מתן היתר לפיצול סעדים מכוח תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי

הבקשה וטענות הצדדים בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה למתן היתר לפיצול סעדים מכוח תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

...

האצבע אינה צריכה להיות "קלה על ההדק" בכל הנוגע להיעתרות לבקשות לפיצול סעדים.

את הדין בדיני פיצול הסעדים סיכמה, לאחרונה, כב' השופטת וילנר ברע"א 3402/18 מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (פורסם במאגרים; 2019; בפסקאות 13-12 לפסק דינה): נמצאנו למדים על אודות כלל "השתק העילה", לפיו נדרש תובע למצות את מלוא סעדיו בגין עילת תביעה יחידה, ולא – ייחשב כמי שוויתר על יתר הסעדים הנובעים מעילה זו ויהיה מושתק מלתבוע אותם במסגרת תביעה נפרדת.

תוצאה לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

נטען, כי הסעד העקרי לו עותרת התובעת הוא פיצול סעדים [מכוח סעיף 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר עמדו בתוקף בעת הגשת התביעה].

לא ניתן לפצל סעד אחד למספר הליכים, תוך פירוק, הלכה למעשה, של הסעד למעין "סעדי משנה". עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 211/911 גולדין נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ, שם נקבע כי: "לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, אלא תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים ...ואילו תקנה 44 מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו. במקרה דנן נראה, לכאורה, שהמשיבה מבקשת לשייר לעצמה את הזכות לתבוע בתובענה נוספת פרטי נזק נוספים בשל אותן עילות, או להגדיל את הסכום הנתבע בגין פרטי הנזק שנכללו בכתב התביעה; מקרה כזה אינו בא בגדרה של תקנה 45." ור' גם ע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.1.2010).

...

עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 10005/08 פלוני נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (29.3.2009): "יש להתחשב באינטרס הציבור שעה שנשקלת בקשה לתיקון כתב טענות (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 138 (מהדורה שיניה, 2008)). התרה של תיקון, במיוחד בשלב מתקדם של ההליך, עלולה לפגוע באינטרס שיש לכלל המתדיינים בהתנהלות יעילה של מערכת המשפט. הקצאה של זמן שיפוטי מוגזם להליך מסוים באה, מטבע הדברים, על חשבונם של המתדיינים בתיקים אחרים". יישום שיקולים אלו על ענייננו מוליך למסקנה כי יש להתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

סוף דבר, הבקשה להתיר פיצול סעדים – נדחית.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו, בסך 7,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום מהיום.

תחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות התובעים העלו את הטענה – המוזרה יש לומר – כי ההודעה לצדדים שלישיים ששלחו כנגדם הנתבעים דכאן בגדרי ההליך הקודם, אשר נדחתה במסגרת פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, עצרה את מירוץ ההתיישנות מכוח סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

על פי הכלל של השתק עילה, משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, אין מקום להזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה [עניין קלוז'נר, עמ' 583 ז' – 584 א', עמ' 593 ד'], אלא אם בהליך המאוחר נתבעו סעדים נוספים שמצמיחה אותה עילה לאחר שבית המשפט נתן היתר לפיצול הסעדים [תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 25(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018].

...

לסילוק מלא וסופי, ישלמו הנתבעים לתובעים סכום כולל (כולל ש"ט, הוצאות וכיוצ"ב) בסך 800,000 ₪.

התוצאה אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנותה, ולגבי מרכיבי התביעה שעניינם אובדן הרווחים בשל המכירה המוקדמת וכן השבת חלק יחסי של התמורה בשל מסירת בתים בשטח יותר קטן, גם מחמת השתק עילה.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שחלה, כי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 שנכנסו לתוקף ביום 1.1.21 מחריגות הליכים שניפתחו ערב תחילת התקנות החדשות בנוגע להוראות מסוימות וביניהן תקנה 25 נוגעת לפיצול סעדים, קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". הפסיקה פירשה את המונח "עילה אחת" בתקנה 45 באופן מרחיב, כשהמבחן הקובע "כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומינאנטית של התביעה שהוגשה" (ע"א 477/68 הופמן נ' מיכאלי פ"די כג(2) 52).

בקשה לפיצול סעדים נידרשת רק כשמדובר על עילה אחת מכוחה קמה זכות למספר סעדים ומבוקש לאפשר לתבוע בהמשך סעדים נוספים בגין אותה העילה.

לטענתן, בית המשפט פסק בהתאם להסכמות הצדדים, כנקבע בפתח פסק הדין, שהכרעתו ביחס לכל רכיבי התובענה לפסוק בה על דרך הפשרה, בכל הסוגיות שבתביעה, ללא החרגת נזקים מכתב התביעה, ללא "שמירת זכויות" לתובעים וללא מתן היתר לפיצול סעדים.

...

כעולה מטענות הנתבעים שכנגד, התובעות שכנגד לא הוכיחו את טענותיהם ומשכך דין טענותיהן להידחות.

הימנעות צד מהבאת ראיה עשויה להביא למסקנה כי אילו הוצגה, הייתה פועלת לרעתו (ע"א 78/548 שרון נ' לוי פ"ד ל"ח(1) 736).

סוף דבר לאור האמור, משנדחו התביעה והתביעה שכנגד, אין צו להוצאות.

עפ"י כתב התביעה הנתבעת הנה הבעלים, במשותף עם אחרים, בזכות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 16, גוש 11183 ב- רמת ישי, ומחזיקה בעין, מכוח הסכם שתוף, בשליש המערבי בחלקה (להלן: "המיגרש").

(ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תנתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים.

12 ההוראות לעיל לעניין פיצול סעדים, עוגנו בעבר בתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), ולפיכך ההלכה והפסיקות שנקבעו לעניין פיצול סעדים טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף, רלוואנטיות וחלות גם לענייננו.

...

ובשים לב כי מדובר בסעדים שמקורם באותה עילת תביעה, אין מקום להיעתר לבקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני דין הבקשה להידחות.

הנני מחייב התובעים לשלם לנתבעת הוצאות בגין בקשה זו בסכום כולל של 3,000 ₪.