נגד הבנק אי אפשרות לגבות שיקים שהופקדו וסורבו

ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (23.12.2007) מצביע בית המשפט העליון גם על סימנים המובילים לכך שגם אם היתה בשלב מוקדם יותר הסכמה מסויימת למסגרת אשראי קיימת אפשרות כי זו תשתנה באופן שלא יקים עוד את היסוד להניח חובת פירעון, וכך נאמר – "במקרה דנן, יש לציין, אף צומצמה מסגרת האשראי במהלך התקופה הנסקרת, ועל כך הודע למבקשת, ודומה כי די בכך בלבד כדי לסתור את טענתה. לא זו אף זו, לאחר סרוב ארבעה שיקים נשלח אל המבקשת, כנזכר על-ידי בתי המשפט הקודמים,  מכתב מפורש המתרה בה לחדול מנוהגה." בת"א (מחוזי חיפה) 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (26.3.2007) פסק כב' השופט יצחק עמית בקשר לשיקול דעתו של בנק בבואו להכריע אם להעניק ללקוח אשראי – "27. מתן אשראי ללקוח, הגדלת האשראי, הקטנתו או הפסקתו, מסורים לשיקול דעתו של הבנק. מכאן מקור כוחו של הבנק כלפי הלקוח שנצרך לאשראי ומפתח יחסי תלות עם הבנק ... כוח זה על הבנק להפעיל בדרך מקובלת, שלא בשרירות הלב ובכפוף לחובות האמון והנאמנות ביחסי בנק-לקוח.

כיוון שגרסו כי המבחן האובייקטיבי הוא אם סרובו של השיק מקנה לבעל החשבון עילת תביעה נגד הבנק.

"שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, וזיג- זג בהתנהגותו של הבנק- כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עיקבי בסירובו- כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להיתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל" מן הכלל אל הפרט – דיון והכרעה כפי שצויין לעיל, אין הצדדים חלוקים על העובדה שלמערערת לא היתה מסגרת אשראי בחשבון וכי חשבון הבנק שלה עמד במועדי סרוב השיקים נושא העירעור ביתרת חובה מחד גיסא, ומאידך גיסא אין הם חלוקים כי מדובר בשיקים הראשונים אשר סורבו בחשבון מאז פתיחתו וכי במועדים שקדמו למועד סירובם היו מקרים לא מעטים בהם כיבד המשיב שיקים של המערערת הגם שלא היה להם כסוי מלא או כסוי בכלל בחשבון ביום כיבודם.

" המאמר – עמית, שיקים ללא כסוי – פותח במילים הבאות (עמ' 449) – "מוסר התשלומים הירוד של חלק ממושכי השיקים גרם לכך, שהתופעה של השיקים החוזרים הפכה לחיזיון נפרץ במציאות הישראלית. כך נתכרסמה אמינותו של השיק כאמצעי תשלום, ויעידו מאות אלפי התיקים בלשכות ההוצל"פ. החזרת שיקים מסיבה של חוסר כסוי היא ״מכת מדינה״, הפוגעת בחיי המסחר ומביאה לתגובת שרשרת של עסקים, הנקלעים לקשיי נזילות עקב קבלת שיקים ללא כסוי וקושי בגבייתם" גם מציאות זו מסבירה את חשיבות הסנקציות שמטיל החוק על מי שסורבו להם שיקים כמפורט בסעיף 2 לחוק.

עדיין, השתכנעתי כי סירובי השיקים הראשוניים היה מבחינת המערערת ועל פי הבנתה שינוי מדיניות מצד הבנק, לאחריו הופקד סכום נוסף בחשבון אשר כנראה סברה כי ירגיע את המצב, ולמעשה נקלעה למערבולת הממשית רק ביום 15.5.17.

...

" מן האמור לעיל ומן העובדה שגם לאחר חילול השיקים נושא הערעור דאג מנהל המערערת לכסות את יתרת החובה בחשבון הבנק שלה שוכנעתי כי גם אם היה על מנהל המערערת להערך מבעוד מועד ליום הסגריר אליו נחשף ולהמנע ממצב בו יסרב המשיב לפרוע שיקים שהוציאה המערערת הרי שאין מדובר במי שפיזר שיקים בחוסר אחריות או שלא כיבד את התחייבויותיו, ואין הוא המקרה המובהק מפניו מבקש החוק לגונן על הציבור.

המערערת הפנתה גם אל עש"א (שלום תל אביב) 5406-10-13 דלירנטה (1983) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (15.7.2014), אלא שבמקרה זה שונים פני הדברים הגם שכב' השופט אילן רונן קבע לקראת חתימת דבריו (סעיף 9 לפסק הדין) כי – "כפי שהובהר בדיון המערערת הינה חברה פעילה אשר מעסיקה עובדים ונאבקת כדי להוסיף ולפעול. נחה דעתי איפוא שמן הראוי לאפשר לה לעשות כן ולא להגביל את החשבון, על כל המשמעויות הכרוכות בכך." דא עקא, במקרה האמור קבע כב' השופט אילן רונן בשלב מוקדם יותר כי היה למערערת יסוד סביר להניח שהשיקים יפרעו (פסקה 8 לפסק הדין) ומשקבע קביעה זו הרי שהשימוש בשיקולי הצדק מהווה רק "תניא דמסייע לך" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פ"ד עמ' א').

סיכום לאור האמור, משיקולי הצדק ולאור העובדה שגם המשיב השאיר נושא זה לשיקול דעת בית המשפט, מצאתי לנכול גרוע ממנין השיקים את חמשת השיקים אשר סבור אני כי הסירוב לכבדם משקף את שלב שינוי העמדה מצד הבנק תוך הפתעה מסויימת של המערערת, כדלקמן – שיק מס' 330037 שזמן פרעונו 12.5.17 על סך 8,000 ₪.

בנוסף, טוענים התובעים כי גריעת שיק מחשבון היא פעולה שמפחיתה הכנסות ולכן מחשידה וחריגה ולכן היה על הבנק לידרוש אישור בכתב לגריעה; לסרב לכבד אישור שהחתימה לא תואמת לדוגמת החתימה שאצלו; לוודא בטלפון כי אישור הגריעה שנתקבל הוא אותנטי (וכי החתימה אותנטית).

במסגרת כתב התשובה (המתייחס לכתב ההגנה המקורי כאמור) חזרו התובעים על טענותיהם והוסיפו וטענו כי הבנק לא צירף אסמכתות מספיקות להוכחת גריעת השיקים ואלו שצורפו מזויפות; כי אין קשר בין חובות הבנק לבין התביעות הכספיות שהוגשו כנגד התובע.

ביום 19.8.2020 הוגשו סיכומי התשובה במסגרתם חזרו התובעים על טענותיהם והוסיפו וטענו כי התביעה עוסקת בשיקים שהיו בידי הבנק אותם איבד ובהעדר מענה לכך הרי שדין התביעה להיתקבל; כי בשעה שהבנק טוען שהשיקים שנגרעו נשלחו לסניף בבלי ונמסרו לתובעים, נטל הראיה בעיניין זה רובץ על הבנק והוא כשל בו; הבנק הודה כי ערך רישומים ביחס לגריעת כל שיק אך בחר שלא להמציאם ולא להביא לעדות את הפקידים שביצעו את הגריעה ויש לזקוף זאת לחובתו; כי הבנק הרחיב חזית כאשר העמיד במרכז המחלוקת את שאלת מתן ההלוואות והחזרתן, כשלשאלה זו אין כל נגיעה לעניין שבמחלוקת (אובדן השיקים); כי עיסקאות היסוד שבגין השיקים שגרע הבנק אינן חלק מהתביעה והבנק מנוע מלטעון בעיניין זה והרחיב חזית בהעלאת הטענות רק בסיכומיו; כי שיק שאבד כמוהו כחוב פסוק ובתי המשפט מכירים בהם כחובות ברי גביה , ולפיכך מוטלת על הבנק האחריות לפצות את התובעים בערכם המלא של השיקים; כי אין קושי להגדיר בפקסימיליה שם ומספר שיופיעו בעת המשלוח; כי הבנק מנסה לטעון לטענות שיטה שאין להן אחיזה בהליך אזרחי (לגבי הוראות אחרות שניתנו ע"י התובעים או מי מהם, לגביהם לא הוגשה תביעה); כי העדה אלפסי היא "בעלת אינטרס אישי מובהק" ועדותה היתה בלתי אמינה בעליל.

עוד נאמר בעיניין זה: "גביית שיקים ומסמכים אחרים הוא שירות בנקאי הנובע מפתיחת חשבון בנק המחייב את הבנק לקבל בעבור לקוחו את הסכום הנקוב במסמך. ככלל האוחז יכול לפנות לבנק הנמשך ולהציג בפניו ישירות את השיק לפירעון. אולם לא רק שלעתים קרובות אין הדבר אפשרי מסיבות מעשיות. אלא שגם החוק אינו תמיד מאפשר זאת. (...) מכאן החשיבות המוענקת לשירות זה בחיי היום-יום". (עמודים 375- 376 לספר של בן אוליאל, דיני בנקאות, פרק ט- גביית שיקים).

...

איני יכולה לקבוע שאותם שיקים שנגרעו לא נפרעו בדרכים אחרות, וגם מסיבה זו דין התביעה להידחות.

הערה לקראת סיום מכל הנימוקים שפורטו לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בזאת ללא צו להוצאות .

במסגרת הבקשה לפני עותרת כאמור המבקשת לחריגה ממתווה הזמני באופן שבית המשפט יורה לבנק לאפשר לה הפקדת שיקים נוספים אשר נגבו על ידה בגין חובות עבר במסגרת הסדרי חוב עם חייבים שלא במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

מאידך, הנסיבות בהן על פניו לא ניתן לשלול טענת הבנק ולפיה סרובו סביר בהנתן קביעת הרשות ולפיה חל על המבקשת איסור להמשיך ולעסוק במתן אשראי ובכלל כך חל עליה איסור להמשיך ולגבות חובותיה- למעט אלו אשר הוסכם בתנאי ההסדר לגבותם.

זאת ועוד, באשר למאזן הנוחות – הרי שבמסגרת ההסדר הזמני הוסכם על סכום אשר ניתן להפקידו מידי חודש לחשבון באופן שיאפשר את קיום התחייבויותיה של המבקשת (סכום אשר גובש לאחר שהמבקשת בחנה את התחייבויותיה החודשיות) כך שיאוין חלקו הארי של הנזק האפשרי למבקשת הנוגע לכך שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מטעמים כדלקמן: ראש וראשונה הנני מוצאת להדגיש כי ממועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת ועד למועד כתיבת החלטה זו, חל שינוי בכל הנוגע לקידום ההליך וזאת, משעה שנקבע מועד לדיון בהמרצת הפתיחה ליום 15/12/20.

לאור כל האמור- הבקשה נדחית.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

מבוא לפניי תביעה קטנה שהגיש התובע ביום 14.3.23 כנגד הנתבע לתשלום סך של 20,000 ₪ בטענה כי זה נימנע מלהשיב לו את השיק שהפקיד אצלו ואשר את פירעונו דחה הנתבע.

דיון והכרעה סעיף 2(ג) לחוק סליקת שיקים, תשע"ו-2016, קובע כדלקמן: "בנק ימסור ללקוח הזכאי לכך, לפי דרישתו, פלט של השיק הממוחשב שמצוינת בו סיבת הסרוב ושם הבנק הגובה." סעיף זה קובע את חובת הבנק למסור ללקוח, לפי דרישתו של האחרון, פלט של שיק ממוחשב שאותו סרב הבנק הנמשך לפרוע מכל סיבה שהיא.

עיון בכללים אלו מגלה, כי אכן בסעיף 1(א) לכללים נקבע כי הבנק הגובה ישמור שיק שהופקד אצלו לגבייה לפי סעיף 2 לחוק סליקת שיקים, ושסכומו 500,000 ₪ ומעלה, לתקופה של שנתיים לפחות מהיום שבו הוצג השיק לפרעון.

סעיף 5 לחוק סליקת שיקים קובע את אחריות הבנק בשל נזק שניגרם עקב אי שמירת השיק: "בלי לגרוע מהוראות כל דין, הבנק יהיה אחראי כלפי לקוחו לנזק שניגרם עקב אי-שמירת שיק על ידו." סעיף 5 שלעיל קובע את אחריות הבנק בשל נזק שניגרם ללקוח עקב אי שמירת השיק, אך זאת מבלי לאיין את האפשרות להטלת עיצום כספי בסך של 50,000 ₪ הקבוע בסעיף 5ג' לחוק, ולפיו מוסמך המפקח על הבנקים בשל הפרת הוראה מהוראות החוק, ובהן אי מסירה ללקוח פלט של שיק ממוחשב.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 2000 ₪ בגין נזקיו אלו, הן הממוניים והן הלא ממוניים, וכן סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט, ואת אגרת בית המשפט ששילם בסך של 200 ₪.

החלטתו על סגירת חשבון הבנק נובעת מפעילות יוצאת דופן וחריגה של המבקש במסגרתו, שכללה הפקדת המחאות בסכומים גבוהים וחריגים בחשבון הבנק שביצע המבקש בנגוד להצהרותיו, עת פתיחת החשבון, ובנגוד לחוקי איסור הלבנת הון, כמפורט להלן: המבקש לא ביצע עסקת ניכיון שיקים, שכן בעסקת ניכיון אמיתית ההמחאה שניתנת ע"י מבקש הניכיון הנה לזמן פרעון עתידי והעברת הסכום הנקוב בהמחאה ע"י מבצע הניכיון מתבצעת באופן מיידי וכנגד קבלת ההמחאה – פעולה הכוללת רכיב של סיכון לפיו סכום ההמחאה משולם למבקש הנכיון כשייתכן שההמחאה לא תיפרע לכשיגיע מועד פירעונה.

מן הכלל אל הפרט, טוען המבקש, כדלקמן: עסקת ניכיון שיקים נחשבת ללגיטימית גם כאשר היא נעשית בקשר עם המחאות לזמ"פ מיידי, כאשר מבקש הניכיון במצוקת מזומנים, והבנק מסרב לפרוע המחאות שנרשמו לזכותו, זו היא למעשה התכלית הכלכלית של העסקה וכזו היא העסקה שבוצעה בעניינינו.

לעניין טענת המבקש כי הבנק לא רשאי להסתמך על נוהל בנקאי 411, שכן הנוהל לא צורף לתגובת הבנק, הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה שנטענה לראשונה בסיכומי המבקש, באופן כוללני וללא כל פירוט ועל כן דינה להידחות [ע"א 1653/08 סמיון ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (פורסם בנבו) ניתן ביום 14.7.11].

הדבר עלול לקרות, למשל, כאשר לקוח מפקיד בבנק לצורך גבייה שיקים גנובים או מזויפים [הדגשה שלי – ע.ו.].

" בנוסף לכך, ניתן להסתייע אף במבחן סבירות שיקול הדעת המינהלי, אשר נקבע ועוצב בהלכה הפסוקה ועיקרו יצירת מיתחם של אפשרויות סבירות.

...

משהמבקש לא צירף כל אסמכתא המעידה על ביצוע חובות הדיווח הנ"ל, הרי שאין מנוס מהמסקנה כי המבקש לא מילא אחר חובות הדיווח, החלות עליו עפ"י צו איסור הלבנת הון.

התוצאה הגעתי לכלל מסקנה כי המידע והנתונים, כפי שעמדו לנגד עיניו של הבנק, עת החליט על סגירת חשבון הבנק, אכן מקימים חשד סביר לביצוע פעילות של הלבנת הון אסורה מטעם המבקש וכן לביצוע עסקה בלתי רגילה מטעמו, שאינה בגדר ניכיון שיקים ואשר נעדרת כל הגיון כלכלי.

לפיכך, התובענה נדחית.