מתן צווי עשה להעברת כספים שהופקדו בנאמנות

ביום 29.6.20 הודיע המשיב כי בהתאם לצוו שניתן הוא מתכבד "להמציא את דפי החשבון בו הוחזקו כספי פסק הדין, מתחילת שנת 2012 ועד סמוך למועד העברת הסך של 250,000 ש"ח לחשבון הנתבעת 1". המשיב צירף דפים מחשבון נאמנות שמספרו 6336444, תוך השחרת חלק מהפרטים בדפי החשבון בציינו "הואיל והחשבון המדובר היה חשבון הפקדונות הכללי של משרד התובע, דבר שנכרכו בו כניסת כספים מצדדי ג' והוצאת כספים אליהם, צדדים אשר חלה חובת חיסיון על פרטיהם, הושחרו פרטים אלה". ביום 2.7.20 הגיש המשיב את תצהיריו.

המצאת דפי החשבון בו הופקדה גם יתרת ה- 200,000 ₪: בהתאם לצוו גילוי המסמכים שניתן בדיון, היה על המשיב לצרף את מיסמכי החשבון שבו הוחזק הגמול שהמשיבות זכו בו "ממועד קבלת הכספים ועד למועד שבו יצאו ממנו...". אולם, דפי החשבון שגולו כוללים העברת כספים מהנהלת בתי המשפט בסך של 203,418 ₪ בלבד.

השאלה מה עשה המשיב עם כספי הגמול שהעביר לכאורה לחשבון אחר על שמו, היא שאלה רלבאנטית לצורך מעקב אחר הפעולות שבוצעו בכספי הגמול ובחינת הטענה של עשיית עושר ולא במשפט, ולכן פשיטא שעל המשיב לגלות את דפי החשבון הרלבאנטיים הללו.

...

למען הסר ספק מסמכי החשבון צריכים להיות החל ממועד קבלת הכספים ועד למועד שבו יצאו ממנו ולחילופין המועד שבו נסגר החשבון" יוצא אפוא, כי בהתאם לצו נדרש המשיב להמציא את מסמכי החשבון שאליו – כטענתו בדיון – הועברו כספי הזכייה של המבקשות, וזאת ממועד קבלת הכספים ועד למועד שבו יצאו ממנו (לצורך המרתם למט"ח במזומן כטענתו).

סוף דבר, עיקר הצווים שביקשו המבקשות הינם נחוצים בהתאם להחלטה בדבר גילוי מסמכים בדיון מיום 20.5.20, ובהתאם לכך אני נעתר לבקשה כדלקמן: המצאת דפי החשבון בו הופקדה גם יתרת ה- 200,000 ₪: על המשיב לצרף את דפי חשבון הנאמנות (או כל חשבון אחר) שבו הופקד הסך הנוסף של 200,000 ₪ שהתקבל מכספי הגמול שהמשיבות זכו בו, וזאת החל ממועד הפקדת הכספים בחשבון ועד למועד יציאתם ממנו.

רקע ביום 4.3.2020 הגישו המשיבים תביעה למתן צו עשה ותביעה כספית על סך של 260,814 ₪ נגד מבקשת מס' 1.

סך של 50,000 ₪ מתוך כספי התמורה הופקד בנאמנות בידי ב"כ המבקשים עד לרישום הבית המשותף כאמור.

בבקשתם אישרו כי קיבלו את כתב התביעה ביום 15.6.2020, אך טענו כי בהיותם אנשים מבוגרים מאוד וחולים מאוד, ולאור מצבם הנפשי הקשה בשל החרדה העיזה ממגפת הקורונה, העבירו את כתב התביעה באמצעות הדוא"ל לעוה"ד המטפל מטעמם ברשום הבית המשותף; זה הבטיח להם לטפל בתביעה, אולם רק כאשר קיבלו את פסק הדין התחוור להם כי לא עשה כן. לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי סכויי ההצלחה שלהם בתביעה גבוהים מאוד.

...

עם זאת, כיוון שבגין מחדלי המבקשים שבאי הגשת כתב ההגנה נגרמו למשיבים הוצאות, לרבות הוצאות הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה והוצאות הבקשה הנוכחית, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו למשיבים באמצעות באת כוחם בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. ההוצאות הועמדו על סכום מתון, זאת בשים לב לגילם ולמצבם הרפואי של המבקשים.

אשר לתיקון סעדי התביעה, מבוקש במסגרת הסעדים שבטיוטת כתב התביעה המתוקן, כי בית המשפט יאסור על העברת כספי הנאמנות למי מהנתבעים 1-2 (בנוסחו המקורי של כתב התביעה נוסח סעד זה בלשון עשה – ליתן צו עשה המורה על העברת כספי הנאמנות לתובעת); כמו כן מבוקש כי בית המשפט יורה לבנק למחוק את הנתבעת 2 כמוטבת בחשבון הנאמנות, באופן שהמוטב היחיד יוותר הנתבע 1 אשר כנגדו אוחזת התובעת כזכור בפסק הדין.

הוספת נתבעים ישראלים אליהם מכוונים סעדי התביעה, כמו גם הוספת סעד של "צו מניעה לגבי דבר הנעשה או עומד להעשות בתחום המדינה" כלשון תקנה 500(6) (הכוונה לצוו מניעה אשר יאסור שיחרור הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות בישראל – זאת להבדיל מצו עשה כפי הנוסח הקודם), וכן סעד המופנה לבנק באשר לשינוי זהות הנהנים בחשבון, עשויים לטעמה של התובעת להצדיק את ניהול התובענה בישראל.

...

לאור כל האמור, משלא מצאתי כי יש תוחלת בתיקון כתב התביעה, כי יש בכך כדי להביא את התובענה למסגרת סמכותו הבינלאומית של בית המשפט, או כי יש בתיקון כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות שהן 'באמת' השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – הרי שדין הבקשה לתיקון כתב התביעה להידחות.

אין בידי לקבל עמדה זו. תקנה 156 לתקנות קובעת, כי מקום בו נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש, רשאי בית המשפט, לאחר שנתן לצדדים להביע עמדתם, להורות על מחיקת התביעה.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש (בקשה 24).

בעקבות כך, בתאריך 11.4.2011 התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה לבית המשפט השלום בנצרת (ת.א. 17061-04-11), למתן צו עשה המורה לנתבעים להרוס את הבניה ולשלם לתובע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל חסימת הגישה לדירה (נספח ב' ת/1).

כן טוענים הנתבעים, כי גם לאחר שנרשמה בעלותו של התובע על הדירה ברשם המקרקעין מחדליו לא תמו, כך שהנתבעים לא יכלו להעביר את הזכויות על שמם היות שעל הדירה רבצה משכנתא של התובע שהיה עליו להסיר אותה, שנפרעה מכספי הנאמנות שהופקדו בידי ב"כ הנתבעים (סעיפים 39-41 לסיכומי הנתבעים).

כאמור, העיכוב במתן אישור הערייה בשל הבניה הבלתי חוקית הביא לכך שהעסקה לא הושלמה וכספי הנאמנות לא הועברו לידי התובע בסמוך למועד שבו קיבל פסק הדין ההצהרתי המאפשר לו לרשום את הזכויות על שמו.

...

ומטעמים אלו דין טענותיו להידחות.

כמו כן, דין הטענות של התובע לעניין הוצאות ניהול הליכים קודמים להידחות, אין מקום לפסוק הוצאות בגין הליכים אחרים, התובע היה יכול לעתור במסגרת אותם הליכים להוצאות בגין ניהולם ואין מקומן של טענות אלו להיות מועלות במסגרת התביעה שלפני.

סוף דבר הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪, וכן הוצאות משפט בגין האגרה בסך של 6,500 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

עם העברת מלוא הסכום בהתאם לפסק הדין הכספי, ובהתאם לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיו כנגד קבלת התמורה על המבקש למסור את אחזקותיו במתוקים של קתי באמצעות העברת שטרי העברת המניות שהופקדו בנאמנות אצל באי כוחו, פנה בא כוחו של מר חיון לבאי כוח המבקש נכון לאותה עת, עוד ביום 15.3.2021 בדרישה למסור לידיו לאלתר את שטרי העברת המניות אך דרישתו זו לא נענתה וביום 6.4.2021 הגיש מר חיון בקשה למתן פסיקתא שתורה למבקש למסור את שטרי העברת המניות.

בהתאם לכך הגיש מר חיון, ביום 27.06.2021, אל בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תיק ת"א 60441-06-21, תביעה למתן צו עשה להעברת המניות לידי גב' תקתוק, המשיבה 5, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוז בבאר שבע (להלן: "התביעה להעברת שטרי העברת המניות").

בסעיף 176 לחוק החברות נקבע כי בעל מניה בחברה פרטית הוא "מי שרשום ככזה במירשם בעלי המניות". אלא שבהתאם להוראת סעיף 133 (א) לחוק החברות, מירשם בעלי המניות אינו קונקלוסיבי ומהוה אך ראיה לכאורה לנכונות הרישום בו. אני סבורה כי משעה שאין מחלוקת כי בהתאם לפסק הדין ההצהרתי היה על המבקש, כנגד קבלת התמורה הכספית בגין יתרת אחזקותיו בגומי גאם להעביר את אחזקותיו במתוקים של קתי אך הוא לא עשה כן, לא ניתן עוד להסתמך, לצורך התנאי הקבוע בסעיף 194 לחוק החברות, על המירשם.

...

במסגרת ההליך, שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, טען המבקש כי התחייבויות חיון במסגרת סעיף 10.7 להסכם המייסדים הראשון ולפיה כל הממתקים המיוצרים על ידי טופ גאם ישווקו באמצעות המתוקים של קתי הייתה מעיקרי ההתקשרות בין הצדדים ובאה לידי ביטוי בטיוטת הסכמות הצדדים וכי משעה שחיון פעל לרוקן מתוכן את הסכמת הצדדים אשר עמדה בבסיסס הסכמתו לותר על יתרת מניותיו בגומי גאם, לא ניתן לראות בהקמת החברה כחלק מן התמורה בגין "שחרור מניותיו" של המבקש בחברת גומי גאם, ועל כן יש להורות על ביטול העברת המניות השלישית נוכח הטעייה זו. בית המשפט בפסק דינו מיום 27.02.2017 (להלן: "פסק הדין ההצהרתי") קבע כי תביעתו של המבקש לקבוע את דבר זכאותו לקבל חזרה לידיו את המניות בהן החזיק ערב הקמת חברת גומי גאם ו/או בשלב כלשהו נתון שבו בוצעו העברות מניות, נדחית ואולם, זכאי הוא לקבל תמורה ראויה ממר חיון ו/או מגומי גאם בגין העברת המניות האחרונה, אשר בוצעה בתחילת שנת 2010, על פי הערכת שווי מניותיהן נכון לאותם ימים וכי כנגד התמורה הכספית בגין יתרת אחזקותיו של מר איבגי בגומי גאם, יעביר מר איבגי אחזקותיו בחברת המתוקים של קתי.

אשר על כן, אני סבורה כי אף אם קמה לחברה עילת תביעה כנגד טופ גאם או גומי גאם כתוצאה מהפרת הסכם הבלעדיות, הרי שהעובדות המהותיות המזכות, לכאורה, את החברה בקבלת הסעד על פי הדין המהותי התגבשו בחודש אוקטובר 2010 והן נודעו למבקש לכל המאוחר בחודש יולי 2012 כך שבאותו מועד היה למבקש, כבעל מניות המעוניין להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, אף כוח תביעה קונקרטי.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי בנוגע להתיישנות עילת התביעה נושא בקשת האישור לא נדרשתי לדון בטענת השיהוי אף כי גם בה, בנסיבות העניין, מצאתי כי יש ממש.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה על הסף את הבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת ומחייבת את המבקש לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחתם בסכום כולל של 8,000 ש"ח לכל קבוצת משיבים.