ראיתי להדגיש גם מספר מאפיינים יחודיים שמצאתי ליתן להם טעם ומשקל, כל זאת בהכירי את שלל הראיות בתיק ולא רק את גירסת הקטין, ובהם יש גם כדי לתמוך באותה מסקנה שמדובר בגרסה מהימנה מאד של הקטין, נעדרת כל רצון לפגוע בנאשם ואולי ההיפך הוא הנכון, והדבר בא לידי ביטוי בעצם העובדה שהקטין מצא להדגיש שבמהלך אימוני האיגרוף הוא הוכה, להתרשמותו ולתחושתו, מכות קשות מעבר לרגיל, כל אימת שהוא חש שאביו מבקש להעניש אותו בגין מעשים אחרים או בגין העובדה שהוא לא עומד באותו רף ציפיות גבוה שהוצב בפניו.
ב.עה/2 יבגני אודנופוזוב גם הוא חבר של מישפחת הנאשם שנים רבות, כאשר שתי המשפחות נהגו לצאת לטיולים במשותף; הכיר את הנאשם כאב טוב וכמי שהתנהגותו טובה וידע למסור עליו רק פרטים המשבחים את התנהגותו, כאשר גם העד הזה התקשה מאד להאמין שהנאשם ביצע את אותם מעשים המיוחסים לו בכתב האישום, או אפילו שהיה מגיע לכדי תקיפתו של בנו הקטין והרי הנאשם הקדיש את מירב מרצו וזמנו עבור בנו, תוך ביטול עצמי שלו.
מדובר במעשי אלימות אשר פוגעים לא רק באוטונומיית הגוף של הקטין, אלא בחיובו להסתובב ולשכב על הספה כאשר הנאשם מכה אותו באמצעות חגורה על ישבנו, כל זאת כדי ללמדו לקח על אשר לא עמד ברף הציפיות הגבוה שהוכתב לו ע"י הנאשם.
...
אי העדתו של הקטין בבימ"ש כתב האישום הוגש כנגד הנאשם ביום 31.5.05, בסמוך לאחר הארועים נשוא כתב האישום, אך ראוי לציין שהקטין שהנו יליד שנת 1995, נחקר ע"י חוקרת ילדים חקירה שהוקלטה ותומללה, אך חוקרת הילדים, עובדת סוציאלית גב' שגית כהן, ציינה בפרק הרלוואנטי לטופס גביית עדות ילד, כי היא אוסרת את עדותו של הקטין בבימ"ש ובפרק הנימוקים לעמדה זו ציינה: "אני סבורה כי עדותו בבימ"ש עלולה לגרום לו נזק ריגשי, עדותו כנגד אביו עלולה להוביל אותו לקונפליקט נאמנויות, לפגוע בסכויים לשקום היחסים ביניהם ולהטיל על כתפיו את האחריות לתוצאות המשפט".
ביום 5.3.06 הגישה חוקרת הילדים, הגב' כהן, נספח המתייחס לעדות הקטין בבימ"ש, נספח זה נערך כשנה לאחר גביית הודעת הקטין ולאחר שחוקרת הילדים התייחסה לאפשרות העדת הקטין בבימ"ש ואסרה אותה, כאשר היא מציינת בנספח (ת/10) שהיא מצאה לנכון לבדוק בשנית סוגיית איסור/התרת העדתו של הקטין בבימ"ש, וזאת לאחר ששוחחה עם פקידת הסעד המטפלת, שהודיעה לה על נתוק הקשר עם המשפחה; פניה לבית הספר בו לומד הקטין ושיחות שנערכו עם המחנכת, אשר פירטה בפניה את השיפור שחל בתיפקוד הקטין, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית; חידוש הקשר בין הקטין לבין הנאשם; היתרשמות המחנכת שהקטין מאושר בעת האחרונה יותר מאשר בתקופות קודמות, ועל כן התרשמה חוקרת הילדים שחלה רגיעה ושיפור בתפקוד המשפחתי וחזרה פעם נוספת על עמדתה כנגד העדת הקטין, משום שהעדתו עלולה לפגוע ולחבל בנסיונות לשיקום מערכת היחסים המשפחתית ומשום כל אותם טעמים שפורטו בחוות דעתה הראשונית.
הן בכל הנוגע לאימוני האיגרוף והן בכל הנוגע לאימוני השחיה, הקטין ידע ידוע היטב להגביל את האשמותיו כלפי אביו למספר מצומצם מאד של ארועים, שבגינם ידע למסור פרטים מדוייקים ונמנע מלמסור האשמה כוללת או האשמה של ארועים רבים, מה שיכול היה לעשות, ויתכן והיה קשה לאבחן בין האשמה כוללת שכזו לבין האשמה פרטנית כפי שנעשה ע"י הקטין בסופו של דבר.
אין בכל אלה כשלעצמם כדי להוות נדבך שיכול לבסס הרשעת הנאשם בעבירה של התעללות בקטין, אך בהצטרף אלה למסכת העובדתית שהוכחה בפני ביהמ"ש, הרי אין מנוס מהקביעה שהנאשם, אף אם לא במתכוון היתעלל התעללות של ממש בקטין, באופן שהתנהגותו ממלאת אחר כל יסודות העבירה הקבועים בחוק.
במקרה זה, אומנם המתלוננת חזרה בה מדברים שמסרה בעת שנחקרה במשטרה, ואף היתה נכונה לקחת על עצמה את ה"אשמה" של מסירת תלונה כוזבת במשטרה כנגד הנאשם, אך פירטתי מדוע מצאתי בסופו של דבר להעדיף את גירסתה של המתלוננת במשטרה על פני עדותה בבימ"ש, שעה שהגרסה במשטרה לא רק שהיתה אמינה יותר בעיניי, בהיותה מישתלבת עם יתר הראיות בתיק, כולל גירסתה של אמה אשר העידה על הלך הרוח הנפשי של המתלוננת סמוך לאחר הארועים נשוא כתב האישום, וגם משתלבת עם גירסתו של הקטין שנבחנה בקפידה ע"י חוקרת הילדים ונמצאה מהימנה, כל זאת בנוסף לבחינתה בזהירות רבה ע"י ביהמ"ש מצפיה בקלטות החקירה, צפיה אשר הותירה גם בביהמ"ש את אותה התרשמות של מהימנות של אותו קטין.
