הטעמים עליהם דיבר בית המשפט העליון בפרשת קדוחי הצפון מבטאים ראציונל שיש להחילו על עיסקאות חוזרות, קטנות באופיין, שבהן קטן ערך הרישום לעומת הקף העסקה, ובאלה אין טעם להטריח כל ספק וספק ברשום מישכון.
בדיני מקרקעין, הלכה פסוקה היא, כי קונה אשר אינו רושם הערת אזהרה על נכס מקרקעין, או לחלופין אינו נותן פומבי בדרך אחרת כי הוא בעל זכויות בקרקע עלול להפסידה, באם תיערך תחרות זכויות, בינו לבין צד ג', קונה בתמורה ובתום לב. הנשיא (בדימוס) א' ברק, קבע בפרשת גנז, כי עקב רשלנותו של הקונה הראשון לרשום הערת אזהרה, יושתק זה, בשל עיקרון תום הלב, מלדרוש את זכותו לפי דין: אכיפת ההסכם בינו לבין המוכר.
היעלה על הדעת כי עסקה שכזו תעשה בלי לרשום "הערת אזהרה" (מישכון) על הנכס (ולחליפין, להבהיר לצדדים שלישיים בדרך אחרת כי הנכס שייך למוכר המקורי)?, האין על עיקרון תום הלב לחסום מוכר שהתרשל להבהיר לצדדים שלישיים כי הנכס שנמכר שלו הוא? אני סבור איפוא שיש להחיל הלכה זו, בהשלכה, אף בענייננו.
שלישית, התוכנה שנמכרה אך שנים מספר טרם לכן במחיר של 900,000 ₪, ניתנת עתה "במתנה" כאמור לעיל, לצדדים זרים, כאשר קיים עתה שוק למוצרי החברה (להבדיל מן המצב טרם כריתת החוזה).
...
מדובר בעיסקת אשראי שבה פלוני הסיטוני או הספק שימר לעצמו את בעלותו כאשר טרם קבל את המגיע לו; סבור אני שההסתכלות על הסוגיה כענין של העדפת נושים, מניחה מראש את המבוקש, ואינה פותרת את הסוגיה שלפנינו.
העובדה כי מדובר בעסקה גדולת היקף שראוי היה לתת לה פומבי, ובעובדה כי נושים מאוחרים הסתמכו על בעלות החברה בתוכנה, מחזקת את המסקנה כי מדובר בעסקה הדורשת רישום משכון.
אני קובע אפוא כי יש להחיל את סעיף 2(ב) לחוק המשכון על החוזה בין אור טכנולוגיה לחברה, ומשלא נרשם המשכון, ועל פי סעיף 4 לחוק המשכון, המשכון אינו עומד כלפי אלו שלא ידעו ולא היו צריכים לדעת על המשכון.
מהטעמים שהובאו לעיל דין הבקשה להדחות.