מתן חלופת מעצר לנאשם בניסיון רצח

במסגרת הקשר, משיבים 2-1 מסרו אקדח, באמצעות משיב 5, לידיו של ב.א., שהצטרף למאבקם ביריביהם; האישום השני מייחס למשיבים 3-1 ניסיון לרצוח שניים מיריביהם; האישום השלישי גם הוא מייחס למשיבים 3-1 ולשני נאשמים אחרים ניסיון לרצח; האישום הרביעי מייחס למשיבים 2 ו-4 עבירות בנשק; האישום החמשי עניינו עבירות סמים שבוצעו בדצמבר 2013 במסגרתן סיפקו משיבים 4-3 סמים מסוג קוקאין בהוראת משיב 1; האישום הששי מייחס למשיב 2 ניסיון שדול לפגוע בב.א. ולגרום לו חבלה חמורה, זאת לאחר שהתעורר בליבו חשד לפיו ב.א. "ערק" לשורות יריביו; האישום השביעי עניינו בשתיל קאנבוס שגידל משיב 5 בביתו, במשקל סם כולל של 59.4 גרם.

בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הנשקפת בעבירות הטמונה בעבירות נשק ועל כך שהמסוכנות הנובעת מעבירות אלה אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את בקשת המדינה, ביחס לכלל המשיבים.

על יסוד האמור, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של משיבים 2 ו-4 בתשעים ימים החל מיום 29.6.2018, וכן על הארכת מעצרו של משיב 5 החל מיום 2.8.2018, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 65172-09-17 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

במעשיו המתוארים לעיל, סייע הנאשם, מתוך מניע לאומני- אידיאולוגי ובמטרה לעורר פחד ובהלה בקרב הציבור היהודי, למעשה טירור של ניסיון רצח.

לטענת ב"כ המבקשת לא ניתן לאיין בחלופת מעצר מכל סוג שהוא אלא במעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

"בית משפט זה הוסיף וקבע כי בהיתחשב במסוכנות הנובעת מעבירות נשק, נקודת המוצא היא, מעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח, וכי רק בנסיבות חריגות תוכל חלופת מעצר להפיג מסוכנות זו (בש"פ 7995/19 דוגמוש נ' מדינת ישראל (17.12.2019)). כמו כן, על פי הוראות סעיף 22(ב)(ב)(1) לחוק המעצרים, לא יושם נאשם בעבירות מן הסוג המיוחס למשיב במעצר בפקוח אלקטרוני אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו." ראו גם החלטת כבוד השופט פוגלמן בבשפ 6604/21‏ מוחמד טאהא נ' מדינת ישראל (מיום 13.10.21).

...

על רקע האמור, ביום 14.5.21, בשעת צהרים, ביפו, החליטו אחמד דאוד ואחיו של הנאשם, ריזק ג'רבוע (להלן: "אחמד וריזק", בהתאמה), מתוך מניע לאומני ובמטרה לעורר פחד או בהלה בקרב הציבור היהודי ביפו, להביא למותם של יהודים באשר הם יהודים, בדרך של הצתת בתי מגורים של יהודים על יושביהם (להלן: "התכנית").

בעניינו לאחר שעיינתי ובחנתי את מלא חומר החקירה שהוגש ונטען בפני, אני סבור כי מתקיימות ראיות לכאורה לאירועים המתוארים בכתב האישום, תחילה אסקור להלן את עיקרי התשתית הראייתית הלכאורית לכתב האישום ולאחר מכן אנמק מסקנתי: הודעת המשיב: מזכ"ד חקירתו של המשיב במתקן שב"כ מיום 25.5.21 שעה 08:20 עולה כי המשיב אמר שהוא מעורב בהכנתם של הבקת"בים אך לא יידה אותם.

סוף דבר: אני מוצא לנכון לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בשני האישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

דיון והכרעה בצד קיומן של ראיות לכאורה ובאין חולק על עילת המעצר הסטאטוטורית, חובה על בית המשפט לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם שבפניו, בחלופת מעצר.

הפסיקה שהוצגה חלקה ניתנה בטרם תיקון החוק שעניינו מעצר באיזוק (חלף שיחרור באיזוק); חלקה עניינו בעבירות סם שונות בתכלית מן הנסיבות דנן; חלקה אין עניינו בעבירות סם- ובהקשר זה יצוין כי קיים קושי להשוות מעשית בין סוגי מסוכנות שונים: אין ללמוד לענייננו מתיק בו שוחרר באיזוק (טרם תיקון החוק כאמור) נאשם בניסיון רצח, שכן הפסיקה אותה פירטתי לעיל מלמדת על דין ספציפי לעבירות דנן.

...

אין מנוס ממעצרה עד לתום ההליכים, באשר לא אוכל לתת בה את אותה מידת אמון הנדרשת, על מנת להורות על מעצרה בתנאי איזוק.

החלטתי זו אינה עומדת בסתירה לאמור, כי אם מהווה יישום קונקרטי של הדין הנוהג.

אשר על כן ולאור כל המפורט מעלה, אני מורה על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס לעורר ולשני נאשמים נוספים ביצוע עבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק והובלתו.

לנוכח האמור, מוכן אני לקבל את טענת הסנגור כי בנסיבות מקרה זה היה מקום לשמוע את המפקחים הפוטנציאליים ולהתרשם מהם, טרם מתן החלטה סופית באפשרות של חלופת מעצר.

...

בסופו של דבר, שני הצדדים הציגו את הראיות בצורה הוגנת, ועולה כאמור כי הגם שיש תשתית נסיבתית לכאורית, תהיה משמעות רבה להתרשמותו של בית המשפט בדבר כוחן של הראיות השונות והתמונה הכוללת שעולה מהן.

סוף דבר, הערר מתקבל באופן שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לאפשר לסניגור להציג חלופות מעצר, לרבות המפקחים הפוטנציאלים המוצעים.

הטענה היא שבחקירה הנגדית של נאשם 1 יצחק אברג'יל על ידי עו''ד מרום, נציג המשיבה שיש בידו "ראיית זהב" והיא הקלטה סמויה ממועד שהוא לפני הגעת המבקש לבלגיה, ובה נותן נאשם 1 הוראות לאדם אחר להמשיך ולנסות לרצוח את רוזנשטיין.

אין לי אלא להפנות להחלטות קודמות בעיניין זה אשר קבעו מסוכנותו הגבוהה של המבקש, ונראה כי ראוי להביא מדברי כב' השופט עמית בבש''פ 537/17 בעיניינו של המבקש: "דומה שאין צורך להרחיב על המסוכנות הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים לעורר (ובמרכזם האמור באישום הרביעי). המדובר בעבירות אלימות ברף החומרה הגבוה ביותר, שנעשו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה, תוך קפוח חייהם של עוברי אורח, ופציעתם של רבים. העבירות המיוחסות לעורר, מצביעות על מסוכנותו ומקימות עילות מעצר סטאטוטוריות, ועל כן, ככלל, מחייבות הן מעצר עד תום הליכים. אזכיר כי באישום הרביעי מיוחסות לעורר עבירות רצח והכלל הוא כי "רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר, או במעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לנאשם בעבירה זו, נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בעבירת הרצח, והחשש להמלטות מהדין, בשים לב לעונש החמור הצפוי לנאשם בה, אם יורשע" (בש"פ 4256/16 חסין נ' מדינת ישראל, בפיסקה 21 והאסמכתאות שם (20.7.2016).

...

באשר לעד המדינה י.א., אשר התביעה וויתרה על עדותו, טוען בא כוח המבקש, כי יש בעדותו כדי לזכות את המבקש, הרי שגם בעניין זה נתתי החלטתי ביום 16.9.18.

סוף דבר שהבקשה נדחית.