נדבה צבאית כלכלה ותעסוקה

בכך מיישב המחבר המלומד לכאורה את דברי הרמב"ם, שמחד גיסא אומר דברים כדרבנות, כי "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור להנות מדברי תורה בעולם הזה... וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה גוררת עוון" (רמב"ם תלמוד תורה ג', י'); ומאידך גיסא, אומר הרמב"ם (שמיטה ויובל, י"ג, י"ג) "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדיעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים..."; וראו גם א' הכהן "על חובת השוויון בשירות הצבאי" פרשת השבוע 74 (תשס"ב).

להערכתי, ככל שתתרחב השתלבותם של בני הקהילה החרדית בשוק התעסוקה, והכל ייווכחו, כך התקווה, כי ניתן יהיה לשלבם בחברה הכללית ללא פגיעה בצביונה המיוחד של הקהילה, קל יהיה יותר להגביר את הדרישה להשתלבות בני הקהילה במסגרות של צבא ושרות אזרחי משמעותי יותר .

אם כנים הדברים והתכלית היא שילוב האברכים בשוק התעסוקה, בכלכלה, הדבר אינו מושג על-ידי ארבע שנים שבהן אין שמץ נגיעה להכשרה ולתעסוקה; התמונה יכלה להיות שונה, אילו הוחל במדורג בהכשרה מקצועית מראשיתו של המסלול הבסיסי, על פי תכליתה של החלטת הממשלה והמדינות שביסודה, כך שבסופו היה האברך יוצא ופת בסלו, פת תרתי משמע, פת של מיקצוע ופת לביתו.

...

כמוהו גם אני סבורה כי מדובר בתכלית ראויה וחשובה כפי שגם הבעתי דעתי בעניין גיוס בחורי הישיבות (בג"צ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל (21.2.12) (להלן: עניין רסלר) כפי שהזכיר זאת גם חברי השופט רובינשטיין).

עם זאת, שוכנעתי שבנסיבות המקרה לא יהיה זה נכון, שכן אחרי ניתוח מעמיק ורחב מגיע חברי למסקנה "כי קיים קושי רב לראות היאך החלטת הממשלה היא קטר המניע את רכבת שילובם של אברכי הכוללים במעגל העבודה בישראל" (עמ' 30 לחוות דעת השופט א' רובינשטיין).

עם זאת, סבורני כי הכרה בחשיבות לימודי התורה מתבטאת כהלכתה במסלול דומה למסלול המתמידים, אשר נועד להכשיר גדולי תורה ומנהיגים בתחום זה. באשר לאברכים "רגילים", איני סבור כי יש להעדיפם על פני סטודנטים במוסדות האקדמיים.

רקע והליכים קודמים בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש נטען כי הוא נטל, במועד שאינו ידוע, רישיון מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שהתייחס לחברת אביר משאבי אנוש בע"מ, וזייף אותו, באופן ששינה את שם החברה ברישיון – לחברת אמן משאבי אנוש בע"מ (להלן: חברת אמן).

לחילופין הוא מבקש את אינדקס המסמכים שבתיק חברת אמן, אשר נמצאים, לטענתו, במינהל האכיפה וההסדרה במשרד הכלכלה.

מצד שני עומדים עיקרון סופיות הדיון, הצורך בשמירה על יציבות הפסיקה וודאותה והערך החינוכי וההרתעתי שביסוד פסק הדין (ראו: מ"ח 4678/17 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל, פיסקה 21 (25.1.2018) (להלן: עניין פלוני)).

...

בנסיבות הנ"ל, סבורני כי הראיות שצורפו אינן בעלות משקל סגולי מספיק כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט לטובת המבקש.

בהתחשב בכל האמור לעיל – אינני סבור כי עלה בידו של המבקש להניח תשתית ראייתית ממשית להתקיימותה של עילה לקיומו של משפט חוזר בעניינו.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

הנאשם סיים 8 שנות לימוד, מסר כי נאלץ לעבוד על מנת לעזור בכלכלת משפחתו, התגייס לצה"ל, אך שירת שירות חלקי של כשנה וחצי אשר נקטע בגלל הצורך בסיוע כלכלי שלו להוריו.

קצינת המבחן ציינה כי כשבדקה עם הנאשם את עמדותיו בכל הקשור לחוקי התנועה, השמירה עליהם ובחירתו לנהוג במצב המשפטי בו היה נתון, הנאשם נטה להציג עצמו כקרבן המתמודד עם קושי רב, היותו שלול רישיון נהיגה, קשייו להתנייד ולמצוא תעסוקה יציבה, התבטא בבוטות סביב תחושת הקורבנות שלו וחוסר אשמתו בתאונה ונטה להשליך אחריות על הקשישה.

...

קביעת מתחם העונש הראוי לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, שהינה עבירה ראשונה מסוגה, נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל למשך חודשים רבים, תלוי בעברו של הנאשם ובקיומו של תנאי מאסר בר הפעלה, וכן פסילה שלא תפחת מ- 12 חודשים ולא תעלה על 30 חודשים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות אני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר בניכוי 22 ימי המעצר, שירוצו בדרך של עבודות שירות.

מאסר על תנאי אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע למעלה מ-12 חודשים ו/או הגשת בקשה לרישיון בזמן פסילה.

כפי שאנו עדים בשנים האחרונות רבים וטובים מבני החברה החרדית, המצויים וחיים בתוך המיגזר, בוחרים לשלב את אורח חייהם החרדי עם לימודים, עבודה, הישתתפות בחיים הציבוריים של מדינת ישראל וכדומה (על מגמה גוברת זו ראו ידידיה צ' שטרן וחיים זיכרמן בין אוהל סיירים לאוהלה של תורה: מתוה לגיוס חרדים לצה"ל 19 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013).

בכל אלה יש ממש, אך עודנו מגיעים לחסמים אלה, יש להתגבר על החסם הראשוני והבסיסי והוא, העדר מיומנויות בסיסיות שהחינוך העל תיכוני מקנה לבוגריו, בבחינת "כרטיס כניסה" לשוק העבודה וההשכלה (להיבטים שונים הנוגעים לקשר בין השכלה ותעסוקה במיגזר החרדי ראו: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל דוח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2013 149-111 (דן בן-דוד עורך)).

...

וראו גם, Ezer, בעמ' 15-14; Parham v. J.R., 442 U.S. 584 (1979); כן ראו בקנדה, שם נפסק כי קיימת הנחה כי ההורים פועלים לטובת ילדיהם, אלא אם כן התנהגותם "falls below the socially acceptable threshold" (B. (R.) v. Children's Aid Society of Metropolitan Toronto, [1995] 1 S.C.R. 315, 318); וכן ראו את פסק-דיני בבית המשפט המחוזי בעת"מ (מחוזי ת"א) 1294/01 בית הספר עתיד נ' משרד החינוך, פיסקאות 21-10 (29.8.2001) (הערעור נדחה בעע"מ 7616/01).

מעבר לכך, עמדתי על מאפייניה המיוחדים של עתירה זו, אשר גם בגינם יש לדחות את העתירה.

מכל הטעמים הללו, דעתי היא כי דין העתירה להידחות.

כאמור הוא בעל תארים אקדמיים לרבות תואר שני בכלכלה.

הנאשם קיבל אחריות למעשים, הוא מטופל באופן שיגרתי וקבוע, ולמרות אתגרי החיים שלא חייכו אליו, הצליח להגיע להישגים מקצועיים ואקדמיים, וזאת לאחר ששירת בצה"ל שירות צבאי מלא ובכך תרם לחברה את תרומתו החיוביות.

אשר לתנאי השני, הנאשם, למרות כל האתגרים עימם היתמודד, מצליח לשמור על יציבות תעסוקתית בשירות המדינה, ותעסוקה זו מהוה עוגן משמעותי ביציבותו הנפשית וביכולותיו התפקודיות.

...

כאמור, על-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, ניתן להסביר את אובדן הזיכרון כתופעת לוואי של הטיפול בנזעי חשמל, ועל כן מבחינת קבלת אחריות, אני סבור כי הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 300 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 8.10.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום; צו מבחן לתקופה של 12 חודשים – למרות ששירות המבחן לא המליץ על כך, סברתי שנכון יהיה להטיל על הנאשם צו מבחן להבטיח את המשך הטיפול הנפשי, במובן זה שהמשך הטיפול הנוכחי ידווח לשירות המבחן ובהמשך לבית המשפט; פיצוי למתלונן ע"ת 11 בתיק השני בסך 2,000 ₪, ופיצוי למתלונן ע"ת 1 בתיק הראשון בסך 1,000 ₪.