מתן מספרים לעובדים בשירות המדינה

לעניין זה טוענים התובעים כי בשירות המדינה יש כללים ומנגנונים מסודרים למתן תוספות שכר, ובכלל זה בנושא החזר הוצאות רכב, וכי לא ניתן להחליט ליתן את הפצוי בצורה של תוספת שכר.

בנסיבות אלה, ולאור העובדה שכאמור, מצאנו כי קיים שוני בין תפקיד התובעים לבין תפקידי חבריהם הרלוואנטיים, לכל הפחות בכל הנוגע למרחקים בין המקומות שלהם הם נותנים שירות, לא מצאנו כי יש בהעלאת דרגתם של התובעים כדי להביא בהכרח להעלאת מספר הכוננויות המגיעות להם, ותביעתם לעניין זה נדחית.

...

רקע להלן העובדות העיקריות הרלוונטיות לענייננו, כפי שמצאנו לקבוע בהתאם לכלל המסמכים והעדויות שעמדו בפנינו - התובעים נקלטו לעבודה בשירות המדינה ביום 1.2.2015 בהתאם להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בתיק עב 1016-10 אייל ימין ואח' – מדינת ישראל ביום 22.5.2014 (להלן – "הסכם הפשרה" ו"ההליך המקורי").

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שמתח הדרגות שבו ישובצו התובעים החל מיום 1.12.2017 יעמוד על 39-41 בדירוג המח"ר או מקבילו בדירוג המנהלי.

נוכח העובדה שבהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו ביום 25.11.21, ושקיבל תוקף החלטה ביום 26.11.21, הצדדים ויתרו הדדית על חקירותיהם של נותני התצהירים מטעמם לעניין החישובים הנובעים מן השינוי בדרגות, ולאור העובדה שבהתאם לאמור בסיכומי התובעים, הם הודיעו כי חישובי הנתבעות בנוגע לזכויותיהם מקובלים עליהם, מצאנו להורות לנתבעות לשלם את ההפרשים הנובעים מפסק הדין בהתאם לחישוביהן שלהן.

לאור התוצאה אליה הגענו, ישלמו הנתבעות לכל אחד מהתובעים סך של 10,000 ₪ בגין הוצאותיהם בהליך.

כמו כן, התובע גם לא הסתמך על מכתב 1996 לקראת התחלת שרותו בשירות בתי הסוהר, היות שהוא ממילא ניתן לו מספר שנים לאחר שהוא החל לשרת שם. התובע גם לא הסתמך על מכתב 1996 לקראת סיום שרותו, היות שברבות השנים נכתב לו שוב ושוב כי המכתב אינו מחייב.

] "נוסיף ונציין, כי בשני הליכים שהתנהלו לאחר פסק הדין בעיניין בהג'ת הוענקו לעובדים בשירות המדינה זכויות פנסיה תקציבית מכוח דיני המניעות וההשתק, שאין להקיש מהם לענייננו (עניין שדה; ע"ע (ארצי) 7469-09-15 פלוני – מדינת ישראל (3.6.2018). להלן – עניין פלוני). בשני המקרים, בהם בעקבות פסקי הדין הוגדל הקף הזכויות הפנסיוניות במסלול הפנסיה התקציבית להבדיל מהענקתה מלכתחילה כנתבע בעניינינו, הובהר כי מופעלים כללי ההשתק והמניעות (בנסיבות בהן לא ניתן היה ליתן סעד של אכיפה) לנוכח הפרת חובות ההגינות של המעסיק הצבורי וחוסר תום לבו "בנסיבות המקרה המיוחדות; בהיתחשב בהפרתן המצטברת של חובות ההגינות, תום הלב והגילוי ... המדינה מושתקת מלקבוע את משכורתו הקובעת של המשיב על סמך השכר החלקי אותו קיבל ... בדרך המפורטת לעיל תימנע תוצאה אבסורדית ובלתי מידתית" (עניין שדה) ותוך הדגשה כי "יש לעשות שימוש זהיר ביותר באפשרות להכיר בזכאות לפנסיה תקציבית מכח עילה חיצונית לחוק הגימלאות ולייחדה ל"נסיבות מיוחדות" (עניין שדה) ולמקרים "נדירים" (עניין בהג'ת) ו"חריגים" (השופט רבינוביץ בחוות דעתו בעיניין חיון" [ע"ע (ארצי) 545/05 חיון – מדינת ישראל (30.5.2006)].

...

לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו תואם ל'נסיבות מיוחדות וחריגות' (עניין שדה) או ב'נסיבות מיוחדות' (עניין בהג'ת), שהוכרו כאמור לעיל בפסיקת בית הדין הארצי.

כמפורט בפסק דיננו לעיל, אף אם הופרה חובת תום הלב על ידי שב"ס, לא מצאנו כי ענייננו כרוך בהפרת חובות ההגינות, תום הלב והגילוי במידה המצדיקה שימוש בסעד נדיר של אכיפה מכח סעיף 12 לחוק החוזים או של החלת הזכות מכח דיני ההשתק והמניעות.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, והתובע אינו זכאי כי תקופת עבודתו בעיריית נהריה תוכר לצורכי חוק הגמלאות ובכל הקשור לשירותו בשירות בתי הסוהר.

(ד)(1) ע"ע 40612-05-22 – ערעור המדינה (המשרד לשירותי דת) המשרד לשירותי דת טען בערעורו כי בפסק דינו של בית הדין האיזורי נפלו מספר טעויות, ואלה בתמצית: ראשית, בית הדין לא דן בעילות הסף שהצדיקו את דחיית תביעתו של המשיב, וביניהן שהוי והעדר יריבות ועילה.

אשר לטענת המועצה הדתית כי עבד ללא חוזה – גרס כי העדר חוזה אינו מלמד דבר על מהות יחסי העבודה לאור זאת שהצדדים התכוונו לחתום על חוזה העסקה; אשר להנחיה המנהלית משנת 2018, טען כי עד לפרסומה אסור היה להעסיקו כמתנדב כלל ועיקר; אשר לקביעתו של בית הדין האיזורי בדבר קיומה של הבטחה מנהלית, טען המשיב כי מדובר בהכרעה עובדתית שאין להתערב בה במסגרת ערעור, וההבטחות שניתנו למשיב ניתנו כהבטחות שלטוניות כדין מטעם עובדי ציבור במועצה הדתית ובמשרד לשירותי דת; בנוסף טען כי יש לדחות טענות בדבר הסכמתו לעבוד ללא שכר, כיוון שהתנאה על זכות קוגנטית בטלה וכיוון שלא הסכים מעולם להתנאה מהסוג אלא המתין לשכרו.

לבסוף, בתקשי"ר, החל על עובדים בשירות המדינה, מצויה הגדרה שונה קמעה למתנדב, ולפיה מיתנדב הוא "מי שתורם מרצון מזמנו או מרצו, למשרד או יחידה בשירות המדינה, ללא תמורת שכר או גמול אחר (מלבד החזרי הוצאות לפי פסקה 16.631) וללא יחסי עובד מעביד" סעיף 16.611(ב)).

...

גם אם בסופו של יום שוכנענו שלא ניתן לתת לסוגיה מענה בדרך של קביעת יחסי עובד-מעסיק בדיעבד, הרי ששאלה זו ראויה למענה מוסכם ומכובד.

(ז) סוף דבר שני הערעורים מתקבלים, ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל.

משהערעור העלה שאלות ראויות לדיון, ובשים לב לתקופה הארוכה בה מילא המשיב תפקיד תורני-רוחני בקהילתו כמתנדב ללא תמורה בצידו– לא מצאנו מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט.

בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השרות הצבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם" הנסיבות הקשורות בבצוע העבירהלהחלטה בת.פ. ה זה, הפניתה במשפט להעניש באופן מחמיר במקרים כגון דא. כבוד האדם וחרותו, וכן זכות האדם לאוטונומיה על גופו בבחינת נסיבות ביצוע העבירה בעבירות מסוג זה, יש לתת את הדעת לכך שהמתלוננת הנה עובדת בלישכת התעסוקה וכי המעשים בוצעו על רקע בקשתה מהנאשם להמתין לתורו.

ברע"פ 7398/15 רחמימוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.2015) אושר עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות שנגזרו על נאשם שהורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור ואיומים, בכך שזרק עציץ מפלסטיק על ראשה של עובדת בלישכת התעסוקה.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מבצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מיתחם העונש הראוי נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד שנים עשר חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

...

בעפ"ג 31668-08-17 צבח עדואן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.2018), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע, בעבירה של איומים כלפי עובדת סוציאלית, בשעה שנפגש עם ילדיו בנוכחותה.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מתחם העונש הראוי נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד שנים עשר חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לעיל, לקולה ולחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות בדואר אופקים בכתובת גולומב 1 אופקים.

בית משפט השלום בעפולה ת"א 5306-07-18 פלוני נ' עוז שרותי כח אדם בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ודאד יונס גנאים תובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד גיגיני מוסטפא נתבעת עוז שרותי כח אדם בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ר. ינקו- פנקלשטיין פסק דין

בין הצדדים נוהל מו"מ ממושך, שלשם קדומו ניתנו מספר צוים למל"ל לשם פירוט התשלומים ששולמו לתובע בגין הנכות מעבודה והניכויים שבוצעו לאחר שהתובע בחר להגיש תביעה לנכות כללית, בעקבות נכות מולדת ממנה סבל, שאינה קשורה לתאונה, שעם אישורה הפסיק המל"ל לשלם לתובע גמלת נכות מעבודה בגין התאונה נשוא הדיון, עקב כפל קיצבאות.

בהמשך נקבע התיק לשמיעת ראיות, לחקירת נציג המל"ל, אך לאחר הגשת תעודות עובד ציבור מטעם המל"ל הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתביעה על סך החומר שבתיק לאחר הגשת סיכומים בכתב, כן הוסכם לצמצם את המחלוקת בין הצדדים לעניין הנכות מתסמונת התעלה הקארפלית, לאור קביעת מומחה בית המשפט כי לא נותרה צל התובע נכות בתחום הא.א.ג. כאמור, עניין לנו בתביעה לפיצויים שהוגשה בגין שתי מחלות מיקצוע, שהוכרו על ידי המל"ל כתאונות עבודה.

...

לפיכך, דין התביעה להידחות בהעדר אחריות.

גם במישור הנזק דין התביעה להידחות.

כך, שהתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. לאור האמור התביעה נדחית.