מתן טיפול רפואי לקטין ללא הסכמת הוריו: סמכויות רופא

האם טוענת כי הבן חלה בקורונה ונגרמו לו נזקים מתמשכים; היא חוששת כי אם יחלה שוב יפגע יותר; דואגת לבריאות הוריה המבוגרים; כי התועלת בחיסון עולה על הסיכונים ותייתר את הבדיקות הרבות, שיש לבצע כתנאי להישתתפות באירועים שונים; כי האב אינו מחוסן; כי ההמלצה הנה חד משמעית והצדדים הסכימו כי המלצת גורם רפואי תכריע; כי האב לא הסכים לבצוע הבדיקה הסרולוגית על אף החלטת בית המשפט עד היתערבות עוה"ד. עמדת האב האב סבור כי אין לחסן את הקטין ממספר טעמים, שיצויינו בקצרה: הקטין חלה בצורה קלה והחלים ללא תופעות מיוחדות; הקטין לא נדבק שוב אף ששהה ליד חולה מאומת; יעילות החיסון מפני הדבקה אינה ודאית; לחיסון סיכונים ותופעות לוואי; אין דחיפות במתן החיסון, ודחייה במתן החיסון תועיל שכן המגפה תמוגר או ימצא חיסון מזיק פחות או תימצא תרופה; האב אינו "מיתנגד חיסונים" כפי שהוצג אלא בודק כל עניין לגופו לטובת הקטינים; האב אינו מיתנגד לבדיקות; יש לקטין זכות שרצונו יישמע.

דיון והכרעה סמכות בית המשפט לידון במתן טפול רפואי לקטין קבועה בסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב 1962- , הקובע: "(א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או

ו/או בחינוך הקטינים לרבות אופן אחזקתם ו/או חנוכם, האחד בפני רעהו, במטרה למצוא פיתרונות משותפים ביניהם ורק באם לא יצליחו להגיע להסכמות ביניהם, יביאו את חילוקי הדיעות בפני יועצת ביה"ס ובעניינים רפואיים יכריע הרופא המומחה בתחום והמוסכם על הצדדים או מתאם הורי או מגשר ורק כמוצא אחרון יפנו לערכאה השיפוטית בבקשה להכריע בסוגיה".

...

הקטין חלה בקורונה בחודש 12 דצמבר 2020 , ובבדיקה סרולוגית, שנערכה לו בהסכמת הוריו ולפי החלטתי מיום 22/8/21 ערב פתיחת שנת הלימודים, נמצא חיובי, כלומר חלה בוודאות גבוהה, אך לא ניתן לדעת האם הינו חסין ומה משך החסינות.

אני מקבלת את חוות דעת האפוטרופסה לדין כי הקטין מצוי בקונפליקט נאמנויות, והתרשמתי כי קיבל מסר מכל אחד מההורים, גם אם לא במפורש, כי עמדתו מהווה תמיכה בזו של מי מההורים.

הוצאות חוות דעת המומחה מומנו על ידי הצדדים בחלקים שווים, וכך אני קובעת כהחלטה סופית.

לא ניתן ללמוד גזירה שווה מסמכות ההורים להסכים לתרומת אברים של ילדם, מאחר שזרע הוחרג מהגדרת "איבר" בחוק השתלת אברים תשס"ח – 2008 (להלן: חוק השתלת איברים) ובנוסף, מנות זרע אינן חלק מגופו של המנוח.

ביחס לאמרה היחידה של המנוח שבה לפי דברי הורי המנוח, המנוח שאל את הרופא האם ניתן יהיה להשתמש בזרעו אם הוא לא ישרוד, נקבע שקיים קושי ראייתי שמכרסם במשקלה של עדות זו. מדובר בקביעה עובדתית שערכאת העירעור לא נוטה להתערב בה. העובדה שבית משפט אישר במקרה מסוים לקטין להיות אפוטרופוס על בנו, אינה רלוואנטית לעניינינו, שהרי עסקינן בשאלה האם ליצור חיים מזרעו של נפטר ולא בשאלה האם קטין יכול לשמש כאפוטרופוס על בנו שכבר נולד.

(2) סעיף 28(ב) לחוק השתלת אברים תשס"ח – 2008 קובע שבנוגע לקבלת הסכמה של אדם לנטילת אבר מגופו לאחר פטירתו, יראו קטין שמלאו לו 17 שנים והוא מסוגל להביע את רצונו "כבעל כשרות לתת את הסכמתו". (3) סעיף 4א לחוק טפול בחולי נפש תשנ"א – 1991 קובע שלמרות שאחראי על קטין רשאי להסכים בשמו של קטין לאישפוז "לא יאושפז קטין בהסכמת האחראי עליו, אם מלאו לו חמש עשרה שנים והוא אינו מסכים להתאשפז, אלא באישור בית המשפט... ועל פי העילות המנויות בו לאישפוז כפוי של קטין". (4) סעיף 25 לחוק מידע גנטי תשס"א – 2000 קובע שלא תלקח דגימת DNA מקטין שמלאו לו שש עשרה שנים ולא תערך בה בדיקה גנטית, אלא אם כן ניתן לקטין הסבר בדבר המשמעות של עריכת הבדיקה ו"האחראי על הקטין והקטין נתנו את הסכמתם בכתב ללקיחת הדגימה ולעריכת הבדיקה".

לפי הצעת החוק, לקטין מגיל 14 נתונה זכות להיות שותף בקבלת החלטות רפואיות ומתן הסכמתו לטפול.

...

לפיכך, אני סבור שאין לקבוע קטגורית שלרצון של קטין כבן שבע עשרה, כמו במקרה דנן, אין תוקף משפטי.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור, תוך שאת השאלה העקרונית האם יש ליתן תוקף משפטי לרצונו של קטין לעשיית שימוש בזרעו לאחר פטירתו, נותיר בצריך עיון.

משאין מקום להבחין בין בגיר לקטין בכל הנוגע לצורך בקיומן של "אינדיקציות ברורות וראיות משמעותיות" בדבר רצונו של מנוח להביא מזרעו ילדים לעולם גם אם אינו בין החיים; ילדים שלא יכיר ולא יגדל; ילדים שיגדלו בחברת אם שאינו מכיר; אם שאחרים, גם אם אלו הוריו, יבחרו במקומו להיות אם לילדיו; משראיות שכאלה לא הונחו לפני בית משפט קמא, גם לא לפנינו, במקרה מושא פסק דינו של בית משפט קמא - אין מנוס אלא לדחות את הערעור ודי בטעם האמור לשם כך. השאלה הנכבדה, בה הכריע בית משפט קמא, בדבר הכרה ברצון של קטין להורות אינה צריכה הכרעה במקרה שלפנינו ואני מסכים עם חברי, הש' שילה, כי ניתן להותירה בצריך עיון, מנימוקיו.

לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 10.7.23 ואשר במסגרתו הצדדים אף טענו בנוגע לזהות המכון שבו יטופל הקטין והאם היתנגדה לתיאום הורי מאחר שתלוי ועומד הליך פלילי כנגד האב, ניתן פסק דין שדוחה את הבקשה לצוו הגנה (להלן: פסק הדין) וניתנו במסגרתו הוראות נוספות אלו (להלן: ההוראות הנוספות): "מצאתי להפנות את הצדדים לתיאום הורי, כאשר למתאמת ההורית תהינה סמכויות הכרעה בעניינים אשר שנויים בין הצדדים...בהתאם להמלצת מכון שלם...יידרש הקטין לקבלת המענים במסגרת קופת החולים או במסגרת שירותי הרווחה, ככל שקיים טפול כאמור. בעיניין זה יכריע רופא המשפחה של הקטין והוא זה שייקבע את המסגרת המתאימה לקבלת הטיפול בכל העניינים השונים הנדרשים לקטין. יצוין כי גם בעיניין זה ולאחר שהצדדים יופנו לתיאום הורי, וככל שתתגלענה מחלוקות פרטניות, אזי תנתנה סמכויות למתאמת ההורית בעיניין זה". ביום 23.7.23 מינה ביהמ"ש קמא מתאם הורי "עם סמכויות הכרעה". המבקשת לא השלימה עם ההוראות הנוספות שבפסק הדין והגישה את בקשת רשות העירעור שלפני.

ואולם, מינוי של מתאם הורי שיינתנו לו סמכויות להחליט בכל עניין הנוגע לקטין - לרבות הטיפולים שהוא זקוק להם, וכתוצאה מכך ניטלה חלק מזכות האפוטרופסות מידי ההורים - סותר לחלוטין את ההסכמות הנ"ל. ביהמ"ש קמא אף לא נימק כיצד בידו לתת החלטה הסותרת את הסכמות הצדדים שניתן להן תוקף של פסק דין בפסק הדין ממאי.

ביהמ"ש קמא אף לא קבע אילו עניינים ספציפיים יכללו בסמכויות המתאם ההורי, תדירות המפגשים, באיזה שלב של אי הסכמה רשאי המתאם ההורי להכריע בהתאם לסמכויות שניתנו לו ועוד.

הדר' גוטליב במאמריו: "מתאם הורי – מודל ליישוב סכסוכים בין הורים הגרים בנפרד" רפואה ומשפט, גיליון 36 (2007), 118 מדגיש כי "מתאם הורי אינו פועל כמטפל. תהליך תאום הורי אינו תהליך טפולי במובן הרגיל של המלה". מאחר שמנגנון התאום ההורי הוא מטבעו הליך מעין גישורי וקיימת חשיבות שכל צד ירגיש חופשי לומר את כל מה שעל ליבו ולפרט את מלוא עמדתו ללא כל חשש ומורא שדברים מסוימים שיאמר יוכלו לשמש כנגדו באם לא יושגו הסכמות, אין להעניק למתאם ההורי סמכות הכרעה.

...

יש לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו.

אני סבור שבנסיבות מקרה דנן, שבו אף התנהל הליך פלילי כנגד האב, יש לכבד את רצונה של האם שלא לשבת בחדר אחד עם האב שאיים להרוג אותה.

ודוק: לא עסקינן בחיוב ההורים לשלם עבור טיפול שהקטין זקוק לו. מדובר על הליך שאמור בסופו של דבר לסייע לקטין ואולם התיאום ההורי הוא כלי עזר לפתרון הסכסוך בין ההורים עצמם ולא מדובר בהליך שהקטין משתתף בו. סיכומו של דבר: יש לקבל את הערעור ולבטל את ההוראות הנוספות שבפסק הדין מנימוקים אלו: ביהמ"ש קמא לא היה מוסמך לשנות את ההסכמות שגובשו בין הצדדים ושעוגנו בפסק הדין ממאי ושבמסגרתו נקבע מנגנון לפיו הצדדים יפעלו בהתאם להמלצת הגורם הטיפולי המקצועי של הקטין ואם מי מהצדדים לא יפעל בהתאם להמלצתו תהיה פנייה לבית המשפט במסגרת הגשת בקשה לסעד דחוף בתיק יישוב סכסוך.

משהערעור התקבל, המשיב ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ערעור על החלטת כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (להלן - "המשיב") מיום 23.2.2021 (להלן - "ההחלטה"), שניתנה בהתאם לסמכות שהואצלה לו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז - 1976 (להלן - "הפקודה"), בה הורה על ביטולו לצמיתות של רישיון המערער לעסוק ברפואה.

הפרשה השנייה, שדול לזנות והטרדה מינית - במהלך שנת 2019 פירסם המערער "בדף הפייסבוק" קריאה לצרוך שירותי זנות כשיטת ריפוי, וכלשונו: "מאונן ? ... אפילו החרדים הרי הולכים לנערות ההן בכל גיל ... ניסיתי לשכנע אותו במשך לפחות שנה עד שקבלתי את הסכמתו ... הרמתי טלפון על פי עתון ודברתי איתה ... הסברתי לה את הבעיה הרפואית ועל הצורך הקיים ... אני בטוח שאותה נערת לווי עשתה למענו יותר ... הבחור עם סרטן מעי גס חי עד היום. אולי גם בזכות הזונה ... מצאתי אותה טלפונית בדירה ברחוב ראשי בתל אביב, קרוב לים ... נסעתי ראשון והוא אחרי, במכוניתו עד לכתובת ההיא. כעבור כמה ימים קבלתי דיווח. היה נהדר. הוא יחזור אליה ... אולי אני לא נחמד, שאני מזווג גבר עם נערת לווי, או זונה בשפה העממית ..." ועוד ועוד.

הפרשה השלישית, פירסום משמיץ כנגד רופאים אונקולוגים, נגד חיסונים וקריאה ללידות בית בנגוד לחוזר מינהל הרפואה - במהלך חודש אפריל 2019 פירסם המערער במרשתת שלל השמצות כנגד רופאים אונקולוגים והטיף כנגד בדיקות ממוגרפיה וביופסיה, וכלשונו: "הבנתי שהיא כן עשתה ממוגרפיה, למרות שאני מיתנגד לביצועה ... בשד כלשהוא אולי אפילו עברה ביופסיה כזו, שגרמו לרופאים קונבנציונאליים, שיש המתארים אותם כאונקולוגים מומחים ... אני אישית, יש לי בחילה מאונקולוגים". "האונקולוגים הם הסיבה העיקרית למותם של ילדים חולי סרטן". "מנסים להפחיד אתכם. חצבת היא מחלה נפלאה ... מי האידיוט שמרשה להזריק, שהיא דרך לא טבעית וכושלת ... דרך שסותרת את ההיגיון האלוהי ... מי נתן לה בעבר חיסון שדפק לה את המערכת ? ... פגומי חיסון מתו ...". "כל החיסונים הם רעים ואסור לתתם לתנוקות ולילדים בארץ ישראל. האם ראשי משרד הבריאות שקרנים ? לא, אבל כן. הם משוחדים ? לא, אבל כן ... כל חיסון (מזרק עמוס רעלים, בעיני) שמקבלים, דופק את מערכת החיסון הטבעית, שאותה מצוה לשמור ...". "הכי טוב ללדת בבית. גם אחרי 4 ניתוחים קיסריים ... והכי בריא ... ללא חיסונים". הפרשה הרביעית, המלצה טיפולית להורי קטין שפנו אליו, שלא לחסנו בחיסון אנטי - טטאנוס, לאחר שנכווה - עת פנו אל המערער הורי קטין, אשר נכווה, המליץ להם שלא לחסנו בחיסון אנטי - טטאנוס, והם שעו להמלצתו.

סוגיית ההתערבות בממצאים העובדתיים אף אינה מעוררת שאלה של ממש במקרה דנן, שכן לא קיימת מחלוקת עובדתית ממשית, עת עיקר העיקרים של הפרסומים אותם פירסם המערער כלל אינם שנויים במחלוקת, וכך אף לא שנויה במחלוקת המלצתו להורי הקטין שלא לחסנו בחיסון אנטי - טטאנוס.

...

אכן בעניין זה סטה המשיב מהמלצת הוועדה והחמיר עם המערער, וסבורני, כי החלטתו אך סבירה ובדין יסודה.

יחד עם זאת, מקום בו נקבע סטנדרט מקצועי, או המלצה ברורה, הנוגעת לתחום עיסוק הטעון רישיון, פעולת בעל רישיון כדי להסית את הציבור שלא לנהוג בהתאם לאותו סטנדרט או המלצה, מובילה למסקנה, כי אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך הוא בדרכו.

אשר על כן הערעור נדחה.

בעוד שמטרת החוק לספק לקטין מסגרת שהות זמנית במשפחת אומנה תוך שמירה על קשר רציף עם הוריו והחזרתו למשפחתו בתום תקופת השקום, במקרה דנן הורי הקטינה אינם קיימים בפועל, אין כל קשר עמם והיא אינה צפויה לחזור אליהם.

לעניין העתירה למינוי המבקשים כאפוטרופסים לעניינה האישיים והרפואיים של הקטינה: גם כאן, המבקשים לא הצביעו על צורך דחוף ו/או קונקריטי נוסף במינוי אפוטרופוס אשר אין לו מענה בהתאם לסמכויות המוענקות לפלונית לפי חוק האומנה.

הראשונה, תהיה לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה ולאשר פעולות של הילד ולייצגו, ככל הנידרש, לרבות בהליכים משפטיים למיצוי זכויותיו של הילד בעניינים האמורים, ולמעט הליכים נגד הורי הילד, והכול אלא אם כן הוגבלה סמכותו של האומן כאמור בסעיף קטן (ב).

( (סעיף מתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי, לרבות נטילת תרופות, ביצוע בדיקות גם וקבלת חיסונים הניתנים לכלל ילדי ישראל, ולמעט טפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה; מתן הסכמה לאיבחון התפתחותי ולטיפול מקובל בליקויים, ובכלל זה בליקוי התפתחותי, בליקויי למידה, שמיעה או דיבור או במוגבלות פיזית או חושית אחרת; מתן הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ולטיפול פסיכולוגי, בהתאם לתכנית הטיפול ולפי הנחיית מנחה האומנה שמונה לילד, בכפוף להוראות חוק הנוער וחוק טפול בחולי ; נפש, התשנ"א 1991- הפניה לועדת השמה לפי חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח 1988- , בהתאם לתכנית הטיפול, ולפי הנחיית מנחה האומנה שמונה לילד; בחירת בית הספר, גן הילדים, מעון יום, מעון יום שקומי או מסגרת חינוכית אחרת, שבהם ילמד הילד, ואולם בחירת בית הספר או גן הילדים תהיה כפופה, ככל האפשר, לבחירת הורה הילד בהיתחשב באורח חייו ודרכו החינוכית, בסוג מוסדות החינוך כלהלן: ממלכתי, ממלכתי- דתי, מוכר שאינו רישמי, מוסד במעמד פטור או מוסד חינוך תרבותי-ייחודי; לא בחר הורה הילד בסוג מוסד חינוך, תיעשה הבחירה בידי האומן באישור מנחה האומנה שמונה לילד, בהיתחשב באורח החיים ובדרך החינוכית שבהם גדל הילד עד השמתו; בחירת חוגים שבהם ישתתף הילד בעת שהייתו בבית הספר או בשעות הפנאי שלו, לרבות הישתתפות בפעילות תנועת נוער; אישור להישתתפות בטיולים, במחנות ובפעילויות בארץ, וכן בכפוף לפרט 11 – בחוץ לארץ; תספורת לילד; רישום בקופת חולים; לימוד נהיגה ומתן הסכמה לקבלת רישיון נהיגה; הוצאת דרכון וחידושו ויציאת הילד מישראל לתקופה שאינה עולה על שבועיים, באישור מנחה האומנה שמונה לילד".

וההתפתחותיים, כמו כן דואגת לקחת אותה לכל הרופאים והמומחים בנוגע לבעיותיה הרפואיות".

...

בשולי הדברים יוער כי גם בעובדה כי מאז החלטתי מיום 5.5.21 , אשר דחתה את בקשת המבקשים למינוי זמני, לא עלה הצורך לפנות לבית המשפט בענייני הקטינה, יש כדי להעיד כי בנסיבות, די בסמכויות המוענקות לפלונית לפי חוק האומנה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, דומני כי מתייתר הצורך להידרש להוראות חוק הכשרות.

לאור כל האמור והמפורט לעיל, הבקשה נדחית.