פסק דין זה מסיים הליך משפטי שנמשך למעלה מחמש שנים, שנים ארוכות ולא פשוטות,
במהלכן טען התובע כנגד הנתבעת טענות קשות, בעילות נזיקיות, כאשר טען כי נגרמו לו נזקים
נפשיים בשל נתק בינו ובין ילדיהם המשותפים של הצדדים, שכבר היו בגירים במועד הגשת
התובענה וכאשר נטען כי הנתבעת אחראית לנתק זה.
הלכה למעשה התברר כי מדובר באדם שמתמודד עם מצב נפשי ואישיותי מורכב, מוקדם למועד
בו בכלל הכיר את הנתבעת, אין לו כל קשר עם ילדיו מנישואיו הראשונים, לאשה אחרת, עוד
קודם להיכרותו עם הנתבעת ובפועל הנתק שלו מילדיהם המשותפים של הצדדים נגרם עקב
היתנהלותו ומעשיו כלפיהם בגין חלקם אף הורשע בדין וריצה עונש מאסר.
כבר כעת ייאמר כי התביעה נדחתה ולמרבה הצער עצם נהולה, באופן בו נוהלו הדברים ע"י
התובע, גרם לנתבעת נזקים כבדים, לא רק כספיים וכן לצערי אף הוכח כי לתובע אין כל ענין אמיתי
בקשר עם ילדיו, וניהול ההליך לא נועד לשנות משהו במציאות חייו, אלא נועד להמשיך מסכת
היתעללות נפשית ורגשית רבת שנים בנתבעת עצמה.
התובע מתאר את השתלשלות העניינים בסבב הקודם של ההליכים המשפטיים
שהתנהלו בין הצדדים וטוען כי מאז הפירוד (שנת 1999 ) ועד למועד הגשת תביעתו,
הוא לא ראה את ילדיו, למעט מפגשים בודדים שהתקיימו במרכז הקשר בשנת
2002 , בפקוח עו"ס.
התובע טוען כי למעט הביקורים שהתקיימו בפקוח עו"ס, לא היתקיימו ביקורים
נוספים מחוץ למרכז הקשר ולמעשה הוא לא ראה את ילדיו משנת 1999 ועד למועד
הגשת כתב התביעה ובכלל.
הוראה מיוחדת, המתייחסת לתקופת ההתיישנות בתביעות שעניינן עוולה נזיקית,
2) לפקודת הנזיקין וזו לשונה:
) נקבעה בסע'
"לענין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת
לסיכום,
השתכנעתי כי אירועים טראומתיים שהתובע חווה במהלך חייו, יחסים משפילים עם
בנות זוג, לפי הרגשתו, ניסיון אונס במהלך השרות הצבאי, מראות של חלקי גוף קטועים
במלחמת יום הכיפורים, ניסיון אונס בבית המעצר לאחר שנעצר בגין חטיפת ילד על ידו
ותאונת דרכים, מבנה אישיותו וניהול מערכות היחסים בעייתיות עם בנות זוג, כמו גם עם
ילדיו ממערכת נישואין קודמת, לכל אחד מאלה השפעה על מצבו הנפשי של התובע ולא
ניתן להעריך מידת תרומתו של כל מרכיב ומרכיב על מצבו הנפשי העכשוי, כמו גם לא
ניתן לקבוע כי דוקא הנתוק מילדיהם של הצדדים הוא מרכיב בעל השפעה רבה יותר
מהניתוק משני ילדיו מנישואיו הראשונים.
במקרה דנן לא הוכח כי האם הסיתה את ילדיי הצדדים כנגד התובע ודוקא הוכח ההיפך
- כי סרבנות הקשר נגרמה כתוצאה מהיתנהגות התובע כלפי ילדיו ובגין מעשי אלימות
והיתעללות רגשית שביצע כלפיהם ישירות.
...
לסיכום,
השתכנעתי כי אירועים טראומתיים שהתובע חווה במהלך חייו, יחסים משפילים עם
בנות זוג, לפי הרגשתו, ניסיון אונס במהלך השירות הצבאי, מראות של חלקי גוף קטועים
במלחמת יום הכיפורים, ניסיון אונס בבית המעצר לאחר שנעצר בגין חטיפת ילד על ידו
ותאונת דרכים, מבנה אישיותו וניהול מערכות היחסים בעייתיות עם בנות זוג, כמו גם עם
ילדיו ממערכת נישואין קודמת, לכל אחד מאלה השפעה על מצבו הנפשי של התובע ולא
ניתן להעריך מידת תרומתו של כל מרכיב ומרכיב על מצבו הנפשי העכשווי, כמו גם לא
ניתן לקבוע כי דווקא הניתוק מילדיהם של הצדדים הוא מרכיב בעל השפעה רבה יותר
מהניתוק משני ילדיו מנישואיו הראשונים.
דין תביעה זו להידחות על כל רכיביה.
עפ"י תיאורי התובע, חייו היו אומללים מתחילתם, כאשר לא זכה לטענתו לאהבת אם
וחווה מערכות יחסים משפילות ואולם מה בין כך ובין הנתבעת? מה חטאה הנתבעת שהיא
צריכה לשלם את מחיר חייו האומללים של התובע?
כיצד אדם יכול לטעון בגין עילה של "אובדן שירותי בן", שעה שאיננו מבין את תפקידו
וחובותיו כאב ופועל כנגד ילדיו במעשים קיצוניים מבעיתים?
בהמשך לאמור ובכל הנוגע לחיוב בהוצאות המשפט, מצאתי לציין כי כבר בשלבים
המוקדמים של ניהול ההליך מצא בית המשפט להסב את תשומת לב התובע לסיכויי
ההליך, על מנת למזער נזקים שייגרמו לשני הצדדים, כאשר לא היה ספק כי שני הצדדים
במצב נפשי ופיזי ירוד וכן שניהם במצב כלכלי גרוע ביותר.
