נהג ללא מלווה בלילה עונש חומרת העבירה והעונשים הקבועים בחוק

על פי האמור בדוח שמספרו 30210319247 לנאשם יוחסה עבירה נהג חדש ללא מלווה כדין בשעות הלילה, עבירה בנגוד לסעיף 12 לפקודת התעבורה, עבירה מיום 23.8.19.

עונש הפסילה שהוטל על המבקש הנו העונש המינימאלי הקבוע בחוק, ובית המשפט לא החמיר עמו.

העבירה המיוחסת למבקש הנה חמורה.

...

בחנתי את טענותיו של ב"כ המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון.

הבקשה נדחית.

בית המשפט הוסיף והדגיש את חומרת מעשי המבקש, אשר סיכן את יושבי הרכב, כמו גם המשתמשים האחרים בכביש, בנהיגתו בשעת לילה מאוחרת ללא מלווה, ולאחר ששתה אלכוהול בריכוז העולה כדי פי 3 מהמותר.

עוד דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש לעניין פסילת רישיונו, שכן העונש שהוטל עליו מהוה צירוף של עונשי המינימום הקבועים בפקודה בגין כל אחת מהעברות בהן הורשע.

מכאן בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה נטען כי היה לזמן את המבקש בשנית לדיון, שכן לא היה מקום לידון בהעדרו – זאת בהיתחשב בחומרת העבירות והענישה ה"קיצונית בחומרתה", כהגדרתו, שנגזרה עליו בסופו של יום.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, עונש הפסילה שהוטל על המבקש מהוה את פסילת המינימום על פי דין, ונועד לכך שהמבקש "יפיק לקחיו ולא יחזור עוד לסורו". יש לדחות את טענת המבקש לפיה "אין מדובר בנהג שיכור של ממש אשר סטה בנסיעתו, הישתולל בנהיגה וכיוצ"ב", שכן טענה שכזאת מנוגדת לתכליות החוק, אשר מטרתן להוות הרתעה של ממש לנוהגים באופן בו נהג המבקש, המסכנים הן את עצמם והן את כלל ציבור המשתמשים בדרך.

...

דין הבקשה להידחות.

אף לגופה של הבקשה, אני סבור כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש – בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות, ובתוך כך בהיותו חייל, והפחית את סכום הקנס שהוטל עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נהיגה בפסילה היא מבין העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה, שהמחוקק הורה לצידה על עונש של 3 שנות מאסר (סעיף 67 לפקודת התעבורה).

מדיניות הענישה הנהוגה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, כשלחובתו 54 הרשעות קודמות, לרבות, שתי תאונות דרכים, נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש שכלל פסילה לשנתיים, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪, בהיותו איש קבע, שתרם לצבא, והיעדר עבר פלילי.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שלפני, מחד גיסא, רף חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה, כשעבירת המקור היא נהג חדש צעיר, ללא מלווה, בשעות הלילה, וותק נהיגתו הקצר של הנאשם, ותסקיר המבחן ממנו עולה שהנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, גילו הצעיר של הנאשם, והודאתו במיוחס לו, כשאין כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הרי שבנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם רכיב של פסילה בת 10 חודשים.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שלפני, מחד גיסא, רף חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה, כשעבירת המקור היא נהג חדש צעיר, ללא מלווה, בשעות הלילה, וותק נהיגתו הקצר של הנאשם, ותסקיר המבחן ממנו עולה שהנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, גילו הצעיר של הנאשם, והודאתו במיוחס לו, כשאין כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הרי שבנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם רכיב של פסילה בת 10 חודשים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, למשך שנתיים מהיום.

גניבת רכב טומנת בחובה מכלול נזקים לקרבן העבירה ולחברה בכלל, נוכח נפיצותה של העבירה והשלכותיה, וביטוי לכך נמצא בסימן ה1 בפרק יא בחוק העונשין, שכותרתו "עבירות בקשר לרכב" אשר לצידן נקבעו עונשים חמורים מהעונשים הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות.

בתי המשפט, על ערכאותיו השונות, חזרו ועמדו על הסיכונים והחומרה בנהיגה על ידי מי שאינו מורשה, ולא רק, אלא גם על אותם סיכונים כלכליים בדמות מימוש פיצויים לנפגעי גוף ורכוש במקרה של תאונת דרכים, לרבות בהשלכות הכלכליות על ציבור הנהגים בעליית פרמיות הביטוח.

ב"כ נאשם 2 הפנה לת"פ 16651-07-21 מדינת ישראל נ' חמזי אעסילי, שם נקבע מיתחם העונש בין 12 ל -24 חודשי מאסר בפועל, על תושב מזרח ירושלים אשר הורשע ב 2 עבירות של גניבת רכב ו 2 עבירות של הסעת שב"ח. במקרה הנ"ל בית המשפט נתן דעתו לכך שחלקו בבצוע העבירות היתמצה בהסעת שב"חים אל תחומי ישראל, ישירות אל כלי הרכב שיועדו להגנב, ולאחר גניבתם, שימש כרכב מלווה, והכל בתמורה ל-1,800 ₪.

במסגרת הקשר ולשם קדומו, גנבו הנאשמים את הגבול לישראל, ובשעת לילה של יום 14.11.22, הגיעו יחד עם המעורבים האחרים, לעיר תל אביב, שם ברחוב נטעים, גנבו בצוותא חדא את רכבו של ציון עניא.

...

כך או כך, סבורני כי מתחם העונש שנקבע כאמור, אינו משקף את הקו המרכזי בענישה בעבירות מסוג זה. אשר לעונש, מאסר בעבודות שירות, זה נקבע לאחר חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום.

מכלל הדברים האמורים, לאחר שנתתי דעתי לפגיעה הגבוהה של הנאשמים בערכים המוגנים, לענישה הנוהגת בכלל וזו אליה הפנו ב"כ הצדדים, סבורני, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם למעשי הנאשמים כולם צריך ויעמוד על למעלה מ 15 חודשי מאסר בפועל.

אשר לפיצוי, לא נדרשת הוכחה מדויקת על שיעור הנזק (ע"פ 4666/12 גורבץ' נ' מדינת ישראל (08.11.2012)) שכן הפיצוי נועד לסייע במידה מוגבלת ועל דרך ההגנה, למי שניזוק מהעבירה, מבלי להידרש לפרוצדורה האזרחית הרגילה ובכך לאפשר גבייה באמצעות המרכז גביית קנסות (אירוע פלילי 2196/10 אגרביה נ' מדינת ישראל (08.03.2012)) סוף דבר – לאחר שקלול מכלול השיקולים הנדרשים לעונשם של הנאשמים, אני גוזרת את עונשם כדלקמן: נאשם 1 16 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.

בית המשפט קבע כי מיתחם העונש ההולם המשקף רמת רשלנות גבוהה לרוב מתחיל מ-12 חודשי מאסר: "כפי שהזכרתי לעיל, על פי ההלכה הפסוקה, לרוב העונש הראוי למי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, הוא מאסר בפועל, וזאת נוכח התוצאה הקשה של קפוח חיי אדם, ונסיונה של מערכת המשפט לתרום תרומה למלחמה הקשה בנגע תאונות הדרכים. הפסיקה העקבית בעיניין זה לא היתעלמה מכך שמדובר בעבירה מיוחדת, שבה היסוד הנפשי הנידרש הוא רשלנות בלבד; או מכך שלרוב עוברי העבירה הם אנשים נורמאטיביים, לעתים נעדרי עבר תעבורתי משמעותי, אשר העובדה שגרמו למות אדם בדרך כלל גורמת להם לטלטלה נפשית עזה; ולמרות כל שקולי הקולא, נקבע כי לאור עיקרון קדושת החיים, מדיניות הענישה הראויה היא הטלת עונשי מאסר של ממש, למעט בנסיבות חריגות." בהמשך מצטט בית המשפט מרע"פ 2842/96 כחלון נ. מ"י: "הקלה בעונש, על ידי השוואתו לעונשים קלים יותר שהוטלו במקרים אחרים, ואפילו דומים, עלולה לפגוע בתפקיד החשוב שממלאת הענישה במאמץ לצמצם את עבריינות התאונה ואת תאונות הדרכים. הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המרביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". כמו כן הפנה בית המשפט הנכבד לדברי כב' הנשיאה יפה-כ"ץ (כתוארה היום) בע"פ 4208/07 מדינת ישראל נ' אבו שריקי (27.2.08): "צוין בפסיקה, כי כל עוד עומדת בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בהן תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה - מן הסתם - הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמאטיביים, אלא שעל בתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש ולהטמיע בהם את המודעות לנהיגה אחראית, וזאת בין היתר על ידי העברת המסר, כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, האסון הנורא שאין לו מרפא הנגרם למשפחות הקורבנות, ותחושת חוסר האונים החברתית אל מול תאונות הדרכים, קבעה הפסיקה, שגם על בתי המשפט לתרום תרומה בניסיון לעצור את התופעה וזאת, כאמור, בדרך כלל על ידי ענישה מחמירה שעיקרה מאסר בפועל.

" גם בעפ"ג (ב"ש) 16213-09-19 מדינת ישראל נ. אבנר אברהם חורב, חזר בית המשפט וציין כי המרכיבים העיקרים המשפיעים על סוג העונש ומידתו בעבירת גרימת מוות בתאונת דרכים, הם – הכלל הנוהג שבעבירה זו מטילים מאסר בפועל, בשל עקרון קדושת החיים ושיקולי הרתעה, מידת רשלנותו של הנהג בגרימת התאונה, ותוצאות התאונה – המגלמים בעצם את "חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם", שהם חלק מנוסחת עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב' לחוק העונשין, שלאורו נקבע מיתחם העונש ההולם, המשפיע בתורו על העונש עצמו, ונסיבותיו של הנאשם ונסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה – המקבלות משקל נמוך יחסית.

בית המשפט צפה בסירטון ממצלמת האבטחה בתחנת הדלק בלהבים – ת/53, בסירטון זה ניתן להבחין כי במשאית הראשונה אין כל סימון אזהרה, ושלוש המשאיות נוסעות אחת אחרי השניה ללא לווי מקדימה ולא ביניהן ועל המשאית בה נהג הנאשם מאחור, אין כל שלוט, וגם הטנדר שנסע אחרון בשיירה לא נשא כל שלוט.

במסגרת זו טען הנאשם, טענה שכאמור נדחתה על ידי בית המשפט במסגרת הכרעת הדין בדבר רשלנותו התורמת הגבוהה של נהג האוטובוס וכן תרומה מסויימת לרכב הלווי והתשתית בכביש וכן לעונשים שהושתו על נאשמים אחרים.

בע"פ 698/14 מוחמד אלג'בור נ. מדינת ישראל, היתייחס בית המשפט לייחודיות שבנהיגה ברכב כבד אשר כמובן רלוואנטית גם לענייננו, וציין כך: "תוצאותיו הקשות של המקרה דנן מהוות תמרור אזהרה נוסף לכל נהג, ובפרט לנהגים הנוסעים ברכבם כבדים, תמרור אשר שב ומזכיר כי יש לנהוג בזהירות מירבית, ולנקוט כל אמצעי, על מנת למנוע אובדן חיי אדם בתאונות דרכים". בהכרעת הדין בית המשפט חזר והדגיש את החומרה היתרה שבמעשיו של הנאשם במיוחד נוכח העובדה כי נהג במשאית כבדת ממדים, משקל ואורך הנושאת עליה מטען חורג וחריג בהיקפו ובאפיוניו, תוך שהוא מפר את הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה בכל הנוגע לסימון מטען חורג, אי הקפדה על מהירות הנהיגה המותרת בהתאם לרישיון הרכב, הרכבת פלטה מאולתרת שאיננה חלק אינטגראלי מהמשאית וניתוקו מרכב הלווי – כאשר כל אלה לא נשמרו ולא הקפיד בהם הנאשם גם בלילה הקודם לתאונה בו נהג באותו מסלול ממש ועם אותו מטען בדיוק (בכוון ההפוך).

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.