לכך נוספה הכחשתו של הנהג, כי נסע במהירות גבוהה וכי בעת נסיעתו בכביש החשוך, הוא התאים את נסיעתו לתוואי הדרך והפחית את מהירותו, אך גם דבר זה לא הועיל למניעת התאונה:
"כשראיתי חושך אני הורדתי את המהירות, הייתי נוסע כאילו 60, הורדתי ל-50, ארבעים ומשהו, ופתאום נפגעתי מהעמוד, ברחתי שמאלה כמה שאני יכול, זה פגע לי בקבינה." (עמ' 14 שורות 1-3).
לסיכום נקודה זו. העובדה שתווי נסיעת המשאית היה פתוח, בעת שנהג התובעת מצוי יושב במרום המשאית – בגובה פחות או יותר של העמוד המוטה לכביש מלפניו, ובעת שדולקים אורות המשאית שחלקם מצוי במרום הקבינה כמופע בתמונות שהוצגו לבית המשפט, ומשלא ניתן לשלול את הימצאות משאית קווים דולקת עם אורות חץ בשול הכביש מרחק סביר לפני מקום התאונה כסמן לסכנה מתקרבת, על מהירות נסיעת המשאית הגבוהה המוכחת שלא נסתרה, לצד עובדת מעברם בסבירות גבוהה של רכבים אחרים שלא נפגעו לפני התאונה השנייה ובכללם כפי הנראה גם משאיות העוברות דרך קבע במקום (כמופע באחת מתמונות זירת התאונה מטעם התובעת), מוביל למסקנה כי נהג התובעת לא נסע בהתאם לרמת הזהירות המתבקשת מתוואי הדרך, ובכך הוא נושא באשם תורם עצמי להתרחשות הנזק למשאית בתאונה השנייה, אותו מעמיד אני על 25 אחוזים, שיופחתו מכל סכום נזק שיפסק לתובעת.
בעיניין זה ראוי לציין, כי מתיעוד דו"ח פרטי תקלה של חברת החשמל שצורף לראיות התובעת וראיות נתיבי ישראל, עולה כי בעקבות התאונה הראשונה הופסקה פעילותם של שבעה שנאים, כך שפרט לטפול בהזזת אותו עמוד והחלפתו, היה גם צורך במתן מענה מקצועי רחב יותר לבעיה שנוצרה, כך שסוגיית חסימת הכביש הייתה משנית לעבודת חברת החשמל ביחס למהות תפקידה בזירה, שייעודה בסופו של יום לא בחסימת הכביש מפני מניעת מפגע בעקבות נפילת העמוד, אלא בטיפול בבעיית החשמל שנוצרה בעקבות התאונה הראשונה והחלפת העמוד בד בבד לכך.
...
במקרה זה מקובלת עליי עדות עד חברת חשמל, מר יואב שרייבר, שהעיד שהוא נקרא לבדו באמצע הלילה למקום בשלב זה כדי לנתק את זרם החשמל של העמוד וזאת כיוון שהיה מדובר בעניין של סכנת חיים וכך עשה בעוד שצוות אחר שאמור היה לטפל בעמוד , שהינו צוות גדול יותר עם ציוד מכני כבד היה בדרכו לאירוע מהמרכז ועל כן הדבר לקח יותר זמן שהאריך לבוקר:
" במקרה הזה היות ומדובר במומחים לעבודה בתחום הזה, שמגיעים מת"א, עם ציוד מכני כבד, אנחנו מוציאים אותם מהבית. אנחנו מודיעים למנהלים הבכירים והם מוציאים את האנשים שמטפלים בזה, כדי להחזיר את המצב לקדמותו. הכל נעשה במהלך הלילה. באותו הלילה, כבר אנשים קיבלו טלפונים, כבר יצאו. הם הולכים לאסוף את הכלים ממקומות החנייה שלהם, ואנשים שמטפלים כבר יוצאים לדרך. במקרים כאלה, זה לוקח זמן. אני יודע שהם תיקנו את זה בבוקר. " (עמ' 117 שורות 17-23 לפר' הדיון מיום 20.3.23).
סוף דבר
ביום 21.4.21 הגישה התובעת תביעה מתוקנת שבה כללה את כל הנתבעות כאן בתביעה אחת וזאת להבדיל מתביעתה המקורית במסגרתה היא תבעה רק את נתיבי ישראל וזו הגישה הודעות לצדי ג' כנגד הנתבעות האחרות שנותרו לדיון.
לגופו של ההליך, אני מורה על קבלת התביעה כנגד המשטרה היא הנתבעת 2 בלבד, ודחייתה כנגד הנתבעות האחרות, באופן שאני מורה כי המשטרה תישא בשיעור 75 אחוזים מסך הנזק שנתבע וזאת בסך 86,294 ₪, בצירוף שכר טרחת בא כוח התובעת על סך 25,000 ₪ , שכר עד התובעת כנפסק בדיון מיום 5.12.22 וכן בעלותן של אגרות בית משפט ששולמו על ידי התובעת.
כמו כן, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות דחיית התביעה כנגד הנתבעות האחרות בסך 10,000 ₪ ,כל אחת, כשכר טרחת באי כוחם.
בנוסף אני מורה על דחיית ההודעות לצדי ג' שהגישה הנתבעת 2 תוך חיובה בהוצאות שכר טרחת באי כוח מקבלות ההודעה, למעט ב"כ המשטרה, שהתביעה בעניינה התקבלה, ע"ס 5,000 ₪ כל אחד.
