על הנתבעת מוטל הנטל להראות שהיא ביצעה מאמצים אקטיביים, כנים וישרים על מנת לאתר לתובעים תפקידים מתאימים, והנתבעת לא עמדה בנטל זה.
אף במסגרת הליכי צימצום, היתה חובה לשקול את מוגבלות התובעים ולהעדיפם על פני עובדים אחרים.
הנתבעת טענה טענת קזוז בנושא, אולם לאור המסקנה בדבר דחיית התביעה, אין צורך לידון בטענה זו. נוסיף כי לא הוגשה תביעה שכנגד, ולפיכך אין מקום לפסוק לטובת הנתבעת בנושא זה.
ועוד יש לציין, כי תובע 1 בעדותו אישר כי קיבל בזמן אמת את הודעת המייל של ועד העובדים על הסכמת הועד לפיטורי הצמצום.
תובע 1 טען טענות שונות כנגד היתנהלות ועד העובדים, אך מקומן של טענות אלה אינו בהליך דנן; לאחר שעלה כי ועד העובדים הסכים למתווה הפיטורים, וזאת לאחר שבחן את הדברים היטב, ותוך שהצליח להקטין את מספר המפוטרים ולהביא למתן תנאי פרישה משופרים למפוטרים.
התובע 1 הודה כי אינו יודע אם יש היום הדרכות פרונטאליות למבקרים, דבר שהוא עשה כשעבד בנתבעת, והודה כי היו פיטורי צימצום כנטען על ידי הנתבעת.
...
לאור כל האמור לעיל, התובעים עתרו לקבוע כי הליך הפיטורים מבוטל, להשיב את התובעים לעבודתם, ולשלם להם את השכר לתקופת הביניים.
מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את תביעתו של תובע 1.
מכל האמור לעיל, עולה כי אין להחיל על התובע 2 את חוק השוויון באשר לתקופת עבודתו בנתבעת.
אחרית דבר
מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעות להדחות.
