מתן מקלט לבן נתיניה של ניגריה שנכנסה לישראל באשרת תייר

טענות הנתבעת 2 – מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון המדינה פירסמה מיכרז לבצוע "כביש עורקי שלב אפס" וצד ג' 1 זכתה במיכרז.

חרף חלוף הזמן מצאתי לייחס לאמור בהודעה מהימנות, שכן התובע תיאר בפירוש את המילים "נגר מים" שהנן מילים שאינן שגורות בדרך כלל ויש בהן כדי לתאר מפגע של מים ניגרים, קרי מים הזורמים על פני הקרקע.

יחד עם זאת בע"א 73/86 שטרנברג נ' עריית בני-ברק, פ"ד מג (3) 343, קבע בית המשפט כי ניתן להעביר את נטל הבאת הראיה אל כתפי הנתבעת (להבדיל מנטל ההוכחה) על יסוד שני כללים משפטיים: האחד – כאשר הרשלנות הוכחה באמצעות ראיות נסיבתיות ואז הנטל עובר אל הערייה להוכיח שלא התרשלה, והשני – כאשר מדובר בראיות המצויות מטבע הדברים בידיעתה ובשליטתה הייחודית של הרשות המקומית הנתבעת בנזיקין.

הוא אישר בחקירה הנגדית כי היה ידוע לעיריה שמדובר בפרוייקט גדול, וכי מפגש הדרך העולה למגדל צדק מרחוב יהודה הלוי היתה נקודת הכניסה של הקבלנים: זו הייתה נקודת הכניסה שלהם לאתר בזמנו? כן. עשרות משאיות חלפו שם כל יום? סביר להניח.

...

האופנוע הניזוק נמכר בסופו של דבר במחיר 15,000 ₪ (לאחר שהשמאי המליץ שלא לתקנו) במקום ב – 20,000 ₪, מאחר והחברה שסיכמה עם התובע לקנות במחיר זה התחרטה וביטלה את העיסקה.

סיכומו של דבר התביעה כנגד המדינה, הנתבעת 2, נדחית ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

אני מחייב את הנתבעת 1 ואת הצד השלישי, לשלם לתובע, בחלקים שווים, סך 34,194 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ החיובים הם לחוד.

המשיב היתייחס לשהוי שחל בין המועד בו העותר הגיע ארצה לבין המועד בו הוא פנה לבקשת מקלט, וכן לעובדה כי הוא המתין בניגריה עד לקבלת אשרת שהייה לישראל, ולא עזב את המדינה באופן מיידי.

עוד נטען כי העותר הגיע לישראל באשרת תייר ביום 8.9.11, והוא הגיש בקשה לקבל מעמד של פליט רק כחודשיים וחצי לאחר מכן.

המשיב הוסיף כי לו היה העותר נרדף, הוא היה יוצא מניגריה לאחת המדינות השכנות לה, בלא להמתין עד לקבלת אשרת כניסה לישראל.

העותר לא הבהיר מדוע הוא אינו יכול לגור בחלק אחר של ניגריה, ומדוע אין הוא יכול לבקש סיוע מהמשטרה המקומית.

העותר אינו מציין כי לבן צפויה סכנה כלשהיא.

בית המשפט הוסיף וקבע כי "קשה שלא לתת משקל לכך שאם הוא נתון לאיומים ולסכנה בגיניאה, הדבר נובע מעדותו בישראל ורק מכך. הדבר מצריך משנה זהירות. הסיכון מטעות – רב" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

...

בתגובה זו חזר המשיב וטען כי יש לדחות את העתירה, שכן בהתאם לגרסתו של העותר עצמו, הסכסוך בו הוא מעורב הוא סכסוך כלכלי.

סוף דבר המסקנות שצוינו לעיל, נובעות כולן מגרסתו של העותר.

אני סבורה כי כל העניינים שצוינו לעיל, צריכים להיבחן בכובד ראש וביסודיות על ידי המשיב, תוך שהמשיב ייקח בחשבון את מלוא החומר שיש בפניו, ובכלל זה את תצהירו של בן דודו של העותר על כל העולה ממנו.

לכן, אני מקבלת את העתירה במובן זה שאני מחזירה את עניינו של העותר לדיון בפני המשיב, בהתאם להנחיות שלעיל.

לפתע, מגיח אדם נוסף (להלן: אחר) בחולצה שחורה עם הדפס לבן ועוזר למעורב א' לתקוף את מעורב ב'.

המשיבים בגרסאותיהם מזהים את עצמם בסירטון ומשיב 2 בהודעתו מיום 30.3.22 מאשר שהחזיק קרש, ושמאוחר יותר הכניס את הקרש לרכבו של הישאם (עמ' 6, ש' 72,76,90).

לצד זאת, נקבע בפסיקת בתי המשפט כי "הפרמטר החשוב ביותר לצורך שיחרורו של נאשם לחלופת מעצר הוא מידת האמון שנותן בו בית המשפט" [ ראו: בש"פ 2234/13 נחמני נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (03.04.2013)].

...

בסופו של דבר, השניים קבעו להיפגש בגילה ונפגשו בשעה 21:30.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, עיינתי בעיון רב בטענות הצדדים שהוגשו לבית המשפט ובחנתי את חומרי החקירה, סבורני שקיימות ראיות לכאורה במידה המספקת להליך שבפניי.

באשר לטענות המשיבים כי קיים מעורב נוסף שנטען שהשתתף בקטטה, הישאם עוידה, ולגביו לא הוגש כתב אישום ולחלופין לא הוגשה בקשת מעצר בדומה לזו שהוגשה כלפי המשיבים, ומדובר באכיפה בררנית ומתוקף מדיניות המעצרים האחידה יש לדחות את בקשת המבקשת.

נגד הנאשם, נתין אוקראיני, אשר ביצע עבודות שפוץ בבית הספר במועד הרלוואנטי, הוגש, ביום 18.1.07,כתב אישום לבית משפט זה, שבו הואשם ברצח המנוחה ובשיבוש מהלכי משפט.

ה. אין חולק שהמנוחה נמצאה במיתחם השירותים המרוחק שבקומה השנייה, ואולם באמצעות שני גרמי המדריגות, הן זה שסמוך למקלט 1 והן זה שסמוך למקלט 2, ניתן להגיע למיתחם השירותים הנ"ל. ו. תאיר ז"ל שהתה בבית הספר מספר דקות, בין כניסתה לפי תאור שי וספיר תירוש (13:15 לערך) עד שפגשה את דני (13:30-13:20).

לדבריו, הדברים הצטברו אצלו, ולכך התווסף שבמהלך שנותיו בישראל ניתקל בבעיות רבות עם משרד הפנים, עם החברה בה ביקש להסתייע לצורך ויזת עבודה, שהסתברה כפיקטיבית, שנאה שחוה כלפיו כרוסי, וחוסר כבוד כללי (חלק 2 עמ' 5).

לדבריו, ראה כי לשני מנעולי התאים יש סימן פלסטיק לבן, וכי בנגוד לתאי שירותי הבנים, בהם "יש עגול ככה.. עם חריץ זה.. כמו חצי חצי", המאפשר להכניס את הסכין ולסובבו ("מתי של סכין שלי, אני יכול לשים ככה ולעשות סיבוב"), הרי שבתאים 1 ו-2 של שירותי הבנות בכלל לא היה את אותו חריץ, אלא "רק חור" (מ"ט 123/06, חלק 1, עמ' 51-52/93).

עם זאת, וכמובא לעיל, נמצא גם נמצא ביטוי מפורש ומבורר לקביעה כי המשפט מיתנהל מראשיתו ואינו קשור כלל לממצאים ולעובדות שנקבעו בעבר, ואף לא להחלטה על קיומו של משפט חוזר ולנימוקים לה. יתר על כן, ניתן להפנות לקביעות בית המשפט העליון ברע"פ 797/07 כהן נ' מדינת ישראל (מיום 29.7.2013), שם נבחנה השאלה האם ובאילו תנאים קיים השתק פלוגתא בהליך פלילי, נוכח ממצא משפטי שמקורו בהליך פלילי קודם.

...

מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.

דני צרפתי , שופט סוף דבר אפוא, הוחלט ברוב דעות של כב' השופט א. קולה וכב' השופט ד. צרפתי וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת. נסים שי על זיכויו של הנאשם מכל האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום.

העירעור הנידון הוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן לפי העניין – החוק; בית הדין) (כבוד הדיין אסף נועם) בתיק ערר (ירושלים) 1883/23 מיום 20.3.2023, שלפיו נדחה הערר של המערער, אזרח ניגריה ותושב דרום אפריקה, על החלטת מנכ"ל משרד הפנים מיום 20.2.2023 אשר לפיה נדחתה בקשתו למקלט מדיני בישראל.

ביום 12.9.2018 ניכנס המערער לישראל באמצעות אשרת תייר (ב/2) שהייתה בתוקף לשבוע, עד יום 18.9.2018.

ביום 20.9.2018, יומיים לאחר שתוקף האשרה פג, הגיש המערער בקשה למקלט מדיני בשל בעיות נטענות עם ארגון הטרור בוקו חראם ובשל פעילות הכפריים המוסלמים, הפולאני, במדינת נתינותו.

ביום 18.12.2022 ניתנה חוות דעת היחידה לטפול במבקשי מקלט, אשר המליצה על דחיית בקשת המערער וביום 8.1.2022 ניתנה חוות דעתה של יו"ר הועדה המייעצת לעינייני פליטים, שאף היא המליצה על דחיית בקשתו.

כן נקבע, כי אף אין יסוד לטענות המערער הנשענות על צבע עורו, בהנתן העובדה שרוב אוכלוסיית דרום אפריקה שחורת עור; חמישית, בית הדין הפנה אל רשימה המחזיקה עשרות פסקי דין אשר נינתו בעת האחרונה בבית הדין לעררים, אשר בהם אושרה דחיית בקשות מקלט של אזרחי דרום אפריקה או תושביה המגיעים לאחרונה לישראל כתיירים ומגישים בה בקשות מקלט אשר נשענות על טענות בעיניין שנאת זרים על רקע מוצאם הניגרי, אשר נימוקי דחייתן היו בין השאר, אפשרויות ההגנה המגוונות הקיימות במדינה זו. שישית, לבסוף הדגיש בית הדין, על פי המידע העולה מכלל מקורות המידע שעמדו לפני המשיב, גם באיחוד האירופי שיעור ההכרה במבקשי מקלט מניגריה הוא מיזערי ומהנמוכים ביותר ביחס לכל שאר מדינות המקור וכי מקרב אזרחי דרום אפריקה הוגשו רק בקשות מקלט בודדות.

...

לאחר עיון בפסק-דינו של בית הדין לעררים, בכתב הערעור, בתשובת המשיב ובכל נספחיהם (לרבות, בקשת המקלט שהגיש המערער; פרוטוקול השימוע שנערך לו סמוך להגשת הבקשה; פרוטוקול הריאיון; חוות דעת יחידת הטיפול במבקשי מקלט; המלצת יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים בצירוף החלטת מנכ"ל המשיב), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור על יסוד כלל המסמכים שהוגשו ובכלל זה כתבי הטענות מטעם הצדדים, ללא צורך בקיום דיון.

משנמצא כי יש לקבל את ממצאיו העובדתיים של פסק-דינו של בית הדין לעררים ומכל מקום, כי בוודאי אין לדחותם וכן נמצא כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית הדין לעררים ואף לא נמצאה בו כל טענות שבחוק, הרי שיש לדחות את הערעור מנימוקיו וזאת בהתאם להוראת תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי.

בהתאם לכל האמור, הערעור נדחה.

המזכירות תעביר לידי המשיב את העירבון בסך 2,000 ₪ שהפקיד המערער להבטחת הוצאות המשיב ואילו המערער ישלם את היתרה בסך 3,000 ₪ ישירות אל המשיב.