מתן שירותי בריאות לילדי בני זוג בהם האם היא נתינה זרה

כנגד הנאשמים, שני בני זוג, הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי של עובדת זרה נתינת הודו, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1)(2), 1ד' ו – 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן – החוק).

בתאריך 4.9.12, סמוך לשעה 20:00, במהלך ביקורת של מפקחים של משרד הפנים – רשות האוכלוסין, שביצעו צו בית משפט שמספרו 142-09-12 בנכס שבו התגוררו הנאשמים (ברחוב הגנים 19/34 רמת השרון), נמצאה עובדת זרה, נתינה הודית (ת/1, ת/2, ת/6, עדות הנאשמים בעמוד 5, שורות 22-25, עמוד 6, שורה 22 עד עמוד 7, שורה 3, עמוד 9, שורות 9-11, 27-28).

נכון שמהראיות עולה כי היה מספר דרכון שלישי לעובדת, אולם הנאשמים אישרו כי העובדת שנמצאה בביתם היתה עובדת מהודו, כי לא היה להם היתר להעסקת עובדת זרה וכי העובדת עבדה אצלם בעבודות משק בית וטפול בילדים (תחומי עיסוק שלא ניתן לגביהם היתר לעיסקת עובדים זרים בישראל).

על פי הפסיקה, היסוד הנפשי הנידרש בעבירות נשוא כתב האישום הוא מסוג "מודעות" וזו מתקיימת גם במצב של "עצימת עיניים" (ע"פ (ארצי) 22/06 מדינת ישראל נ' רוזן, 28.3.07; להלן – עניין רוזן ור' גם בע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל, 11.8.14).

...

בנסיבות אלה, המסקנה היא כי הנאשמים לא ביטחו את העובדת בביטוח רפואי.

מסקנה זו עולה גם מחלק אחר בעדות הנאשמת – "אני גם הראיתי לחוקר שהיה רשום שם 'רשאי לעבוד' ואז החוקר הראה לי שרשום בצד למעלה 'סיעוד'". (עמוד 9, שורות 23-24).

כלומר, מדובר באותו מסמך שהן הנאשמת והן החוקר עיינו בו וברשום בו. בצילום הדרכון, ת/7, שאין חולק שהוא של העובדת הזרה שנמצאה בביתם של הנאשמים במועד הביקורת, נרשם מספר דרכון - 3184281B. בשתי תעודות עובד ציבור שהוצגו – ת/5א' ות/5ב' צוין כי לעובדה בשם BEGUM ZAREENA היו שני דרכונים – זה המצוין בכתב האישום (02655AS10) וזה המצוין בצילום הדרכון שהנאשמת אישרה כי הוא של העובדת שנמצאה בביתם בזמן הביקורת - 3184281B. לסיכום, מהראיות עולה כי מספר הדרכון שצוין בכתב האישום, הוא מספר הדרכון של העובדת שנמצאה בביתם של הנאשמים במועד הביקורת.

המסקנה לפיה העובדת לנה בבית הנאשמים מתיישבת גם עם העובדה שבת/1 נרשם כי הנאשם מסר שהוא משלם לעובדת 1,000 דולר בכל חודש, למרות שעל פי פרטים שהנאשמים מסרו, העובדת הועסקה אצלם במשרה חלקית (ר' בעדות הנאשם בעמוד 7, שורות 21-23, הודעת הנאשמת – ת/4, שורות 14-16, 21-22).

סוף דבר – הוכחו יסודות העבירות המפורטות בכתב האישום והנאשמים מורשעים בעבירות אלה.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוואנטי לכתב האישום, התגוררו הנאשם ו- Khalid Alnour Morsal Mohamed, נתין זר, יליד שנת 1987 (להלן - המנוח), במבנה השוכן בדרך בן צבי 77 בתל אביב, בו חדרי מגורים אשר הועמדו להשכרת דיירים (להלן - המבנה).

בהתאם לאמור בחוות הדעת, הנאשם, בן 23, רווק ללא ילדים.

בגיל 15 החל הנאשם להסתבך בפלילים והופנה להליך טפולי בשירות המבחן לנוער.

גם בבית הספר חווה הנאשם בדידות ואלימות קשה, טופל במרפאת בריאות הנפש ונפלט מהמסגרות החינוכיות כשהיה בן 16.

כשנשאל מדוע עזר למנוח, הסביר כי הדיירים במיתחם חשו "שותפות גורל באומללות". בערב בו היתרחש המקרה נשוא כתב האישום, חש בודד ומדוכא והזמין דיירת אחרת במיתחם לארוחת ערב עם בן זוגה.

בעניינינו, והגם שאין מדובר בנאשם הנמצא על גבול הקטינות (בן 22 בעת הארוע), דומני כי יש ליתן משקל מסוים לגילו הצעיר.

...

בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהוגש על חומרת העונש והפחית את עונשו של המערער ל- 11 שנות מאסר, בקובעו: "בהינתן הנסיבות המיוחדות של המקרה, במהלכו המנוח הוא שהחל במעשים שהביאו לקטטה; בהינתן שהמנוח הוא הראשון שתקף את המערער וריסס את פניו בגז מדמיע; בהינתן שהמערער לא היה מצוייד בסכין מלכתחילה ופעולתו נעשתה תוך שראייתו מטושטשת בשל הגז המדמיע; בהינתן שלמערער אין עבר פלילי (למעט הרשעה בעבירה של כניסה בלתי חוקית לישראל) וזו לו הסתבכותו הראשונה; בהינתן גילו הצעיר של המערער – בהינתן כל אלה, מצאנו להפחית הפחתה מסויימת את עונשו ולהעמידו על 11 שנות מאסר בפועל חלף 13 שנות מאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי הנכבד". ע"פ 2888/15 ח'דיירי נ' מדינת ישראל (28.12.2016) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של הריגה.

בהינתן העובדה שמסקנה זו מקובלת עליי, אסקור להלן בצורה תמציתית את השיקולים התומכים במסקנה זו. הודיה ונטילת אחריות - הנאשם נטל אחריות על מעשיו בשלב מוקדם של ההליך.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ראיתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 11 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו 27.12.2020.

הנאשם בן 37 נשוי למתלוננת מזה 12 שנים ואב לשלושה ילדים, היגר לארץ בגיל 24 וכיום שוהה בארץ עם משפחתו מכוח אשרת שהייה זמנית.

שירות המבחן התרשם שבני הזוג מנהלים מערכת יחסים מורכבת המאופיינת בקשיי תיקשורת ובתלות הדדית, דבר שיש בו להגביר את הסיכון להישנות ארועי אלימות.

טיעוני הצדדים בתמצית ב"כ המאשימה, עו"ד חן זערור, עמדה על הערכים המגונים בעבירות אלימות במשפחה, תוך שהתייחסה לנסיבות ביצוע העבירה, לחבלות המשמעותיות שנגרמו למתלוננת, כעולה מתמונות החבלות ומסיכום רפואי שהוגשו כראיות לעונש ולפוטנציאל הנזק הנובע מהכאתה של המתלוננת מספר פעמים בפניה.

נוכח עתירתה לעונש, סבורה ב"כ המאשימה כי אין מקום לידון בשאלת התאמתו של הנאשם לנשיאת המאסר בעבודות שירות אולם מכל מקום ביקשה כי אמנע מלקבוע את עונשו של הנאשם למאסר בדרך של עבודות שירות, תוך שהפנתה להנחיית פרקליט המדינה 9.11 מיום 14.7.2020 שכותרתה "ריצוי מאסר בעבודות שירות על ידי נתין זר". ב"כ הנאשם, עו"ד לירן פרידלנד, ביקשה להטיל על הנאשם עונש צופה פני עתיד ולחילופין מאסר קצר שיינשא בעבודות שירות.

נסיבות המקרה המתוארות בכתב האישום מלמדות אמנם על ארוע חד פעמי, לכאורה, אולם לא ניתן להיתעלם מעוצמת האלימות שהופנתה כלפי המתלוננת תוך אובדן עשתונות, כשהנאשם מכה בה עוד ועוד באיזור רגיש – בפניה, והכל על רקע רכושנות ורגשות קנאה כלפיה.

...

הערעור נדחה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות ומדיניות הענישה הרווחת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם למסכת העבירות בענייננו נע בין 6 לבין 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס (מיום 11.6.22 ועד 25.8.22); 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע; 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג עוון.

לתימוכין בהסדר הטיעון, הציגה ב"כ המאשימה בפני ביהמ"ש שלושה פסקי-דין, לפיהם נגזרו על נתינים זרים שהורשעו בבצוע עבירת שוד של עובר אורח תמים עונשי מאסר בפועל, בטווח ענישה שבין 42 ל- 50 חודשי מאסר בפועל.

עוד הוסיף, כי פער הענישה המבוקש בין נאשם 1 לנאשמת נובע מעברו הפלילי של נאשם 1 ומנסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת - אם לחמישה ילדים המגדלת בישראל קטין בן 9.5 שנים.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שוד מהסוג בו מדובר מגלה, כי מתחם הענישה הנוהג נע בין תקופות מאסר ארוכות, לבין מקרים נדירים של הליך שקום מוצלח שאז הוטל עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ הנאשמת עמד על נסיבות חייה העגומות, על מצבה הרפואי, והסביר כי היא הסתבכה בבצוע העבירה בשל השפעת נאשם 1 - בן זוגה הנוכחי, שלו מיוחס גם שימוש בסכין.

ניתן היום, 04 דצמבר 2012, בנוכחות הצדדים.

...

ביהמ"ש גזר עליה 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיקוח שירות המבחן, בציינו, כי לא מצא לנכון לגזור גזירה שווה בענישת אישה עבריינית לגבר המבצע עבירת שוד, וזאת נוכח אי-נפיצות ביצוע עבירת השוד ע"י נשים, כלשונו: "בראש ובראשונה סבור אני כך, מחמת זה שביצוע עבירות שוד על ידי נשים לא הפך לתופעה נפוצה, כדרך שבה הפכו אלה להיות לתופעה נפוצה אצל עבריינים גברים. לפיכך לא סברתי, כי יש מקום, מבחינת האינטרס הציבורי, לבוא ולחרוש את עולה של הענישה הנוהגת דרך כלל, על נאשמת אישה זו שבפניי." לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לאחר התלבטות לכבד את הסדר הטיעון, הגם שהוא נוטה לקולא במידה מסוימת מרמת הענישה הראויה והמקובלת, אם כי לא באופן המצדיק התערבות בית המשפט.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים העונשים כדלקמן: על נאשם 1: א) 36 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו בתאריך 20.04.2012.

ביום 27.02.23 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות כדלקמן: העסקה שלא כדין – עבירה על סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א (להלן – חוק עובדים זרים); העסקה ללא היתר – עבירה על סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים; העסקה ללא ביטוח רפואי – עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים ועבירה של מבצעים בצוותא בהתאם לסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בכתב אישום יזום כנגד בני זוג שהעסיקו נתינה זרה מאוקראינה בעבודות משק בית למשך תקופה ממושכת של שנה, מבלי שהיה לה היתר מטעם משרד הפנים, שכן היא נכנסה לגבולות ישראל כתיירת ורישיון השהייה שלה פג כבר בשנת 2015.

הסנגור הוסיף, כי מדובר בזוג שלו ארבעה ילדים, שמפעיל עסק שקשור בנושא של תיירות, והשנים האחרונות היו קשות ומורכבות מאוד בשל מגיפת הקורונה, דבר שבא לידי ביטוי במצבו הכלכלי של התא המשפחתי (נא/1 ונא/2).

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המיוחדות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים, תוך חריגה כאמור ממיתחם הענישה: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה שלא כדין – קנס בסך 10,000 ₪ ובגין העדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪; נאשם 2 – בגין העבירה של העסקה שלא כדין – קנס בסך 10,000 ₪ ובגין העדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪; כאמור לעיל, החלטתי להורות לכל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להמנע מבצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך התקופה המאקסימאלית הקבועה בחוק – 3 שנים.

ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il. מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000.

...

אשר על כן, ועל מנת שלא לגרום חלילה לתא המשפחתי נזק כלכלי לא מידתי בימים קשים אלו, סבורני כי יהיה נכון להטיל קנס משמעותי ומרתיע שישקף את חומרת העבירות, אך במינון שונה מזה שהציעה המאשימה, קרי, הטלת קנסות כספיים על כל אחד מהנאשמים על הרף הנמוך, מחד גיסא, והטלת קנסות מותנים על הרף הגבוה מאידך גיסא, על מנת להבטיח שיהיה תמריץ שלילי משמעותי לבני הזוג שלא לשוב ולעבור על העבירות שבביצוען הורשעו על פי הודאתם.

החלטתי זו נסמכת מבחינה משפטית על ההלכה, לפיה התחייבות כאמור מהווה כשלעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015).

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המיוחדות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים, תוך חריגה כאמור ממתחם הענישה: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה שלא כדין – קנס בסך 10,000 ₪ ובגין היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪; נאשם 2 – בגין העבירה של העסקה שלא כדין – קנס בסך 10,000 ₪ ובגין היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪; כאמור לעיל, החלטתי להורות לכל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.