפסילה (פ"ל 11734-08-17).

12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

...

לפיכך, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שעבר הנאשם עומד על מאסר – בין מאסר שכולו על תנאי לבין מאסר בפועל לתקופה של שנה, בנוסף לפסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל – 4 שנים, ועונשים נלווים.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים אשר הוטל על הנאשם ביום 20.11.18, בתיק פ"ל 11734-08-17, לריצוי באופן מצטבר.

אני מורה על הפעלת פסילה על תנאי של 3 חודשים אשר הוטלה על הנאשם ביום 20.11.18, בתיק פ"ל 11734-08-17, לריצוי באופן חופף.