מתן היתר נהיגה ע"י בעל הרכב לנהג ללא רישיון נהיגה

במקרים אלו, ס' 2(ב) לחוק מטיל את האחריות לפצוי נפגע בתאונת דרכים גם על בעליו של הרכב, שהתיר את השמוש: "היה השמוש ברכב על פי היתר מאת בעל הרכב או המחזיק בו, תחול האחריות גם על מי שהתיר את השמוש". בפירוש המונח "התיר את השמוש" נקבע כי די במתן רשות ראשונית על-ידי בעל הרכב לשימוש ברכב, המכוסה על-ידי פוליסת הביטוח, וכי אף אם מקבל הרשות העביר את הרכב לנהיגת אחר, יראו את הבעלים כמתיר השמוש ברכב, למעט "כאשר עצם המסירה לנוהג הנוסף מפרה הוראה מהוראותיה של הפוליסה. למשל: מסירה לידי אדם החסר רישיון נהיגה. במקרה זה אין לייחס לנותן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח." (ע"א 494/89 סיגלית אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מו(3) 397 (1992)‏‏) אם לא די בכך שמתן היתר לנהוג ברכב ללא ביטוח עלולה להטיל על בעליו את האחריות לפצוי מי שניפגע בתאונה, כאשר הבעלים עצמו נפגע בה, ס' 7(6) לחוק שולל את זכותו לפיצויים בנסיבות אלה.

בנוסף, זכותה של קרנית לחזור על הבעלים של הרכב מותנית בכך שהבעלים התיר את השמוש בו לנהג ללא רישיון, או למצער התרשל מלמנוע את נהיגתו.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שלתובע נגרם הפסד שכר מלא עקב התאונה, מיום התאונה (29.9.15) למשך 3 חודשים, ופוסקת לו פיצוי בסך 32,514 ₪ בראש נזק זה. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

לא שולמו לתובע גמלאות מעבר לסך הנ"ל. לסיכום התובע נפגע בתאונת דרכים, כשנסע ברכב של הצד השלישי, נהוג בידי הנתבע 1.

יחד עם זאת, אני דוחה את ההודעה כנגד הצד הרביעי מס' 2.

הנהג, יליד שנת 1999, נוהג משנת 2018, ולחובתו 2 הרשעות, האחת, משנת 2018, בין היתר בעבירות של נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, הפרת הוראה מהוראות פקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, ואי מתן זכות קדימה לרכב ממול, כשהנתיב חסום, בעטיין נדון הנהג למאסר, בן 6 חודשים, בעבודות שירות, צו מבחן ופסילה בת שנה.

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השמוש: " אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.". בנסיבות שלפני המבקש ציין שמסר את הרכב לאחיו, כך שלא ניתן לומר שהרכב נילקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

ראו דבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במילחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המישטרה לאסור את השמוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשקול הדעת של קצין המישטרה, ועל כן הבקשה נידחת.

...

ראו דבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, שהחלטת קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי שנפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשה נידחת.

סעיף 3(א)(1) לפקודה קובע כי פוליסה לפי הדרישות הנה זו אשר מבטחת את בעל הרכב והנוהג בו מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק הפיצויים ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שניגרם לאדם על-ידי השמוש ברכב מנועי או עקב השמוש בו. סעיף 2(א) לחוק הפיצויים קובע את אחריות הנהג לפצוי הנפגע בתאונת דרכים, וסעיף 2(ב) קובע שאחריות זו תחול אף על בעל רכב או מחזיק בו אשר התיר את השמוש.

חזקה זו סויגה בע"א 494/89 אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 397 (1992), כשנקבע שאין היא חלה על מקרים של "סטייה או חריגה קיצוניות במיוחד", וכי אין לייחס לנותן מתן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח - למשל מסירת הרכב לידי אדם חסר רישיון נהיגה.

בע"א 7580/03 קרנית נ' צודרקר (פורסם בנבו, 18.1.2007) (להלן: עניין צורדקר) נדונה זכות החזרה של קרנית כלפי הבעלים מתיר-השמוש ברכב במקרה של פגיעה בצד שלישי, וזאת מכוח סעיפים 9 ו-7(6) לחוק הפיצויים - המעניקים לקרנית זכות שיפוי מ"בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח .

בסיכומים בכתב טען בא-כוח מגדל כי הוכח שפארס נהג ללא היתר מאמל, שהנה בעלת הרכב.

...

התוצאה לאור האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים מס' 3-1 מתקבלת והתביעה נגד הנתבעת מס' 4 נדחית.

הנני מחייב את הנתבעים 3-1 (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) פיצוי בסך 106,568 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן, הנני מחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לנתבעת מס' 4 שכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪.

צוין שהרכב שייך למבקש והנהג מעולם לא קיבל אישור לנהוג ברכב, והמבקש לא נתן לו הסכמתו לנהוג בו. בעת שנלקח, הרכב היה בחצר הבית, המבקש ישן, ולא ידע על המתרחש.

לציין שהנהג אוחז ברישיון נהיגה משנת 2018, והספיק ליצבור לחובתו הרשעה, מיום 26.1.20, בגין נהג חדש צעיר שטרם מלאו לו 21 שנים, שהסיע יותר משני נוסעים, ללא מלווה, בגינה הושתו עליו פסילה לתקופה של 80 יום, בנכוי הפסילה המנהלית, בת חודש, פסילה על תנאי, וקנס.

נוכח הנסיבות, לפיהן הנהג מתגורר עם אביו, בעל הרכב, בבית, בעבירה חמורה של נהיגה בפסילה, מצופה היה שהמבקש ינקוט משנה זהירות בכל הקשור למפתחות רכבו, ויזהיר את בנו בדברים ברורים ואף ינקוט פעולות של ממש לוודא שהנהג לא יכניס עצמו למצב זה. אך דבר מזה לא נעשה.

אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במילחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים." אשר לטענות שהעלה ב"כ המבקש לעניין הפגמים שנפלו, לטענתו, בשימוע – ראשית, יצוין שאין חובה בחוק לקיים שימוע בנוכחות בעל הרכב ואין אף חובה כי זה יוזמן לשימוע.

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה בפסילה, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נילקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, או, לחלופין, שהנהג פעל בנגוד להוראותיו של בעל הרכב ונעשה מצידו כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השמוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

...

טענת ב"כ המבקש שנסיבות ביצוע העבירה אינן מצדיקות פסילה מנהלית, דינן להידחות.

נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה בפסילה, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח לפני שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו או ללא הסכמתו, או, לחלופין, שהנהג פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ונעשה מצדו כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב, למשך 30 יום, הוא מידתי וסביר בנסיבות.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 21.12.2021 ניכנסו הנאשמים לישראל ללא היתר, כשהם נוסעים ברכב הנהוג ע"י גב' שורוק ובו נסעו גם שניים אחרים.

אושר מיתחם שבין 15 ל-30 חודשי מאסר ועונש של 15 חודשי מאסר שהוחמר מעונש של של"ץ. רע"פ 1123/18 דבארי נ' מ"י (מיום 15.3.2018) – הנשם גנב רכב מחברו אך הגניבה סוכלה אגב שהנאשם השמיע איומים כלפי בעל הרכב.

בנוסף נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה.

קנסות ופיצויים ניתן לשלם כעבור 3 ימים מיום מתן גזר הדין בחשבון המרכז לגביית קנסות בדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי באתר www.eca.gov.il · בטלפון: 35592* או 073-2055000 · במזומן בכל סניף של בנק הדואר בהצגת תעודת זהות בלבד לא יונפקו שוברי תשלום.

...

המיקום במתחם הואיל ואין מנוס מהטלת מאסר, והואיל ומדובר במאסרם הראשון של צעירים ללא עבר פלילי, כאשר הנזק המדרדר לפלילים כתוצאה ממאסר ידוע ומוכר (ר' והשווה דו"ח וועדת דורנר), הרי שאין למצות את הדין עם הנאשמים ויש להטיל עליהם מאסר בתחתית המתחם.

גזירת הדין נוכח כל האמור, גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 10 בניכוי מלא של ימי מעצרם של הנאשמים על-פי חישוב שב"ס שיכריע.

אציין כי בשל הטלת עונש המאסר החלטתי לא למצות את הדין בהטלת הרכיבים הכספיים.