והינה, לעניין חוק הבנקאות נדרשים אנו לאזן בין שיקולים המכחישים זה את זה; מחד גיסא הייתה מגמת החוק להגן על הלקוח ("החלש") מפני הפעלה שרירותית של עוצמת כוחו של הבנקאי ("החזק") שלו על-ידי התניה בלתי הוגנת של שירות בשירות וכן להרתיע את הבנק בסנקציות אזרחיות ופליליות מפני הפעלה שרירותית של הכוח האמור; המגמה ההרתעתית האמורה כוחה יפה, במידה זו או אחרת, גם לגבי וויתור שבדיעבד ובעוצמה קטנה יותר לגבי הסכמי פשרה.
"ההוראות הקוגנטיות המגינות על הצד החלש מושתתות, כאמור, על העידר השויון בין הצדדים. מטעם זה אין, בדרך כלל, מניעה לוותר עליהן לאחר מעשה או להתפשר לגביהן בנסיבות בהן הוסר אי השויון. כך, בעוד שויתור מראש על זכויות סוציאליות שנעשה על ידי עובד... אין לו תוקף, הרי אין מניעה שלאחר מעשה, היינו לאחר שהצטברו זכויות אלה ולאחר שפרץ סיכסוך בין הצדדים תושג פשרה לגביהן... גישה דומה ניתן לנקוט לגבי זכויות המעוגנות בהוראות כופות (קוגנטיות) בחוקים הצרכניים".
ברע"א 2050/09 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' עאדל עאמר נקבע:
"מבלי לטעת מסמרות, נראה בעיני כי הפרה חמורה ויסודית של הוראות חוק קוגנטיות, עלולה בנסיבות מסוימות להשפיע אף על תוקפם של הסכמי פשרה שבאו לאחריה. אמנם אין הדברים פשוטים: משנתפשרו הצדדים וניתן לכך תוקף שפוטי, לכאורה ביטול (או ביטול חלקי) הוא צעד חריף. אך במהות עסקינן בנסיבות בהן הופרו על ידי המבקשת הוראות חוק קוגנטיות, שנועדו להגן על צרכן - שנתקיימה לגביו גם עילת ביטול לפי דיני החוזים"
בספרו של ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שניה 2009) בעמ' 599 נאמר:
"מהן אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות את פתיחת הסכם הפשרה לתביעה מחודשת של אחד הצדדים? ניתן לעמוד בהקשר זה על כמה עילות עיקריות העשויות לשמש בסיס לתקיפת הפשרה: העדר גמירת דעת להיתקשר בחוזה הפשרה; פגמים ברצון (טעות, הטעה, כפייה ועושק); תרמית; הפרת חובת הגילוי או חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם הפשרה; וכן היתקשרות בהסכם הפשרה תוך כדי הפרת דין קוגניטי".
בת"א (ת"א) 19137/01 שינקביץ ערן נ' כלל בע"מ חברה לביטוח (פס"ד שינקביץ) נקבע :
"לטעמי, הפרישי הצמדה וריבית שהם מנגנון לשמירת ערך הכסף בלבד, ונובעים מן החיוב המקורי, אינם מצריכים היתייחסות נפרדת. את הביטוי וויתור מוחלט, יש לפרש כחל על עצם החיוב, אך לא על הפרישי הצמדה וריבית, שנועדו אך ורק על שמירת ערך הכסף. לפיכך, אני דוחה את הטענה כי כתב הווויתור, משתיק את התובעים, בעיניין חלקו של מר יצחק ספקטור."
מן הכלל אל הפרט
התובע שהנו אדם משכיל, רופא בהשכלתו ובמקצועו, חתם על כתבי וויתור וסלוק כנגד קבלת מלוא תגמולי הביטוח, ובהם נכתב במפורש כי הוא מבין את תוכנם ומשמעותם ואת ההשלכות של התחייבויותיו והצהרותיו בהם, כאשר מסמכים אלו נחתמו בפני עו"ד מטעם התובע שאישר כי הסביר לתובע את תוכנו של המסמך ואת המשמעויות של החתימה על כתב הויתור, אציין כי אין לקבל את הטענה כי התובע לא היה מיוצג מול חברת הביטוח וכי עו"ד נשכר רק לצורך אימות החתימה וזאת לאור נוסח כתב הויתור שלפיו עורך הדין הסביר לתובעת את תוכן המסמך ואת משמעות החתימה.
לאור האמור לעיל, אינני מקבל את טענתו של התובע לפיה לא הבין או לא ידע על מה הוא חותם עת חתם על כתבי הויתור.
אני מורה על דחיית יתר רכיבי התביעה עקב חתימת התובע על כתב הויתור ועקב היות הסכומים הנתבעים מופרזים ומהוים שימוש לרעה בהליכי משפט.
...
עוד יצוין כי רכיבי התביעה שמעבר לסכום הריבית וההצמדה הינם מופרזים בלתי מידתיים ודינם להימחק מהתביעה גם מטעם זה.
מאחר והנתבעת לא הכחישה את סכום הפרשי ההצמדה והריבית (למעט בהכחשה סתמית) ומאחר ואין מקום וטעם לקיים דיון בשאלה זו בלבד, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 4,059 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
אני מורה על דחיית יתר רכיבי התביעה עקב חתימת התובע על כתב הוויתור ועקב היות הסכומים הנתבעים מופרזים ומהווים שימוש לרעה בהליכי משפט.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, הסכום שפסקתי לזכות התובע יקוזז מסכום ההוצאות.
