מתן פיצוי לאישה עקב פגיעה בפרטיותה על ידי בעלה לשעבר

על רקע הפגיעה החמורה הצפויה לאדם מניהול הליך פלילי נגדו, על התביעה להשתכנע כי חומר הראיות שנאסף מצדיק העמדה לדין, כאשר המבחן הוא קיומה של אפשרות סבירה להרשעה (ר' עניין יוסף, פסקה 89 ו- 92 - 93; ע"א 4584/10 מדינת ישראל נ' שובר (פורסם במאגרים, 4.12.12) (להלן: "עניין שובר"), פסקה 22 לפסק הדין של השופט י' עמית; ע"א 2979-15 סעד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 5.7.17) (להלן: "עניין סעד") פסקה 52).

במזכר שנכתב על ידי פאהמי חלבי (הנתבע 8) (ר' מש/5, תצהיר התובע מיום 14.4.15 בעמ' 164 – 165 בנומרטור), צוין כי ביום 2.7.91 סמוך לשעה 10:30 פנה אליו עובד נעים המוציא לפועל בהוצל"פ כי במקום ישנם גבר ואישה המפריעים לפקידים במקום וצועקים ובקש ממנו להרגיע אותם ולהודיע להם שאינם יכולים להכנס למשרדו של השופט באותו היום כי אין להם בקשה.

עיקר טענות התובע בהקשר זה מתבססות על פסק הדין שניתן בעיניינו בהסכמה, בבית הדין האיזורי לעבודה (ת/80, תצהיר התובע מיום 14.4.15, עמ' 426 בנומרטור) ובו נקבע בין היתר, כי: "מוסכם בין הצדדים כי מה שנכתב במסמך ת/89 על ידי גב' שרר ובמוצג ת/90 על ידי גב' בוסידן, משם משתמע, כביכול, כי היתה קביעה רפואית של ד"ר מוסקוביץ, רופא שירות התעסוקה, כי התובע סובל מ"הפרעות אישיות – קיימת הרגשת רדיפה תמידית", אין להם בסיס וכי לא היתה קביעה כזאת של הרופא.

מעבר לכך, אף אם היה ניתן לקבל את עמדת התובע לפיה הרישומים המשטרתיים הפנימיים פגעו ביכולתו של התובע לקבל סיווג ביטחוני ולהתקבל למשרות הטעונות סיווג ביטחוני, יש לבחון האם יש קשר סיבתי כנדרש לצורך קבלת פיצוי בין פגיעה זו לבין הנזק הנטען, בדמות פגיעה ביכולת ההישתכרות של התובע.

התובע הפנה לתצהירו של נחום פוספלד, בו צוין בין היתר, כי הגם שסכוייו של התובע לעבוד בארגונים שהצריכו סיווג ביטחוני או תעודת יושר היו נפגעים באופן משמעותי אם התובע לא יכול היה לקבל תעודת יושר או סיווג ביטחוני – "מצב זה היה משאיר בפניו רק נתח קטן מאוד של השוק הישראלי, בעיקר חברות פרטיות קטנות, בהן כישוריו והניסיון שצבר יהיו הרבה פחות רלוואנטיים" (ס' 10).

התובע טוען כי תיק פ.א. 5892/89 הוא תיק נגד חמותו לשעבר שתקפה אותו וניסתה לחטוף בכוח את בנו הקטן, הוגש כתב אישום כנגד חמותו שניסגר בזכות בעלה לשעבר שהיה שוטר במישטרה חיפה במשך 35 שנים.

...

סוף דבר עולה מהמקובץ כי בכל הנוגע לאירוע בהוצאה לפועל, מצאתי כי ביחס לעבירת תקיפת עובד ציבור שנכללה בכתב האישום, החקירה לא מוצתה כנדרש והתובע נדרש למאמצים רבים עד לביטול כתב האישום.

בסוף הדבר שבסיכומיה ציינה המדינה כי: "תובענה זו שהחלה את דרכה עוד בשנת 1998 מגיעה לסיומה ועל כך שיש לברך תחילה". לנוכח כל האמור, כהכרעה בתובענה, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין עגמת נפש, בהתחשב אף במשך הזמן שחלף, על סך של 125,000 ₪.

התביעות האישיות כנגד הנתבעים 2 – 17 נדחות בזאת.

לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת, היתקיים דיון מקדמי במסגרתו ניתנו מספר צוים: צו למשטרת ישראל לצורך הצגת כל התלונות שהוגשו מטעם הנתבעת כנגד התובע וכנגד אחיו, מר האדי ביאן, בעלה לשעבר של הנתבעת (להלן: "האדי" או "הגרוש"); צו למשטרת ישראל להמצאת התעוד ביחס לתלונה שהגיש התובע; וצו לשירותי הרווחה של עספיא, להמצאת התעוד הרלבנטי לתלונות הנתבעת כנגד התובע בלבד, לרבות ביחס לתלונותיה לניתוק החשמל.

הנתבעת העידה כי הצורה בה הופנו אליה הדברים על ידי התובע והעמידה של התובע, גרמו לה לחוש מאוימת ומפוחדת כי ירצח אותה, כך שלא ניתן לפרש את ההתנהלות, ההתערבות וההתבטאות של התובע אלא כאיום שמטרתו לגרש את הנתבעת מהבית ואם לא תצא, יפעל כנגדה באלימות ויגרום לה למות.

כך ניפתחה ההודעה: "ראיתי את הנ"ל לפני ורשמתי את הודעתו כדלקמן: אני הזמנתי אותך בעקבות הסירטון בו צולמת מספרת על כך שבעלך ואחיו איימו עלייך." מנגד, התובע ואחיו נחקרו כחשודים בתלונה שהוגשה על ידי הנתבעת, דבר המחזק את המסקנה כי אכן הנתבעת לא ידעה ולא נחקרה אודות התלונה שהגיש התובע, אלא נישאלה ביחס לסרטון שצלמה ותלונתה ביחס לאיומים.

קיומו של עניין צבורי בפירסום כפי שפורט לעיל, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי אמתות הפירסום איננה תנאי מספיק לצורך תחולת הגנת אמת דברתי, וכדי להנות מההגנה צריך המפרסם להצביע גם על כך שבדבר שפורסם היה "עניין צבורי". ההכרעה בסוגיית ה"עניין הצבורי" היא פועל יוצא של מדיניותו השיפוטית של בית המשפט, ולכן תיעשה על ידי השופט היושב בדין ואין לשמוע ראיות בעיניין זה. ההכרעה בשאלת קיומו של עניין צבורי בפירסום מגלמת למעשה את האיזון הנידרש בין הערכים המתנגשים: הזכות לכבוד האדם וחרותו, לשם טוב ולזכות הפרטיות למול הזכות לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת.

עסקינן באשה שסבלה מארועי אלימות במשפחה תקופה ממושכת, חשה מאוימת מבעלה ואחיו אשר ביקשו לסלקה מביתה ולנשלה מזכויותיה בבית, ואף פעלו לניתוק החשמל בביתה, בעיצומו של החורף, שעה שבנה נזקק לטיפולים באמצעות מכשיר אינהלציה חשמלי.

ברי כי יש לעודד נשים המצויות במצבי מצוקה כדוגמת הנתבעת, לפנות לקבלת עזרה, לרבות מהציבור, ובודאי שלא להשתיק את זעקתן ומצוקתן ולהרתיע אותן לעשות כן, באמצעות "תביעות השתקה" לפצוי בגין לשון הרע.

בנגוד לנטען על ידי התובע, כלל לא התרשמתי כי תכלית הסירטון היה לבזות או לפגוע בשמו של התובע, אלא כדי לזעוק את מצוקתה של הנתבעת ולקבל עזרה מהציבור.

...

כמו כן, נוכח הוויכוח שהתנהל לאחר הדיון בבית הדין הדרוזי, דברי האיום שנאמרו על ידי האדי, דברי התובע עצמו, צורת דיבורו ותנועות גופו, הנני קובעת כי הנתבעת הייתה משוכנעת באמיתות הדברים שפרסמה ולפיהם בכוונת התובע היה לאיים עליה בהריגה, במידה ותזכה בבית המגורים.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 18,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה "כספית-הפרת חוזה/נזיקית" שהגישה התובעת נגד בעלה לשעבר, הנתבע, לפצוי כספי בסך של 500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל סרובו ליתן לה גט והפרת התחייבותו החוזית לעשות כן. תמצית העובדות התובעת ילידת 22.8.1971 והנתבע יליד 29.8.1971 יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 7.11.1994, ומנישואים אלה נולדו להם 5 ילדים.

בסעיף 1 להסכם התחייבו הצדדים, כי "...יגישו בתוך 7 ימים בקשה משותפת לבית הדין הרבני לקבלת פסק דין לגירושין וסידור הגט. הבעל ייתן גט והאשה תקבל את הגט". הוראות ההסכם אושרו על ידי בית המשפט, מלבד הסעיפים המתייחסים לסידור הגט, וניתן לסעיפים שאושרו תוקף של פסק דין (שם, עמ' 19, ש' 28-24).

הינה פרטנו ראשי נזק רבים לנזקיה של האישה היושבת בעגינותה נוכח סרוב בעלה לשחררה מכבליה – הפגיעה בפרטיות, הפגיעה באוטונומיה, הפגיעה בחופש, הפגיעה בזכות ללדת ילדים וכיוצ"ב. ומעל הכל עומד ראש הנזק הכללי של – כאב וסבל, סיבלה של אשה השבויה בידי בעלה – כלואה בכלא ללא סורגים.

"הפגיעה באוטונומיה של האשה, שהנה פועל יוצא מעיגונה על ידי בעלה, הנה לדעתי נזק בר פיצוי לפי פקודת הנזיקין" [תמ"ש (י-ם) 3950/00 פלונית נ' פלוני ואח' (23.1.2001)].

מסקירת הפסיקה עולה, כי נפסקו על ידי בתי המשפט סכומים שונים כפצוי בגין פגיעה הנגרמת בשל סרבנות גט, בשיעורים מגוונים, לפי נסיבות המקרים הספציפיים שעמדו בפניהם; ואלה מקצת הפיצויים שנפסקו ביחס לעיגון אשה: · תמ"ש (י-ם) 19270/03 כ.ש נ' כ.פ (21.12.2004) – בית המשפט (כב' השופט מנחם הכהן) פסק לסרבן גט סך של 200,000 ₪ לכל שנת עגינות (קרי- סך של כ-16,600 לחודש) ובנוסף 100,000 פיצויים מוגברים; · תמ"ש (כ"ס) 19480/05 פלוני נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל (30.4.2006) – בית המשפט (כב' השופט ויצמן) פסק סך של 3,000 ₪ לחודש; · תמ"ש (י-ם) 6743/02 כ' נ' כ' (21.7.2008) – בית המשפט (כב' השופט גרינברגר) פסק פיצוי למסורבת גט משך 8 שנים סך של 450,000 ₪, כ-56,000 ₪ לשנה (קרי- סך של כ-4,650 ₪ לחודש), ובנוסף 100,000 ₪ פיצויים מוגברים; · תמ"ש (רשל"צ) 30560/07 ה. נ' ה.א (2.12.2008) – בית המשפט (כב' השופטת חנה קיציס) פסק פיצוי למסורבת גט בשל הנזקים שנגרמו לה סך של 3,300 ₪ לחודש, ובנוסף פיצויים מוגברים בסך של 100,000 ₪.

...

דיון והכרעה טענה מקדמית – סילוק על הסף אקדים תחילה ואדרש לטענת הנתבע, לפיה דין התובענה להידחות על הסף מן הטעם, כי הסעד שהתבקש בתובענה זהה לסעד לו עתרה התובעת בבית הדין במסגרת תביעת הגירושין שהוגשה על ידה.

אומדן הנזק לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התנהגות הנתבע וסירובו במשך כ-21 חודשים לתת גט לאשתו הינם בגדר עוולה המזכה את התובעת לפיצוי, יש לקבוע את גובה הפיצוי.

סוף דבר אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת כפיצוי נזיקי סך של 63,000 ₪.

הנתבע ישלם לידי התובעת הוצאות משפט בסך של 18,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"פ 5040/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: גולן אבלייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ע"פ 40826-06-22 מיום 18.6.2023 שניתן על ידי השופטים מ' ברנט, ש' בורנשטין ו-א' סתיו; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד שי שקד; עו"ד מור עטיה ][]החלטה

מיד לאחר ביצוע הבדיקה, מסר לידי ר.י.כ את שמה המלא של ר.א; גילה; מקום מגוריה; עובדת היותה אשה גרושה; ושמו וגילו של בעלה לשעבר.

בשיקלול האמור, נגזר על המבקש עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות; פיצוי המתלוננת בסך של 3,000 ש״ח; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירה בנגוד לסימן י׳ פרק ח׳ לחוק, למשך 3 שנים; והתחייבות כספית בסך 2,000 ש״ח כי לא יבצע עבירה שעניינה הפרת סודיות, למשך 3 שנים.

השופטת מ' ברנט הוסיפה כי הרשעת המבקש הובילה לשינוי נקודת האיזון בין זכותו לפרטיות לבין עקרון פומביות הדיון והאנטרס הצבורי בפירסום ההליך, ושינוי זה מצדיק את הסרת צו איסור הפירסום שניתן.

כפי שהודגש לא אחת, יש בכך כדי לפגוע לא רק בנפגע העבירה, אלא גם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובערכים הבסיסיים אשר מנחים את משטרת ישראל, בהם הגנה על שלום הציבור ושמירה על טוהר מידות, בכלל זה של שוטריה (ראו והשוו: רע"פ 7921/22 סאלח נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (28.11.2023); רע"פ 4059/09 הראל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (21.5.2009)).

...

עוד נקבע פה אחד כי משנדחה הערעור על פסק הדין ברוב דעות, אין מקום לאסור על פרסום שמו של המבקש.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

טענות הנתבעות הנתבעת 1 הודתה שמסרה לגב' ממן את הרשימה שכוללת תיקים בהם התובע הוא צד, לאחר שזו הציגה לה ת"ז שבו רשום התובע כבעלה.

כאן המקום לציין, כי התובע לא הוכיח בתביעה זו את נזקיו כפי שאפרט בהמשך פסק הדין , יחד עם זאת, ולשם דחיית הטענה שצרוף הרשימה העצימה את פירסום לשון הרע שהביא לנזקיו, אדון בקצרה בטעם זה. על פי הפסיקה ולשם בחינת טענת ריחוק הנזק יש להיעזר במבחן הצפיות של המזיק את הנזק, ובמקרים בהם מתעורר קושי ביישום מבחן הצפיות ניתן להיעזר במבחן הסיכון (עמדת כב' הש' לשימוש במבחן הסיכון- רע"א 1519/20 פלונית נגד רעות- שירות נשים סוצאלי).

עם זאת, בנסיבות המקרה כאשר הנתבעת 1 טענה שהוצגה לה ת"ז של הגב' ממן שלפיה נראה שבני הזוג נשואים והגב' ממן אף צד בחלק מהתיקים שהוצגו, לא היה עליה לדעת שמתן הרשימה תגרור את הנזקים הנטענים על ידי התובע.

(ראו: פרוטוקול דיון מיום 13.11.2022, עמ' 5, ש' 19-20) העד דוד נזרי הצהיר שקבל מסמכים עם האשמות קשות כנגד התובע "באמצעות הפייסבוק מאישתו לשעבר של מיקי, הגב' קרן ממן." (ראו: סעיפים 3-4 לתצהירו של מר נזרי) אולם, במסגרת עדותו הבהיר העד שמדובר במסמכים שהוא ראה ב"פיד" של הגב' ממן ולא במסמכים שקבל ישירות ממנה.

בפרט, טוענות הנתבעות להתקיימות ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ד) לחוק הגנת הפרטיות: "הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובילבד שלא נעשתה דרך פירסום ברבים." אין בידי לקבל טענה זו. עיסוקה המקצועי של הנתבעת 1 הוא מתן מידע ושירותים לקהל הציבור בבית המשפט ומתן רשימה של תיקים למי שאינו מורשה לקבל את הרשימה בהתאם לנהלי בתי המשפט, אינו בגדר מהלך עבודתה הרגיל.

(ראו: סעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות) במקרה דנן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם ובראי הפיצויים שכבר נפסקו לתובע בפסק הדין, (שהתנהל בינו לבין גב' ממן בבית המשפט לעינייני מישפחה), וסעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות, אני סבור שיש לקבוע פיצוי בסך 5000 ₪ שעל הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד.

...

(ראו גם: פרשת פלוני, בעמ' 32) לאור האמור, אני קובע כי הגנה זו אינה קמה לנתבעת 1.

עם זאת, מאחר שלא הוכח כל קשר בין הנתבעת 1 לבין הגב' ממן, אני סבור שניתן לקבוע כי הנתבעת 1 לא התכוונה לפגוע בתובע בעת מתן הרשימה.

(ראו: סעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות) במקרה דנן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם ובראי הפיצויים שכבר נפסקו לתובע בפסק הדין, (שהתנהל בינו לבין גב' ממן בבית המשפט לענייני משפחה), וסעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות, אני סבור שיש לקבוע פיצוי בסך 5000 ₪ שעל הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד.