מתן תלושי משכורת על ידי רואה חשבון של מעסיק

תקציב העמותה הנו בפקוח איגוד הכדורסל ורשם העמותות ומנוהל על ידי רואה חשבון.

על ייחודה של מערכת היחסים של היתנדבות ועל אופן הבחנתה ממערכת יחסי עובד - מעביד, אמר השופט צור כך: " יחסי עובד מעביד ויחסי היתנדבות הם תרתי דסתרי במובן זה שקיומם של יחסים מן הסוג האחד שולל את קיומם של יחסים מן הסוג האחר. אין מצבי כלאיים. בדרך כלל, ההבחנה בין יחסי עובד ומעביד לבין יחסי היתנדבות היא פשוטה ומובנת מאליה: העובד עובד בשכר. הוא קשור עם מעסיקו במערכת של זכויות וחובות הדדיים, שמקורה ביחסים החוזיים שביניהם. העובד נתון למרות המעסיק והפסקת עבודתו - בין ביוזמתו ובין ביוזמת המעסיק - יוצרת מערכת של תוצאות בעולם המשפט. לעומתו, ביסודם של דברים, המיתנדב פועל בלא שכר. לעיתים הוא אינו כפוף למסגרת מחייבת של שעות עבודה. הוא בא והולך כרצונו והפסקת עבודתו יכולה להיעשות בכל עת, בין אם על ידו ובין אם על ידי המעסיק בלא תוצאות משפטיות. עם זאת לא תמיד קו הגבול בין שני הסוגים הוא ברור וחד משמעי. טול, למשל, עובד המועסק בלא שכר. האם הוא עובד או "מיתנדב". כפי שראינו, אי תשלום שכר הוא רק אלמנט אחד מבין מספר אלמנטים היכולים להצביע על סוג העבודה.

הלכה למעשה מטרתה העיקרית של ההיתקשרות היתה מתן שירותים על ידי התובע בסיוע לאב הבית או לאפסנאי או לשניהם יחד (עניין שלא הוברר דיו) כאשר האופן בו פעל התובע במתן אותו סיוע נשא סממנים מובהקים של יחסי עבודה, ונפרט מסקנתנו זו: עבודתו של התובע היתה נידרשת – כוונת הנתבעת כפי שעולה מ"השטח" היתה להעזר בתובע בשל עומס עבודה שנוצר אצל האפסנאי, כך מעיד מר לזרוביץ עצמו אשר אף ציין כי התובע היה אמור להשמע להוראותיו.

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע את חובתו של מעסיק למסור לעובד עם תחילת עבודתו הודעה מפורטת אודות תנאי העבודה, ובכלל זה פירוט של כלל התשלומים שיהיה זכאי להם במהלך עבודתו.

על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי כספי בגין כך. אי מתן תלושי שכר -בסעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 הוסמך בית הדין האיזורי לעבודה לפסוק "פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)… בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים… בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד" שלא על פי הנידרש בחוק, ורשאי בית הדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר". בהתאם לקביעתנו העקרוניות לעניין המחלוקת הכנה שבין הצדדים וכפי שפירטנו בעיניין רכיב ה"הודעה לעובד", אנו סבורים כי התובע לא זכאי לפצוי בגין אי מתן תלושי שכר.

...

על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי כספי בגין כך. אי מתן תלושי שכר -בסעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 הוסמך בית הדין האזורי לעבודה לפסוק "פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)… בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים… בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד" שלא על פי הנדרש בחוק, ורשאי בית הדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר". בהתאם לקביעתנו העקרוניות לעניין המחלוקת הכנה שבין הצדדים וכפי שפירטנו בעניין רכיב ה"הודעה לעובד", אנו סבורים כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.

סוף דבר אנו מקבלים את תביעת התובע לסעד הצהרתי וקובעים כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד - מעסיקה, החל מיום 7.10.14 ועד ליום 21.12.14.

תביעת התובע בגין יתר רכיבי התביעה – נדחית.

משכך, חייב בית הדין את אבו ריאש בתשלום פיצוי חלף הפקדות מעסיק לקופת גמל בסך 360 ש"ח. מנגד, דחה בית הדין את תביעת העובד לשכר חודש אפריל 2016, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, הפרישי שכר מינימום, דמי חגים, דמי הבראה, פצויי פיטורים ופצוי בגין הלנת שכר.

כך גם לא ניתן לקבל את טענות המשיבות כי תלושי השכר שבידיו הוצאו על ידי רואה החשבון בטעות, בעוד שהן נימנעו מלהביא את אותו רואה חשבון לעדות.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בעיקרה.

סוף דבר – הבקשה נדחית בעיקרה למעט סכום ההוצאות שנפסק לטובת אוצר המדינה שיעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

בית הדין הוסיף שתלושי השכר נערכו על ידי רואה חשבון משה נאמן שגם ערך את דו"ח רכוז השכר שצורף לתצהירו של קטו.

זכויותיהם של המערערים על יסוד קביעותיו באשר לזהות המעסיק, תקופת ההעסקה ותחולת ההסכם הקבוצי הרלבנטי, פנה בית הדין לבחון את זכויותיהם של המערערים ופסק לזכותם תשלום עבור רכיבים שונים ובהם, פיצוי בגין תלושים פגומים, הפקדות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, השלמה לשכר מינימום, ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

מכאן שאין בפי המערערים ראשית ראיה המצדיקה הטלת אחריות אישית על חדיג'ה, וכפי שקבע כבר בית הדין קמא כל חלקו מוצה בהיותו מנהל עבודה מטעם מפעת, ותו לא, ובכך לא די. פגמים בתלושי השכר בית הדין האיזורי מנה בפסק דינו רשימה ארוכה של ליקויים אותם מצא בתלושי השכר של המערערים שהיו עובדים שעתיים, ובהם: סכומים קבועים ובלתי משתנים; רכיבים קבועים שאינם משתנים; שכר שעתי משתנה מחודש לחודש; שבושם ברשום מועד תחילת העבודה; אי רישום ימי העבודה; תעוד לקוי של חשבון ימי החופשה; וכן אי ביצוע נכויים כדין לרשויות השונות כמו גם לפנסיה ולהבראה, בתום שנת עבודה.

מכאן שנכון היה להגדיל באופן משמעותי את הפצוי בגין הפגמים בתלושי השכר, אלא שלא ניתן לחרוג מהסכומים שנתבעו על ידי המערערים, ועל כן, אנו קובעים שהחברה תשלם לכל אחד מהמערערים את הסכומים המירביים שנתבעו על ידם : עבדאלרחים – 2,200 ₪, היינו תוספת של 700 ₪.

...

מכאן שנכון היה להגדיל באופן משמעותי את הפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר, אלא שלא ניתן לחרוג מהסכומים שנתבעו על ידי המערערים, ועל כן, אנו קובעים שהחברה תשלם לכל אחד מהמערערים את הסכומים המרביים שנתבעו על ידם : עבדאלרחים – 2,200 ₪, היינו תוספת של 700 ₪.

לטעמנו, בנסיבות אלה הפיצוי שנפסק ניצב מתחת לרף שזכאים לו המערערים.

סוף דבר – למעט הפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר ואי מתן הודעה לעובד, כמפורט בסעיפים 30 ו-31 לעיל, הערעורים נגד החברה, קטו וחדיג'ה – נדחים.

אמנם העדים מטעם הנתבעת לא ידעו להסביר את רכיבי השכר (סעיף 25 לסיכומי התובע), אך בעיניין זה יש לקבל את טיעוני הנתבעת, לפיה מדובר בחקלאים ואין הם אמורים להבין את רכיבי תלושי השכר שנערכו על ידי רואה חשבון מטעמם (סעיף 83 לסיכומי הנתבעת).

בהיתחשב במארג הראייתי שהוצג בהליך זה ובשים לב לעדויות שנשמעו, אין זה המקרה בו אי הבנתו של המעסיק בנושאים הנושקים לחשבות שכר מהוה ראיה מספקת להוכחת טענה שתלושי השכר היו פקטביים.

יובהר כי בחישוב שלעיל לא נילקחו בחשבון חודשים שניתן היה להשוות את הנתונים שבתלושי השכר לדוחות הנוכחות של הנתבעת.

...

על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 491 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 13,376 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי פדיון הבראה בסך 2,158 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2013 ועד התשלום בפועל; הפרשי חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (פיצויים) בסך 19,398 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל.

טענות התובע לא נסתרו על ידי הנתבעת, שכן בדיון המוקדם טען גבי כי "אנחנו מתעסקים בסחר ביהלומים. יש אותי, את הבן שלי ומזכירה. מתעסקים במסחר של יהלומים, אני מייבא גלם לא מלוטש. יש לי קבלני משנה שהם משביחים את זה ומייצרים, מחזירים אלי ואני מוכר את המלוטש...אני מוציא להם את הסחורה. אין לנו הסכם. כל אחד יודע את שכר העבודה שהוא מקבל. הכוונה היא שיש לוטשים שהעבודה שלהם הוא איקס כסף לקראט, לכל אחד יש שכר שונה שהוא מקבל ממני כשמגיש חשבונית. המחיר לאבנים קטנות שונה מאשר לגדולות. אין לי הסכמים איתם. אנחנו עובדים שנים בצורה כזאת. אין נייר/חוזה. אני נותן להם את הגלם, הם מלטשים את זה, מגישים את בגמר העבודה ואני מביא להם חשבונית. הם מפוזרים במפעל של הבורסה. כל אחד יש לו מקום שלו שהוא יושב". במסגרת תצהירו טען גבי כי "הנתבעת אינה חברה באירגון המעסיקים בתעשיית היהלומים שכן עיקר עיסוקה הוא בסחר ביהלומים אך בתקופות מסוימות עבדו בחברה מספר מצומצם ביותר של לוטשים אשר מספרם אינו מביא את התובע להתקרב להרמת נטל ההוכחה של תחולת ההסכמים הקבוציים ו/או צוי ההרחבה החלים על עובדי המעסיקים בתעשיית היהלומים"; וזאת "ללא כל ביצוע עבודתה תעשייתית" (סע' 18 ו סע' 21 לתצהיר).

 תלושי שכר לטענת התובע, הנתבעת עברה על סעיפים 24 ו-25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 עת נימנעה מלתת לתובע תלושי שכר תקינים במשך תקופת עבודתו, כאשר "לא נרשמו בתלושי השכר דמי חגים סכום השעות הנוספות כראוי ועוד כהנה וכהנה". במסגרת סעיף 17 לתצהירו טען התובע כי "מר ארבוב היה בודק מידי חודש את תלושי השכר כולל את ההפרשות שבתלוש ורק כאשר התלוש היה לשביעות רצונו הוא היה מורה להכין המחאה וחותם עליה, וכן לפני כל תשלום או הוצאה שנדרשה על ידי הוא היה בודק עם רואה חשבון של החברה". לטענת הנתבעת, התובע לא היה זכאי מכוח צו ההרחבה הכללי במשק מיום 7.6.2000 לדמי חגים מאחר שקבל משכורת חודשית כעובד חודשי ואף לא טען וממילא לא עבד בשעות נוספות.

...

ודוק, אנו סבורים כי שכר היסוד של התובע עמד על סך של 14,372 ₪.

סוף דבר נוכח כללם של דברים, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: א. השלמת פדיון ימי חופשה בסך של 4,734 ₪.