נהג ללא מלווה בלילה עונש חומרת העבירה והעונשים הקבועים בחוק

על פי האמור בדוח שמספרו 30210319247 לנאשם יוחסה עבירה נהג חדש ללא מלווה כדין בשעות הלילה, עבירה בנגוד לסעיף 12 לפקודת התעבורה, עבירה מיום 23.8.19.

עונש הפסילה שהוטל על המבקש הנו העונש המינימאלי הקבוע בחוק, ובית המשפט לא החמיר עמו.

העבירה המיוחסת למבקש הנה חמורה.

...

בחנתי את טענותיו של ב"כ המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון.

הבקשה נדחית.

בית המשפט הוסיף והדגיש את חומרת מעשי המבקש, אשר סיכן את יושבי הרכב, כמו גם המשתמשים האחרים בכביש, בנהיגתו בשעת לילה מאוחרת ללא מלווה, ולאחר ששתה אלכוהול בריכוז העולה כדי פי 3 מהמותר.

עוד דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש לעניין פסילת רישיונו, שכן העונש שהוטל עליו מהוה צירוף של עונשי המינימום הקבועים בפקודה בגין כל אחת מהעברות בהן הורשע.

מכאן בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה נטען כי היה לזמן את המבקש בשנית לדיון, שכן לא היה מקום לידון בהעדרו – זאת בהיתחשב בחומרת העבירות והענישה ה"קיצונית בחומרתה", כהגדרתו, שנגזרה עליו בסופו של יום.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, עונש הפסילה שהוטל על המבקש מהוה את פסילת המינימום על פי דין, ונועד לכך שהמבקש "יפיק לקחיו ולא יחזור עוד לסורו". יש לדחות את טענת המבקש לפיה "אין מדובר בנהג שיכור של ממש אשר סטה בנסיעתו, הישתולל בנהיגה וכיוצ"ב", שכן טענה שכזאת מנוגדת לתכליות החוק, אשר מטרתן להוות הרתעה של ממש לנוהגים באופן בו נהג המבקש, המסכנים הן את עצמם והן את כלל ציבור המשתמשים בדרך.

...

דין הבקשה להידחות.

אף לגופה של הבקשה, אני סבור כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש – בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות, ובתוך כך בהיותו חייל, והפחית את סכום הקנס שהוטל עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נהיגה בפסילה היא מבין העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה, שהמחוקק הורה לצידה על עונש של 3 שנות מאסר (סעיף 67 לפקודת התעבורה).

מדיניות הענישה הנהוגה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, כשלחובתו 54 הרשעות קודמות, לרבות, שתי תאונות דרכים, נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש שכלל פסילה לשנתיים, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪, בהיותו איש קבע, שתרם לצבא, והיעדר עבר פלילי.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שלפני, מחד גיסא, רף חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה, כשעבירת המקור היא נהג חדש צעיר, ללא מלווה, בשעות הלילה, וותק נהיגתו הקצר של הנאשם, ותסקיר המבחן ממנו עולה שהנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, גילו הצעיר של הנאשם, והודאתו במיוחס לו, כשאין כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הרי שבנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם רכיב של פסילה בת 10 חודשים.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שלפני, מחד גיסא, רף חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה, כשעבירת המקור היא נהג חדש צעיר, ללא מלווה, בשעות הלילה, וותק נהיגתו הקצר של הנאשם, ותסקיר המבחן ממנו עולה שהנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, גילו הצעיר של הנאשם, והודאתו במיוחס לו, כשאין כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הרי שבנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם רכיב של פסילה בת 10 חודשים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, למשך שנתיים מהיום.

גניבת רכב טומנת בחובה מכלול נזקים לקרבן העבירה ולחברה בכלל, נוכח נפיצותה של העבירה והשלכותיה, וביטוי לכך נמצא בסימן ה1 בפרק יא בחוק העונשין, שכותרתו "עבירות בקשר לרכב" אשר לצידן נקבעו עונשים חמורים מהעונשים הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות.

בתי המשפט, על ערכאותיו השונות, חזרו ועמדו על הסיכונים והחומרה בנהיגה על ידי מי שאינו מורשה, ולא רק, אלא גם על אותם סיכונים כלכליים בדמות מימוש פיצויים לנפגעי גוף ורכוש במקרה של תאונת דרכים, לרבות בהשלכות הכלכליות על ציבור הנהגים בעליית פרמיות הביטוח.

ב"כ נאשם 2 הפנה לת"פ 16651-07-21 מדינת ישראל נ' חמזי אעסילי, שם נקבע מיתחם העונש בין 12 ל -24 חודשי מאסר בפועל, על תושב מזרח ירושלים אשר הורשע ב 2 עבירות של גניבת רכב ו 2 עבירות של הסעת שב"ח. במקרה הנ"ל בית המשפט נתן דעתו לכך שחלקו בבצוע העבירות היתמצה בהסעת שב"חים אל תחומי ישראל, ישירות אל כלי הרכב שיועדו להגנב, ולאחר גניבתם, שימש כרכב מלווה, והכל בתמורה ל-1,800 ₪.

במסגרת הקשר ולשם קדומו, גנבו הנאשמים את הגבול לישראל, ובשעת לילה של יום 14.11.22, הגיעו יחד עם המעורבים האחרים, לעיר תל אביב, שם ברחוב נטעים, גנבו בצוותא חדא את רכבו של ציון עניא.

...

כך או כך, סבורני כי מתחם העונש שנקבע כאמור, אינו משקף את הקו המרכזי בענישה בעבירות מסוג זה. אשר לעונש, מאסר בעבודות שירות, זה נקבע לאחר חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום.

מכלל הדברים האמורים, לאחר שנתתי דעתי לפגיעה הגבוהה של הנאשמים בערכים המוגנים, לענישה הנוהגת בכלל וזו אליה הפנו ב"כ הצדדים, סבורני, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם למעשי הנאשמים כולם צריך ויעמוד על למעלה מ 15 חודשי מאסר בפועל.

אשר לפיצוי, לא נדרשת הוכחה מדויקת על שיעור הנזק (ע"פ 4666/12 גורבץ' נ' מדינת ישראל (08.11.2012)) שכן הפיצוי נועד לסייע במידה מוגבלת ועל דרך ההגנה, למי שניזוק מהעבירה, מבלי להידרש לפרוצדורה האזרחית הרגילה ובכך לאפשר גבייה באמצעות המרכז גביית קנסות (אירוע פלילי 2196/10 אגרביה נ' מדינת ישראל (08.03.2012)) סוף דבר – לאחר שקלול מכלול השיקולים הנדרשים לעונשם של הנאשמים, אני גוזרת את עונשם כדלקמן: נאשם 1 16 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.