מתן הודעה לחברה זרה בארץ מפיצים סוכני מכירות בלעדיים

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת נאווה ברוורמן) מיום 27.2.2017 בת.א. 55904-09-16, במסגרתה התירה המצאה של כתבי בי דין למבקשת, שהנה חברה זרה, באמצעות חברה ישראלית "אראי סיטוני נסיעות בע"מ" (להלן: "חברת אראי"), עת ראתה בה מורשה לצורך קבלת כתבי טענות עבור המבקשת.

לטענתם, האניה היתה נגועה בווירוס שתקף את נוסעי האניה שהשתתפו בשייט הקודם באוניה וכי לא ניתנה להם כל הודעה מוקדמת על כך, טרם עליתם על האוניה, לפיכך נימנעה מהם האפשרות לבטל השייט.

בית המשפט קמא לא ראה לנכון ליתן משקל לעובדה כי חברת אראי אינה המשווקת הבלעדית של המבקשת בארץ וסבר כי מבחן אינטנסיביות הקשר מיתקיים גם כך. במסגרת בקשת רשות העירעור טענה המבקשת, כי טעה בית המשפט קמא עת קבע קביעה זו כשהיא חוזרת וסוקרת את ההלכות המשפטיות בנידון וחשיבות השמוש בהוראות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), כאשר מתבקשת קביעת סמכות בינלאומית.

המבקשת מינתה את חברת אראי כסוכן למכירת כרטיסי שיט על אוניותיה ואין בעובדה כי חברת אראי אינה הסוכן הבלעדי בנידון כדי לשנות מסקנה זו. חברת אראי פועלת בשמה של המבקשת בכל הנוגע לשווק והפצה ואף גובה עבורה כספים ומעבירה אותם אליה.

...

המבקשת מינתה את חברת אראי כסוכן למכירת כרטיסי שיט על אוניותיה ואין בעובדה כי חברת אראי אינה הסוכן הבלעדי בנדון כדי לשנות מסקנה זו. חברת אראי פועלת בשמה של המבקשת בכל הנוגע לשווק והפצה ואף גובה עבורה כספים ומעבירה אותם אליה.

לאור כל האמור עליל, סבורה אני כי החלטת בית המשפט קמא מבוססת איתן בדין ובעובדה ואין להתערב בה. יוער, כי בפני המבקשת נטענו טענות רבות נוספות אשר אינן מן העניין ונוגעות לשאלת היריבות בין המשיבים 1-8 לבינה ו/או לטענות הנוגעות להיותו של הפורום נאות לבירור התובענה.

הערעור נדחה - המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ₪ אשר יחולק בחלקים שווים בין המשיבים 1-8 לבין המשיבה 9.

עוד נפסק שם כי ההמצאה מיועדת לא רק כדי להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו, אלא גם להחיל עליו, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונלי של בית המשפט וכי שאלת בירור תוקפה של ההמצאה אינה יכולה, בדרך כלל, להיחתך על יסוד ראיות בדיעבד על ידיעתו הקונקרטית של הנתבע על דבר ההליך שהוגש נגדו, אלא שיש צורך בהוכחה על קיומם של אותם נתונים אוביקטיביים, העושים את ההמצאה בת-פועל לפי התקנות.

אין לראות "סוכן מכירות" הקונה טובין מחברה זרה ומוכרם בארץ על חשבונו הוא, הא ותו לא, "מורשה" העוסק אותה שעה מטעם החברה הזרה בהנהלת ה"עסק", אך מאידך גיסא, ככל שניתן יהיה לדלות מהעובדות יותר סממנים של שתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל "עסקיו", כן תגבר הנטייה לראות ב"סוכן המכירות" כ-"מורשה". באותו המקרה, נקבע כי היו סממנים של שתוף פעולה עסקי בין החברה הזרה לחברה הישראלית, כי החברה הישראלית התחייבה כלפי החברה הזרה לקיים קשרים פעילים עם לקוחות בישראל, לדיווח לה על מצב השוק ולציית להוראות שונות שלה, והיא הוצגה כלפי חוץ כמי שמייצגתה – ולכן נקבע כי החברה הישראלית מהוה "מורשה" של החברה הזרה.

סורפול טענה כי היא לא המייצגת הבלעדית של החברות הזרות בארץ והיא משמשת כסוכן או מפיץ של חברות נוספות רבות לגבי מוצגים נוספים רבים – וטענה זו לא נסתרה.

...

לגבי הבקשה לגילוי מסמכים - נקבע כי ניתן לתת צו לגילוי מסמכים רק כלפי בעל דין, אך היות וסורפול אינה בעלת דין במסגרת התיק שמתנהל בבית המשפט והיא הגישה את הבקשה לגבי אי-הייצוג רק על מנת להבהיר שלא ניתן לבצע באמצעותה את המסירה, אזי שלא ניתן לתת כנגדה צו לגילוי מסמכים ומשכך בקשה זו נדחית.

אך שוב, למרות שהעמדה של סורפול בהקשר זה מעלה חשש "שיש לה מה להסתיר", אין בכך כדי לחייב את המסקנה שהיא מחוייבת להמציא את המסמכים.

אך "הצד השני של המטבע" בהקשר זה היא גם המסקנה שככל שמתבקש ומתקבל היתר מסירה לחו"ל – ביצוע מסירה בחו"ל כבר אינו משימה כה מורכבת.

נוכח האמור מעלה במצטבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת (והנתבעת שכנגד), גולדטק טכנולוגיות בע"מ (להלן: "התובעת" או "גולדטק") הנה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בייצור, פיתוח ומכירה של ציוד טכנולוגי, ומייצגת בישראל חברות זרות בתחומים טכנולוגיים ואחרים.

התובעת ניהלה משא ומתן עם הלקוחות, הציגה נתונים טכניים, ליוותה נסויים לאישור ולתפעול התקן הראנפלאט בישראל על ידי הלקוחות, סייעה בשחרור ההתקנים במכס ושינועם ללקוחות, ליוותה באופן הנדסי את מכירת ההתקנים ללקוחות, סייעה בפיתרון בעיות טכניות שהתעוררו בעת ניסויי התפעול, ופתרה בעיות טכניות שוטפות ללקוחות בכל הארץ, תמכה והכשירה ברחבי הארץ תקריות לצורך מתן שירות ללקוחות ובצעה הדרכות בהתקנה לחברות הרוכשות.

· האם היתקיימו הפרות מצד הנתבעת ? · האם הוכח גרם הפרת הסכם מצד הנתבעים 2 - 3 ? התביעה שכנגד · האם נותר לתובעת חוב כלפי הנתבעת? האם קוזז חוב זה כדין? · האם הפרה התובעת את הסכם הבלעדיות בכך שמכרה גלגלים שלא מתוצרת הנתבעת? · האם הפרה התובעת זכויות יוצרים של הנתבעת? דיון והכרעה פעילות התובעת - האם סוכנת או מפיצה? המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת אופי פעילותה של התובעת.

להלן העיסקאות לגביהן נטען להפרת הסכם מצד הנתבעת: חברת טופ קאר שריון בע"מ (להלן: "טופ קאר") לטענת התובעת, בשנת 2012 מכרה הנתבעת התקני ראנפלט לחברת טופ קאר, באמצעות יואב ו/או גלובל, בנגוד להסכם הבלעדיות, מבלי שהודיעה על כך לתובעת ומבלי ששילמה לה את העמלות כמתחייב מההסכם בין הצדדים.

...

התביעה העיקרית שהגישה התובעת כנגד נתבעים 2 ו-3 - מתקבלת באופן חלקי, ביחס לעסקאות שהם ביצעו עם טופ קאר, כמפורט לעיל.

התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שעל התובעת לשלם לנתבעת את חובה כמפורט בסעיף 110 לעיל, דהיינו סך של 8,710 $ קרן, השווים לסך של 33,255 ₪ לפי שער דולר של 3.818 נכון ליום 11.12.16.

בהינתן סכום התביעה המופרז, למעלה מ- 3 מיליון ₪, שאינו עומד ביחס ישיר למציאות העסקית שבין הצדדים ועל אף שבסופו של יום זכתה התובעת לקיזוז חוב שנטען כלפיה והותיר לזכותה יתרה לתשלום בה חויבה הנתבעת, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

בשנת 2002, עם תום תקופת ההיתקשרות בין הנתבעת לבין חברת "שרון שנוע ואספקה טכנית בע"מ", הגיע ארצה מספר פעמים נציג הנתבעת ששמו יאן טאקס על מנת לאתר לחברה סוכן מכירות חדש.

לטענת הקבוץ, במהלך אותן פגישות התקשרו הצדדים בהסכם שמכוחו הוסמך מר יבלונקה לשמש כנציג הטכני וכסוכן המשווק הבלעדי של הנתבעת בארץ תמורת עמלת סוכן בשיעור של כ – 10% הועברת לסוכן לאחר שהנתבעת מקבלת את מלוא התשלום מהלקוח (ראה : נספח ג' לכתב התביעה).

לאחר קבלת הודעת/תגובת התובע להחלטת ביהמ"ש קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 11.4.2018 כי בשים לב לכך שמדובר במקרה ייחודי ולפיו סוכן ישראלי של חברה זרה טוען כי נכרת עימה הסכם בעל פה שעה שקיימים מסמכים מטעם החברה המלמדים לכאורה על קיומה של תניית שיפוט זר הורה ביהמ"ש לתובע להמציא למשרדי הנתבעת שבהולנד את כתב התביעה, את הבקשה למתן היתר המצאה וכן גם את החלטות ביהמ"ש כשהן מתורגמות לשפה האנגלית.

כמו כן, טוען התובע כי הטענה ולפיה לא קיים הסכם אכיפה הדדי בין ישראל לבין הולנד טעון הוכחה בידי מומחה לדין ההולנדי וכי במקרה דנן ניתן להקיש מפסה"ד בעיניין ת"א (מחוזי תל-אביב) 543-07-15 תדביק בע"מ נ' AVERY DENNISON BV מיום 13.2.2017, בכך שבית המשפט הישראלי דחה בקשה לסילוק תובענה על הסף ואפשר לקיים ההיתדיינות בארץ חרף קיומה של תניית שיפוט זר שמכוחה היתקיים במקביל דיון בבית משפט הולנדי , ולכן אין בעובדה שלא קיימת אמנת אכיפה הדדית בין הולנד לישראל בכדי למנוע בצורה גורפת דיון בבית משפט ישראלי בעיניין תביעה כנגד חברה הולנדית.

רצון זה הנו לגיטימי של המפיץ ואף שאין בכוחה של תניית השיפוט לשלול את סמכותו של בית המשפט בישראל הרי שמדיניותם של בתי המשפט הישראלים הנה לכבד תניות כאלה שכן הן חלק מהסכם בין בעלי הדין ולכן אין בית המשפט נוטל חלק פעיל בהפרת הסכמים, ולכן, מכח עיקרון זה אף התקבלה על ידי ביהמ"ש העליון בקשה של יצרן גרמני לעכב הליכים משפטיים בבית משפט ישראלי אותם הגיש מפיץ/סוכן ישראלי של היצרן במדינת ישראל כנגד היצרן (ראה : ע"א 5666/94 סנקרי נ' JULIUS BLUM, פ"ד נ(4),73 ; ע"א 112/83 בן-דב נ' שטלגרובר ושות', פ"ד לט(1), 194).

...

לפיכך, כל עוד לא הוכח על ידי התובע באמצעות מומחה לדין ההולנדי כי דרישת הנתבעת לקיים את ההתדיינות בהולנד לפי הדין ההולנדי אינה נובעת משיקולי נוחות גרידא, אשר תכליתם ריכוז כלל התובענות כנגדה מצד סוכניה בהולנד, כי אם משיקולים כוחניים שכל תכליתם לעשות שימוש ביתרון הכלכלי של הנתבעת כספק וייצרן על מנת לקבל יתרון דיוני באמצעות הדין ההולנדי הרי שדין טענה זו להידחות.

סוף דבר : אשר על כן, סבורני כי אין תוחלת בעיכוב ההליכים בתיק זה מאחר הצדדים אכן כפופים להוראות ההסכם הכללי של הנתבעת עם סוכניה ומשכך על המחלוקת להתברר בעיר האג בהולנד.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התובענה בהתאם להוראת סעיף 101 א(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

המבקשת תמכה את טענותיה באסמכתאות ביחס לקשר ההדוק בין החברות, לרבות חילופי הודעות דוא"ל בהן הציג עצמו מר אילן אסולין (להלן גם: "אסולין") מנכ"ל המשיבה 3 כמנכ"ל המשיבה 1 בארץ.

שנית, באתר החברה הזרה אותרה המשיבה 3 כמי שמפיצה את מוצריה בארץ.

המשיבה 3 אינה מהוה סוכנת מכירות גרידא, אלא היא הסוכנת והיבואנית (הבלעדית כך נראה) של מוצרי החברה הזרה בארץ דבר שבודאי מעיד על אינטנסיביות מספקת וזאת גם מטבע הדברים (ראה גם לגבי מערכת היחסים המיוחדת בין החברות, בסעיף 17 לתגובה המשלימה של המשיבות).

גם לעובדה שאסולין הציג עצמו כמנכ"ל החברה הזרה בארץ מצאתי ליתן משקל וזאת על אף אמירותיו בתצהיר מטעמו שצורף לתגובה המשלימה, לפיהן התהדר בנוצות לו לא ובחר בנסוח שגוי של תוארו וזאת בין היתר כדי לקדם את מכירת המוצר.

...

איני מקבל את טענת המשיבות לפיה שעה שלא הוגשה בקשה ספציפית בסוגיית ההמצאה אין להכריע בה, שכן בשים לב להשתלשלות העניינים בתיק ולשרשרת התגובות בעניין זה, עת הוגשה גם תגובת המבקשת בעניין ההמצאה ולה צורף תצהיר תומך ולאחריה הוגשה תגובה משלימה, הרי שדי בכך כדי להכריע בעניין זה וזאת גם בראי עקרונות היסוד שנקבעו בסעיפים 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 ולצורך ייעול ההליך וקידומו.

סבורני כי הסדרת היחסים במסגרת הסכם הפצה בוודאי יוצר בין שתי החברות הללו קשר הדוק.

מכל האמור, ברי כי המשיבה 3 היא הכתובת לכל פניה בעניינים הקשורים למשיבה 1 וכך עולה גם מראיות נוספות, מה שמטה את הכף לעבר המסקנה כי מערכת היחסים אינטנסיבית וקרובה.

באשר למבחן השני, ביחס "לאותו עניין" הרי שבראי האמור בפסיקה ובשים לב לעיסוקן של המשיבות ולראיות שהוגשו, סבורני כי גם מבחן זה מתקיים.