נהג ללא מלווה יותר משני נוסעים

דיון והכרעה: המתוה הנורמאטיבי: העבירה בה הואשמה הנהגת הנה עבירה בנגוד לסעיף 12א2 לפקודה, הקובע: "נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים וחלפה לגביו התקופה שבה חלה עליו חובת הלווי האמורה בסעיף 12א1, לא יסיע ברכב מנועי יותר משני נוסעים עד שימלאו לו 21 שנים, אלא אם כן יושב, במושב שלצידו, מלווה." סעיף 12א1(ז) לפקודה, מגדיר "מלווה": ""מלווה" – כל אחד מאלה, ובילבד שלא ייחשב מלווה בעת היותו שיכור כהגדרתו בסעיף 64ב: (1) מי שבידו רישיון נהיגה בר-תוקף לאותו סוג רכב חמש שנים לפחות, ומלאו לו 24 שנים, ואם הוא בעל רישיון להוראת נהיגה – אף אם טרם מלאו לו 24 שנים; (2) מי שבידו רישיון נהיגה בר-תוקף לאותו סוג רכב שלוש שנים לפחות, ומלאו לו 30 שנים.

השוטרת בדקה את רישיון הנהגת ולאחר שראתה כי היא צעירה בת 20, בדקה את גיל הנוסעים שנמצאו עימה ברכב "ומאחר וראיתי שאין נהג מלווה, כפי המתחייב על פי החוק, לקחתי את כל תעודות הזהות שלהם והכנסתי בדו"ח". הנדבך המרכזי בעדות השוטרת שרון הנו ת/1 אשר הוגש מכח כלל "הקפאת הזכירה". שלושה נתונים מרכזיים מופיעים בת/1.

...

אשר לגיל הנהגת : אני דוחה את טענת ההגנה כי לא הוכח שלנאשמת טרם מלאו 21 שנים.

בהסתמך על חומר הראיות, אני קובעת כי טרם מלאו לנאשמת 21 שנים במועד האירוע.

אני מקבלת אפוא את טענת ההגנה כי המאשימה לא הוכיחה כי מי מהנוסעים ברכב אינו עונה על הגדרת "מלווה" כדרישת המחוקק.

סוף דבר אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

צוין שם שהמחוקק ביקש שלא לחסום כליל את הדרך בפני נהג חדש וצעיר להסיע יותר משני נוסעים ואפשר זאת תוך הטלת מיגבלה של לווי – מלווה שישב לצידו וילווה את אופן נהיגתו תוך ריסונו, מיתון דרך נהיגתו והשגחה על אופן נהיגתו.

בית המשפט דחה את הפרשנות שהמילה "ליד" כוללת גם את המשמעות "מאחור" בציינו שכאשר יושב נוסע במושב שמאחורי הנהג אין הוא יושב "ליד" הנהג אלא מאחוריו, והדרך הסבירה והפשוטה, הוטעם, לפרש את סעיף 12א2 היא שרק אדם היושב לצדו של נהג יושב גם לידו.

...

לאחר שעיינתי בנסיבות ביצוע העבירה, ועברו התעבורתי של המבקש אני סבורה שמהמשך נהיגתו של המבקש נשקפת מסוכנות לכלל משתמשי הדרך.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי שלא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

באשר למסוכנות הנלמדת שלא מנסיבות האירוע עצמו, הרי שגם עברו התעבורתי של המשיב מעיד עליו כי מסוכן הוא, שכן בתקופה הקצרה שהוא נוהג, משנת 2015 , צבר לחובתו שתי הרשעות תעבורה האחרונה שבהן משנת 2018 בגין עצירה המפריעה לתנועה והרשעה נוספת משנת 2016 בהיותו נהג חדש כאשר הסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה ובנגוד לחוק, שם אף נפסל מלנהוג.

...

לשאלת בית המשפט ציין המשיב, כי בסופו של דבר החליט שלא להגיש תלונה כנגד השוטר במח"ש. בחנתי את דוחות הפעולה של השוטרים המצויים בתיק , שם צויין, כי היה צורך בהפעלת כח על המשיב תוך שהשוטר קייס אחז אותו בידו השמאלית, והשוטר טארק בידו הימנית על מנת "להוריד" אותו לרצפה ואיזוקו, עוד מציינים השוטרים, כי תוך כדי כך קיבל מכה מהכביש וכתוצאה מכך נגרם לו שפשוף מעל גבה ימין ואף הוזמנה ניידת מד"א. מן הראיות בתיק ובדוחות השוטרים אשר מצויים שם, לא ניתן לקבוע כעת האם אותו אקט של כח אשר הופעל היה בלתי סביר שכן על פניו לאור המלטותו של המשיב והתנהגותו בשטח, עולה כי הם הוצרכו לאזוק אותו, כשבשלב הזה, אינני יכולה לקבוע כפי שמבקשת ההגנה.

בשקלול של כל האמור לעיל, מצאתי כי המשך נהיגתו של המשיב עלול לסכן את ציבור המשתמשים בדרך ולא ניתן להסתפק בתקופת הפסילה המנהלית והשיפוטית שריצה עד עתה על מנת לאיין מסוכנותו.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שישה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

מגיליון רשומו התעבורתי עולה כי בשנת 2013 נדון בגין עבירת נהג חדש שהסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה ונדון בין היתר לפסילת רישיונו ל-60 ימים, ובשנת 2014 נדון לקנס בגין עבירת עצירה המפריעה לתנועה.

...

לאור האמור, יש לקבל את הערעור תוך ביטול המאסר בפועל והארכת המע"ת תחתיו, או לחילופין- לקצר את משך המאסר בפועל, ולקצר את תקופת הפסילה.

לאור כל האמור, יש לדחות את הערעור.

לאור האמור, דין הערעור להתקבל בחלקו במובן של קיצור תקופת המאסר ל- 7 חודשים כשיתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

בעח (ת"א) 4215-04-10 אוהד פיטר נ' משטרת ישראל / ענף התנועה (21.4.10) (להלן – עניין פיטר), אימצה כב' השופטת חיותה כוחן, את החלטת בית משפט קמא, לפסילת העורר לתקופה של 6 חודשים, לאחר שנתפס לכאורה נוהג תחת השפעת סמים, בציינה: "בית המשפט העליון אמר את דברו לא אחת באשר לנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. מדובר בעבירה שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור. העורר לקח על עצמו סיכון מיותר כאשר עלה על ההגה בהיותו תחת השפעת סמים." בב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מדינת ישראל ציין בית המשפט לעניין פסילה עד תום ההליכים בעבירה של נהיגה בשיכרות: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". בעניינינו, המשיב נוהג משנת 2016 וצבר לחובתו 4 הרשעות קודמות, בהן נהג חדש צעיר שטרם מלאו לו 21 שנים והסיע יותר משני נוסעים, ללא מלווה, משנת 2019.

...

בנסיבות אלה, כשהחיפוש נשא, לכאורה, פרי, וטרם עצירתו המשיב עורר את חשדם של השוטרים, אני סבורה שלצורך השלב הזה, יש די כדי להקים את אותו "חשד סביר", שהצדיק את עריכת החיפוש ובהמשך את דרישת שוטר לבדיקת שתן לאיתור סם. יצוין שקבילותן של הראיות תבחן באופן יסודי בתיק העיקרי.

לעניין הסרוב אפנה לדברי בית המשפט בתפ (י-ם) 630/07 מ"י נ' בריזנר עידן, בהתייחסו לתופעת הנהגים המסרבים להבדק בדרכים שונות: "לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להיבדק בדרכים שונות. קשה לעיתים להתחמק מהתחושה שסירובים אלו רחוקים מלהיות מקריים. מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה. הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה. אין מנוס מלבלום מגמה זו באיבה. ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני בדיקות". מצאתי לנכון להפנות לדבריו של כב' השופט ע' מודריק, באשר למשך הפסילה המתחייב מביצוע עבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול, בע"ח 5624-01-11 כהן נ' מדינת ישראל (18.1.11): "...בתי המשפט לתעבורה, שינו באופן מובהק את אופי החלטותיהם מזה זמן לא מבוטל אינם מהססים לפסול את רישיונם של נהגים שנמצאו לכאורה נוהגים תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול לפרקי זמן לא מבוטלים בשלב שבין הגשת כתב האישום לבין גמר המשפט.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

" לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה, אני סבורה שקיימות ראיות לכאורה לקיומו של "חשד סביר" שהצדיק את עריכת החיפוש ברכב ובהמשך את הדרישה לתת דגימת שתן לאיתור סם. כך, קיימות ראיות לכאורה שהמשיב סרב למתן בדיקת שתן, לאיתור סם בגופו, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב.