מתן סעד זמני בערעור על החלטה אחרת לעיכוב פסק דין

הערייה היתנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי אין המבקש רשאי לבקש לעכב הליכים בתיק ההוצאה לפועל שמקורו בפסק דין חלוט; כי חלף המועד להגשת הבקשה; כי ההחלטה מושא העירעור אינה מהוה צו בפשיטת רגל המקנה למבקש זכות ערעור, ויש למחוק את העירעור על הסף; כי סכויי העירעור להיתקבל נמוכים, שכן הערייה לא ידעה על מתן צו כנוס ונמנעה ממנה האפשרות להגיש תביעת חוב; ואין בחזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית כדי לאיין את חובתו של המבקש לבצע מסירה בפועל של צו הכנוס לנושה ולידע אותו על הליכי הפטר.

ההלכות הנהוגות לגבי מתן סעד זמני או עיכוב ביצוע פסק דין, לרבות בעניינים כספיים, מוכרות וידועות, ואיני מוצא לחזור על הדברים (ראו ע"א 4768/15 בן דב נ' כונסת הנכסים של נכסי טאו תשואות בע"מ (בפרוק)‏, פסקות 18-17 (8.10.2015); רע"א 9130/15 ‏תם נ' אלול, פסקה 11 (‏24.1.2016); ע"א 7054/21 איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ נ' צח ייבוא ושיווק חומרי נקוי וכלים חד פעמיים בע"מ, פסקה 6 (1.11.2021)).

אי לכך, אני מורה על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל בעיניינו של המבקש שמספרו 20-03661-13-0 המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, וזאת עד להכרעה בעירעור או עד להחלטה אחרת.

...

המבקש הפנה לנסיבותיו האישיות וטען כי הותרתו עם חוב משמעותי שנוצר טרם צו הכינוס ושאין ביכולתו לפרוע, משמעותה הותרת המצב שהיה טרם החל בהליך פשיטת הרגל, ובשל כל אלה יש להיעתר לבקשתו.

הכנ"ר מנגד טען כי דין הבקשה להתקבל, שכן טענות המבקש ראויות להישמע ומאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

אי לכך, אני מורה על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש שמספרו 20-03661-13-0 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, וזאת עד להכרעה בערעור או עד להחלטה אחרת.

בהחלטה מיום 4.4.2022 דחה השופט ע' פוגלמן את הבקשה: "משניתן פסק דין שדוחה את העתירה, אין מקום למתן סעד זמני במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בעתירה". משהוגש בנתיים העירעור דנן, הוסיף השופט פוגלמן, כי "למבקשים שמורה האפשרות להגיש בקשה למתן סעד זמני במסגרת [ההליך דנן]". מכאן הבקשה שלפנַי.

כידוע, בשלב שלאחר מתן פסק דין על-ידי הערכאה הדיונית, "כוחם של הצדדים אינו שווה. מי שזכה בדינו, זכאי למימוש מיידי של פסק הדין, ועל כן, על המערער המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, מוטל נטל מוגבר לשכנע מדוע לדידו יש להורות אחרת" (עע"ם 1534/21 הרמטכ"ל נ' פלוני, פסקה 15 (18.4.2021)).

...

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, וכן גם לבקשת ארכה נוספת שהוגשה לאחר מכן, ובכך אִפשר למבקש להגיש את העתירה, עד יום 31.12.2021 (ארבעה וחצי חודשים לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה).

המבקשים מעלים בבקשתם טענות מטענות שונות, ובין היתר טוענים, כי "הרחקתם מן הארץ כיום הינה אמצעי שפגיעתו קשה ביותר עבור המבקשים, העומד בניגוד לכללי ההליך ההוגן ומונעת מהם זכות להשמיע את טענותיהם, להשיג על החלטות המשיבים ולהיות נוכחים בדיון במסגרת הערעור"; כי הדבר כרוך ב"השלכות הומניטריות קשות ביותר", משום שהם מסייעים להוריו של המבקש, המתגוררים בארץ, ובפרט לאם המבקש, אשר רק בזכות תמיכתם השוטפת "מצליחה [...] להתמודד עם מצבה הבריאותי הקשה"; כי "השארתם של המבקשים בישראל אינה פוגעת באפשרותה של המשיבה לדרוש את יציאתם בסופו של דבר במידה והערעור לא יתקבל"; וכי הדבר גם יפגע ב"הליך השיבה ליהדות אותו החלו המבקשים עוד בטרם ניתנו החלטות סירוב מצד המשיבה".

] יש לאפשר לו להוכיח כי חדל להיות 'בן דת אחרת'". זאת, בהתאם לפסיקה המאפשרת הכרה בחזרה בתשובה במקרים מסוג זה. בנוסף, המבקש טוען כי "רישומו כנוצרי היה שגוי", וכי "מלבד הצהרתו של [המבקש] בטפסי בקשתו לעליה, אין עוד כל סממן להשתייכותו לנצרות". לא זו אף זו: נטען כי המבקש "משתייך לקהילה יהודית בבית חב"ד, מנהל אורח חיים חילוני, תוך שמירה על המסורת היהודית". בכל הנוגע לסוגיית השיהוי, נטען כי "לא ניתן לקבל את טענת המשיבה שהעתירה הוגשה בשיהוי כאשר היא בעצמה מתנהלת בחוסר תום לב תוך שהיא משתהה במתן החלטותיה", וכן כי "המבקשים מעולם לא זנחו את בקשתם אלא ההפך", שכן הם "פעלו ללא הרף למען הסדרת מעמדם". לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סיכומו של דבר: משנמצא כי סיכויי ההליך נמוכים, ובעיקר – משמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, הבקשה למתן סעד זמני נדחית בזאת.

בקשה למתן סעדים זמניים בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא א' בכר) בעת"ם 24438-12-20 מיום 27.6.2021, בגדריו נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטתה של ועדת המשנה למסמכי תיכנון מפורט לפני ביצוע של הועדה הארצית לתיכנון ובניה של תשתיות לאומיות מיום 23.11.2020 (המשיבה 1; להלן: ועדת המשנה), וכן נגד החלטת פקיד היערות הארצי מיום 18.11.2020 (להלן: פקיד היערות) – החלטות אשר ניתנו במסגרת הליכי תיכנון הקו הסגול של הרכבת הקלה העתידה לפעול בגוש דן. בבקשה שלפניי עותרת המבקשת, בעקרו של דבר, למתן סעדים זמניים אשר יאסרו על ביצוע פעולות או עבודות כלשהן מכוח החלטותיהם של ועדת המשנה ושל פקיד היערות.

זאת, בייחוד לאור האנטרס הצבורי הנכבד הטמון בהמשך קדומן של העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש דן, אשר לבטח ייפגע במידה זו או אחרת מעיכוב יישומה של החלטת ועדת המשנה.

כך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 27.6.2021, וביום 6.7.2021 הגישו המבקשת והמשיבים 13-5 (אשר עתירתם נדונה במאוחד עם עתירת המבקשת) לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעורים עליו לבית משפט זה. בהחלטה מיום 14.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה האמורה, ורק ביום 8.8.2021 – מעל לחודש ממועד מתן פסק הדין, הגישה המבקשת את הבקשה למתן סעדים זמניים שלפניי.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה למתן סעדים זמניים, לתגובות המשיבים 3-1 ולתגובת המבקשת לתגובתן (אשר הוגשה בהתאם להחלטתי מיום 16.8.2021), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי בבקשה למתן סעדים זמניים או בתגובת המבקשת לתגובת נת"ע כל טעם לפקפק בטענתה זו של נת"ע, וממילא אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לצד דחיית הבקשה.

הנה כי כן, אני סבורה כי הטעמים המתוארים לעיל מצדיקים את דחיית הבקשה למתן סעדים זמניים, וזאת אף מבלי שראיתי לטעת מסמרות באשר לסיכויי הערעור להתקבל.

הבקשה נדחית.

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) בת"א 21154-01-20 מיום 8.5.2022.

ביום ה-2.6.2022, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו ככל שהוא נוגע להעברת 464,400 המניות של חברת ליבנטל למשיבים, עד להגשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בו. בית המשפט נענה לבקשה, הורה על עיכוב ביצוע אירעי של פסק הדין עד החלטה אחרת, והוציא לתגובת המשיבים עד ליום 9.6.2022.

...

המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכפוף לאמור בפסקה 7 להלן.

אי לכך, הבקשה נדחית.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה שלפניי.

יצוין, כי לאחר מתן פסק הדין, לבקשת המבקש, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט זה (ראו: החלטה מיום 18.9.2023).

בעניינינו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק מתן סעד זמני לתקופת העירעור.

...

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק מתן סעד זמני לתקופת הערעור.

הבקשה נדחית אפוא.