נאשם מסרב לייצוג סנגור ציבורי בערעור על רצח

אין מחלוקת, כי באותו שלב מסר המערער לאחד השוטרים את מס' הטלפון של בא כוחו, עו"ד בנייה, שכן, לגישת בית משפט קמא, המערער "לא סמך ידו על בא כוחו של המדובב, מה גם, שציין בפניו כי אין לו כסף". כזכור, התייצב המערער לדיון בהארכת המעצר, לאחר שהוא נחשד בבצוע עבירות שוד ורצח, ללא עורך דין, "וסרב להסתייע בשירותיו של סניגור צבורי, חרף עצת בית המשפט". בית משפט קמא התרשם, כי עם צאת החקירה הגלויה לדרך, התהדקו יחסי המערער והמדובב, והמערער שיתף אותו בפרטי החקירה, כאשר הידידות עם המדובב "החמיאה לו". בשיחותיו המוקלטות עם בני משפחתו, תיאר המערער את המדובב בפני אחיו, כ"קליבר", ובפני אמו כ"אדם טוב", והתפאר בידידות שנרקמה ביניהם.

וכך נאמר בהחלטה: "החשוד סרב בכל תוקף להיות מיוצג ע"י סניגור מהסנגוריה הציבורית. טען שיש לו עו"ד אחר". על כן, קבע בית המשפט כי "מפקד המעצר מתבקש לאפשר למשיב ליצור קשר עם עורך דינו – עו"ד פרידמן מתל אביב". ההגנה טוענת, כי כוונתו הברורה של המערער היא, כאמור, לעו"ד פלדמן, ומכל מקום החלטתו של בית המשפט לא קויימה על ידי צוות החקירה.

באותו יום בערב (8.2.2006), חזר המדובב לתא המעצר כשהוא מצויד בטלפון סלולארי, אשר הועבר אליו לכאורה מעורך דינו, כאשר "הראיה המשמעותית ביותר בחומר הראיות מתגבשת במהלך שלוש השעות הבאות, שאז לכאורה [המערער] מתוודה לפני המדובב ומספר לו על השוד והרצח". ביום 9.2.2006, נחקר המערער על ידי החוקר צלח, מבלי שהוצגו בפניו, במועד זה וגם בהמשך, הקלטות שמהן עולה לכאורה כי הוא מודה בבצוע העבירה.

זכותו של הנאשם להיות מיוצג, נובעת מן ההנחה כי ייצוגו בהליך הפלילי יטיב עימו ועשוי למנוע הרשעות שוא, שעה שהעדר ייצוג עלול לפגוע ביכולת הגנתו של הנאשם, ובמימוש זכויותיו הדיוניות והמהותיות, במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו (ע"פ 816/10 גולד נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (3.9.2012) (להלן: עניין גולד); ע"פ 7335/05 הסנגוריה הציבורית מחוז נצרת נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 346, 354 (2005); הרנון, בעמ' 568)).

...

לסיכום נקודה זו אוסיף כי לא כך צריכה להיערך חקירה ביחס לעבירות פליליות במדינה דמוקרטית, והסטיה שחלה כאן מהוראות של חיקוקים מפורשים (המסדירים הליכי מעצר וחובת היוועצות) מלמדת שהפגיעה שהתרחשה במכלול בזכויות היסוד החוקתיות – איננה עומדת בדרישות שב"פיסקת ההגבלה" כי הפגיעה תהיה בחוק (פה היתה הפרת חוק מצד החוקרים) וכי ההתנהלות (ככל שהיא פוגעת) תהלום את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולא תעלה על הנדרש.

במהלך הדיונים ולאחריהם נמסר לנו כי הופקו לקחים מהפרשה, ואולם התנהלויות מעין אלו של רשויות החקירה והשלכותיהן על ההווה והעתיד מביאות אותי למסקנה שעל היועץ המשפטי לממשלה להידרש לעניין, ולכן הנני מציע כי פסק דיננו זה יועבר לעיונו ולטיפולו.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל אדגיש כי לבנו עם משפחת הנרצח שי אדרי ז"ל, ואולם בנסיבות המכלול לא היה מנוס מהתוצאה.

נגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירת רצח ועבירת הדחה בחקירה.

לאור זאת קבע בית המשפט כי גבית העדות המוקדמת תיעשה שלושה ימים לאחר מכן, דהיינו ביום 23.11.2014; כי בשלב זה תתבצע חקירה ראשית בלבד של העד כאשר החקירה הנגדית תיעשה בשלב מאוחר יותר; וכי הסניגוריה הציבורית תידאג למינוי סנגור לכל אחד מן הנאשמים.

בית המשפט המחוזי סרב לשנות את מועד הדיון ולפיכך קבע כי כל עוד עו"ד קמר עומד על הצבת תנאים לקבלת הייצוג, הסניגוריה הציבורית תישאר אמונה על ייצוג המערערים.

הבקשה לפסלות ההרכב כולו היתמקדה בעיקר בהחלטות שקבעו את מועדי שמיעת שני חלקיה של העדות המוקדמת ובהחלטות שדחו את הבקשות השונות לדחייתה על מנת לאפשר את ייצוגם של המערערים על-ידי עורך דין קמר.

...

בהחלטת הרכב השופטים, בה כאמור נדחתה גם כן בקשת הפסלות שהופנתה כלפיו, הוסבר כי כל ההחלטות הדיוניות בנוגע לגבית העדות המוקדמת נעשו כדין, בהתחשב בייחודיותו של הליך מסוג זה אותו ככלל יש לקיים על אתר, ואף לאחר הוראה ברורה של בית משפט זה לעשות כן. עוד הוסבר כי יש לדחות את בקשת הפסלות ולו משום שבפועל היא מכוונת כלפי שורה של החלטות דיוניות אשר כשלעצמן אינן יוצרות עילת פסלות.

לאחר שקראתי בעיון את טענות המערערים, בקשות המנוסחות בלשון בוטה, ואת שורת ההחלטות של בית המשפט המחוזי אליהן הן מתייחסות, הגעתי למסקנה שיש לדחות את שני הערעורים, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

סוף דבר – דין שני הערעורים להידחות.

במהלך הדיון חזר המערער ועמד על סרובו העיקש להיות מיוצג בידי הסניגוריה הציבורית, גם בערכאת העירעור, וזאת לאחר שאיבד אמון מוחלט בסניגוריה.

מדובר בסיטואציה מורכבת, שאינה פשוטה, מקום שלנאשם מיוחסת עבירת רצח על כ[ל] המשתמע מכך, אולם מדובר גם, ולצד זאת, בנאשם מתוחכם מאוד, מניפולטיבי, אשר מסרב להקשיב לקול ההיגיון ולעצות הסניגורים ומבקש להתוות מסלול שפוטי 'מקורי' התפור לשיגיונותיו, ובו, כך הוא מבקש, יצעד בית המשפט.

...

בנסיבות אלה סבורני כי אף שאין לשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, בשלב זה, הרי שאין לכפות עליה לערוך את נימוקי הערעור ויש לאפשר למערער, בהתאם לבקשתו, לערוך בכוחות עצמו נימוקים אלה (ראו והשוו, ע"פ 460/08 פרץ נ' מדינת ישראל (4.7.2011) (להלן: עניין פרץ)).

כמו כן אני מורה לסניגוריה לשאת בעלות הדפסת כל החומרים המצויים בתיק בית המשפט קמא ולהעבירם לידי המערער, ככל שהדבר טרם נעשה, בעוד שבועיים מהיום.

כמו כן ועל מנת למנוע עיכובים נוספים בבירור ההליך אני מורה כי יומן בית המשפט יקבע מועד לדיון בערעור שבכותרת בסמוך לתום שנת המשפט הנוכחית (בחודשים יולי או אוגוסט 2020).

לנוכח האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן: הסניגוריה הציבורית תעביר למערער את כל החומרים הרלוונטיים הנחוצים לו לצורך הכנת נימוקי הערעור לא יאוחר מיום 26.11.2019.

עם זאת, המחוקק הכיר בכך שבנסיבות מתאימות ראוי להתיר לבית המשפט לחרוג מחובה זו ולשחרר את הסנגור מייצוג מקום שבו "ראה שאין בכך להועיל" (סעיף 17(ב) לחסד"פ, וסעיף 16 לחוק הסניגוריה הציבורית), וכאשר בערכאת העירעור עסקינן, קובע סעיף 15(ב) לחסד"פ כי "בית המשפט שלערעור רשאי לא למנות סנגור אם הנאשם ביקש זאת ובית המשפט ראה שלא ייגרם לו אי-צדק אם לא ייצגנו סנגור". במקרה דנן, ספק אם יש טעם לכפות על המערער ייצוג של הסניגוריה הציבורית ואפנה גם להחלטת הרשמת עבדיאן מיום 13.11.2019 שבה נאמר: "לא למותר לציין את התרשמותי כי אף אם אורה כעת על חילופי ייצוג, אין כל ודאות כי בעוד כשנה לא נגיע לאותה סיטואציה בה יעתור המערער לחילופי ייצוג נוספים, וכתוצאה מכך להארכת המועד להגשת נימוקי ערעור". אין בדעתי לחזור על "דברי הכיבושין" שהשמענו באוזני המערער בניסיון להניא אותו מהחלטתו ומדעתו, אך על אף שהבהרנו לו את משמעות סרובו להיות מיוצג ואת חשיבות הייצוג בתיק רצח כפול ומורכב, הוא עמד בסירובו.

...

בבקשה נטען כי המערער הורה לסניגוריה הציבורית שלא להגיש את נימוקי הערעור בשמו וכי "נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצידו של המערער, ועל אף שהסניגוריה הציבורית עשתה כל מאמץ לאפשר למערער ייצוג איכותי מטעמה, אין מנוס, לעת הזו, מהגשת הבקשה שבכותרת". המערער מצידו הודיע בתגובתו מיום 21.3.2018 כי אין לו אמון בסניגוריה הציבורית והוא מבקש כי הסניגוריה הציבורית תשוחרר מהייצוג וכי תינתן לו הארכת מועד להגשת נימוקי הערעור באמצעות סניגור אחר שישכור לשם כך. בהמשך לכך, ביום 26.4.2018, הוגשה בקשה על-ידי עורכי הדין מרדכי נחום וזוהר הלוי למינויים כבאי-כוח של המערער.

בהודעה נאמר כי אין מנוס משחרור הסניגוריה הציבורית מייצוג המערער, וכי בשיחה עימו לא ניתן היה להבין באופן ברור מהי עמדתו ביחס לייצוגו בידי הסניגוריה הציבורית בעת הנוכחית, וכי המערער נמנע מיצירת קשר עם סניגוריו עד למועד כתיבת שורות אלה.

אשר על כן, אנו דוחים את בקשת המערער למנות לו סניגור פרטי על חשבון המדינה.

וכלשונה של ב"כ הסניגוריה הציבורית בדיון שלפנינו: "מה ההגדרה של סנגור מלווה? מה מצופה שהוא יעשה? [...] זה בעייתי. האם הכוונה שסניגור מלווה לא כותב את הטענות אלא רק מייעץ לו? הרי הוא דוחה את העצות שלנו, הוא לא מעוניין בהם. האם הוא רק יהיה מורה שיסביר איך מגישים ערעור ומה המסמכים של הגשת ערעור, יש לכך מחלקה בבית המשפט של לא מיוצגים". למרות זאת, אנו סבורים כי גם זו הפעם אין לנעול דלת בפני המערער ואנו מאמצים את שהורתה הרשמת עבדיאן בעניין חן כלהלן: "הסניגוריה הציבורית תעמיד לרשות המערער סניגור עמו יוכל להתייעץ טרם הגשת נימוקי ערעור ועיקרי טיעון בהליך. סניגור זה לא יירשם כמייצגו של המערער בהליך אולם המערער יוכל, כאמור, להיוועץ בו טרם הגשת כתבי הטענות וההופעה בדיון, ועל סניגור זה להתייצב לדיון שיתקיים בערעור". במצב דברים זה, איננו משחררים את הסניגוריה הציבורית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 7335/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: הסנגוריה הציבורית – מחוז נצרת נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. אפי תקומי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.6.05 בת.פ. 1081/00 שניתנה על ידי כבוד השופטים: ז' הווארי, י' כהן וא' אברהם תאריך הישיבה: כ"ג באב התשס"ה (28.8.2005) בשם המערערת: עו"ד עוזי בכר בשם המשיבה 1: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב 2: בעצמו ][]פסק-דין

על סרובו להיות מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית חזר המשיב בפני בית-המשפט קמא בישיבה שהתקיימה ביום 7.4.05 בציינו: "אני לא מעוניין בסנגוריה הציבורית, משיקולים אישיים שלי. אם יהיה הסדר אני רוצה לשבת בעצמי". אף-על-פי-כן, קבע יושב-ראש ההרכב כי: "בשלב זה ולשלב זה ולמרות שמדובר במחזוריות סרוב על-ידי הנאשם תקומי, אני מותיר את ההחלטה בדבר המינוי מטעם הסנגוריה הציבורית על כנה". ביום 16.5.05 הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה נוספת לבית-המשפט קמא לשחרורה מייצוגו של המשיב, היא הבקשה נשוא העירעור בפנינו.

(א) נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא הואשם ברצח או בעבירה שדינה מיתה או מאסר עולם או שהואשם בבית משפט מחוזי בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר, או שהוא חשוד בבצוע עבירה כאמור".

...

בקווים כלליים, נראה לי להציע כי עורך הדין יקבל לידיו את חומר הראיות, יפנה בתזכיר את תשומת לב הנאשם לנקודות התורפה מבחינתו ולנקודות העשויות לסייע לו, יהא נוכח במשפט ויעביר אליו התרשמויות לגבי עדות עדים שונים, וכן יציע לו שאלות שהוא עשוי לשקול להציג להם, יפנה אל חולשותיהם המתגלות במשפט וכדומה.

ולבסוף, ולאחר שעיינתי בהתייחסותה של חברתי השופטת ביניש לחוות דעתי, אוסיף כי דבריה באשר למורכבות בקביעת היקפה של הזכות לייצוג בהליכים פליליים בגדרי כבוד האדם מקובלים עלי, אך הדעת נותנת, ואני מאמין שכך סבורה גם חברתי, שרוח החברה והמדינה תהא לפרשה באורח מרחיב ככל הניתן, ולוא גם באילוצים.

התרשמותי היא שמדובר בנאשם הפועל באופן מודע, מחושב ומתוכנן, שהגיע למסקנה כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האישומים נגדו הינה אי הסכמה למינוי סניגור כך שיוכל לטעון בבוא היום, אם יורשע, כי נגרם לו עיוות דין חמור.