מתן גמלת שמירת הריון לעובדת שפוטרה ופסק דין פסקני בנושא

כאמור לעיל, לאחר שניתן פסק הדין בתיק ע"ע 30583-07-14, הגישו התובעות ביום 1.7.2018, בקשה לתיקון כתב התביעה ובכלל זה ביקשו במפורש לתקן גם את רכיב פצויי הפיטורים שנתבע על ידי הגב' קליין (הן לעניין תקופת ההעסקה והן לעניין השכר הקובע) ובית הדין נעתר לבקשה כאמור בהחלטה מיום 14.1.20.

בציינו: "בהכרעתנו לא נחזור ונידרש לנושאים שכבר הוכרעו או פיתרונם בא נוכח ההכרעת ביה"ד בפסק הדין המשלים [הכוונה לפסק הדין המשלים בתיק עב' 5464/03 – א.ג.כ.] בעיניין אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים. גדרנו עצמנו לידון בשאלת עילת ההיתנכלות הנטענת בתביעה שבכאן והאם היא מולידה לטעמנו טעם המצדיק החזרת התובעות לעבודתן".[footnoteRef:35] בעיניין זה בית הדין האיזורי דחה את טענת ההיתנכלות ונמנע מלהורות על החזרתן לעבודה.

אך בכל הנוגע לתקופה שלאחר מתן פסק הדין בתע"א 8911/09 ו-8912/09 (קרי, מ-4/2014 ואילך) קבע כי סעד של השבה לעבודה איננו אקטואלי בשל העובדה ששתיהן עברו את גיל הפרישה (67) וכי הן זכאיות לתחליף שכר משנמנעה מהן הזכות לעבודה בתקופה זו, וזאת עד מועד היציאה לגימלאות.

הדרישה לקבלת הפרשות בערכי נטו נדחתה בפסיקה מטעמים של העידר סמכות לבית הדין לידון בטענות מסוג "הפסד מסוי" אשר מן הראוי שתתבררנה בפני רשויות המס (ראו לעניין זה: קביעת בית הדין הארצי בע"ע 293/07 יואב להב - חברת השמירה בע"מ (ניתן ביום 25.5.2008), וכן כאמור בפסיקה של בית הדין האיזורי, בין השאר, ס"ע (ת"א) 19314-05-11 יצחק כץ - רשת ביטחון בע"מ (ניתן ביום 27.2.2014) וכן ס"ע (ת"א) 9304-08 פולק מרט - ביטחון גינות בע"מ (ניתן ביום 3.10.2011)).

...

סוף דבר התביעה של הגב' בוסי מתקבלת ביחס לרכיבים ולסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים – 459,245 ₪.

התביעות של התובעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחות.

הנתבעת תשלם הסכומים כאמור תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 12517-05-18 01 יוני 2022 לפני: כב' השופטת מירב קליימן נציגת ציבור (עובדים): גב' קריסטינה פוליצר מימון נציגת ציבור (מעסיקים): גב' תמר הורביץ התובעת אלינור הררי ע"י ב"כ: עו"ד ענת שני רבה הנתבעים 1. דיילי סופט בע"מ 2. ג'רמי דהן 3. מוניקה דהן ע"י ב"כ: עו"ד חן שטיין, עו"ד ליאת שטיין פסק דין

התובעת טוענת עוד כי לא הגישה תביעה לפי חוק עבודת נשים ואין מחלוקת כי הוראותיו אינן חלות עליה, שכן הנתבעים עשו כל שביכולתם על מנת להיתחמק מהוראות החוק ולפטרה תוך כדי מחלתה ותוך הפלייתה על רקע הריונה וההיעדרויות בגינו, ובהמשך התעמרו בה ומנעו ממנה לקבל גמלת שמירת היריון (ר' ס' 6 לסיכומי התשובה).

לחלופין, אף אם היינו קובעות כי הנטל עבר לכתפי הנתבעת – הרי שהנתבעים עמדו בנטל זה שכן התרשמנו ושוכנענו כי נושא הריונה של התובעת לא היוה שיקול בהחלטת הנתבעת לפטרה כי אם חוסר שביעות הרצון של הנתבעת מהתובעת ברמה המקצועית.

לבד מהעובדה שכבר פסקנו לעיל כי התובעת אינה זכאית לפצויי הלנת שכר בגין אי תשלום גמלת שמירת ההיריון, מדובר ברכיב תביעה שנתבע בצורה לאקונית כלאחר יד. עוד יש להזכיר כי בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשיגרה אלא במקרים קצוניים בלבד, שודאי לא הוכחו במקרה שבפנינו (ר' ע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, ניתן ביום 24.6.02; ע"ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה - יעל חן, ניתן ביום 3.11.2008).

...

משכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

התביעה כנגד הנתבעים 2-3, נדחית.

בכמה מן הדיונים ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכמה לערוך סידור גט, ולדון בשאר הנושאים אח"כ, ובכך לייתר את הדיון בחיוב האישה בגט, אך האישה סירבה לכל הצעה ברוח זו, ועמדה על טענתה כי אין היא חייבת לקבל את הגט כל עוד לא הובטח עתידה הכלכלי.

והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאישתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד זמן ח"י חדשים ואם בינם לשמים נראה לבי"ד שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני בדבר האמור.

גם חיוב האישה בגט עפ"י דברי הגר"ח פאלג'י (לפי כל שיטה בהבנת דבריו) אינו פוטר את הבעל מחיוב הכתובה, כל עוד לא הוברר שהאישה אשמה בנתק, ושהגירושין יצאו ממנה (וכנ"ל).

כך שככל הנראה, כבר משנת 2014 הוגבל הקשר הזוגי הגופני עקב שמירת ההריון והלידה שלאחריו, והמאמץ הדרוש משני הצדדים לחידוש הקשר הגופני הפעיל ביניהם עם תום התקופה – לא נעשה.

מאחר ובמסגרת פסק הדין בעיניין מועד הקרע (אשר ניתן ביום ד' באב תשפ"א (13.07.2021)) מינה בית הדין אקטואר לבדיקת איזון המשאבים שבין הצדדים, ובנוסף מינה בית הדין רואת חשבון לבדיקת טענת הנתבעת להברחת כספים – ויתכן שלאחר בדיקות אלו יימצא שהתובע צריך להעביר לנתבעת מחלקו סכום השווה לכתובה או גבוה ממנה – אין בית הדין רואה לנכון לתת כעת הוראה אופראטיבית על תשלום הכתובה.

...

אולם, הצדדים נשארו בעמדותיהם, כך שאין מנוס מלהכריע ולפסוק את הדין בשאלה כבדה זו. עיקרי טענות הצדדים טענות הבעל · הצדדים גרים בבתים נפרדים כשלוש שנים, והנתק הרגשי והפיזי החל זמן רב לפני כן. · באמצע שנת תשע"ה (2015) עבר הבעל מחדר השינה לסלון, וכשלושה חודשים לאחר מכן לחדר הילדים, עקב חוסר ענין של האשה ביחסים, ועקב תסכול של הבעל מן המצב הירוד של הסדר והניקיון בבית בכלל ובחדר השינה בפרט, ומאז הופסקו חיי האישות.

וכאן יש להדגיש, שבמקרים שבהם ברור שהבעל הוא שהחל במרידה, והאשה בתחילה רצתה בבעל, ועשתה כל שלאל ידה להשיבו, אף אם בסופו של דבר גם היא התייאשה ורצתה בגירושין, אין היא מפסידה את תוספת כתובתה.

" מכל האמור לעיל עולה לכאורה, שהאשה הפסידה את תוספת כתובתה, והיא זכאית לעיקר כתובתה בלבד.

מכל האמור עולה, שבנידון דידן הבעל פטור מתשלום מזונות אשתו מיום הפירוד, והתביעה בעניין זה נדחית.

התובעת השיבה לעניין זה שעד כמה שידוע לה, בשמירת הריון היא נחשבת לעובדת ומגיעות לה כל הזכויות בהתאם (עמ' 6 ש' 31-32 לפרוטוקול) ובסיכומיה הפניתה לפסק דין שניתן על ידי כב' השופט (כתוארו אז) אילן איטח בד"מ (עבודה תל אביב-יפו) 2397/03 אור שבת לי - צוברי דליה (נבו 16.03.2004) (להלן: עניין צוברי).

זכויותיהן של עובדות בתקופת שמירת הריון מוסדרות בסעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים הקובע כי (הדגשה הוספה – ע.צ): עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: (1) בחדשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי מצבה הרפואי לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר; דין העדרות לפי פסקה זו כדין העדרות מפאת מחלה, אלא אם כן העובדת זכאית לגימלה לשמירת היריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בעבור תקופה זו, או שהיא זכאית לתשלום בשל ההעדרות מכוח דין אחר, הסכם קבוצי או חוזה עבודה; העדרות מכוח פסקה זו לא תיפגע בזכויות התלויות בותק של העובדת אצל מעסיקה; הנתבעים טוענים כי יש לפרש את סיפת הסעיף באופן בו הותק של התובעת במקום העבודה לא יפגע, אולם היא לא תהיה זכאית לתשלום דמי הבראה בגין תקופת שמירת ההריון עצמה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנושא זה מצאתי כי אכן לגבי סכום ההודעה המוקדמת שנוכה מפיצויי הפיטורים של התובעת עולה מהתכתובות בין הצדדים כי עמדה ביניהם מחלוקת אמתית בנוגע לחובת התובעת ליתן הודעה מוקדמת בפועל גם כאשר היא מתפטרת במהלך חופשת הלידה שלה לצורך טפול בילד, וכפועל יוצא מכך, בנוגע לזכות הנתבעים לקזז סך של 4,581 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לידיהם פסק הדין: סך של 824 ₪ בגין הפרש פצויי פיטורים והפרשי הפקדות לקופת גמל בהתאם להודעתם בדיון ההוכחות וככל שלא עשו זאת עדיין.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לידיהם פסק הדין: סך של 824 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים והפרשי הפקדות לקופת גמל בהתאם להודעתם בדיון ההוכחות וככל שלא עשו זאת עדיין.

התובעת תשלם לנתבע 3 שנמחק, מר אלירן אזולאי, בתוך 30 ימים מהיום סך של 750 ₪ בגין הוצאות צירופו להליך.

על כן ככל שהצדדים לא יגיעו ביניהם להסכמות בדבר קיזוז הסכומים שנפסקו לחובת כל צד בהליך זה, ונוכח מערכת היחסים בין הנתבעים תשלם התובעת את ההוצאות שנפסקו ביום 23.3.23 בתוך 30 ימים לידי הנתבעת 1 והנתבעים יסכימו ביניהם על חלוקת הכספים ככל שיראו לנכון.

במועד התביעה הקודמת עבד אצל אמו והשתכר כ- 8,500 ₪ וכיום הוא מובטל ולפני פיטוריו עבד כמוכר בקיוסק.

המדובר בהלכה ביחס לתביעות ראשונית שבאה לשמור על זכויות הקטינים ובודאי שלא לפגוע בזכויותיהם.

אם כן, על התובע הפחתת מזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו מראש בעת שניתן פסק הדין למזונות.

זאת ועוד, המדובר בסכומים זהים לסכומים בהם נושא כעת התובע ולא ברור לי מדוע חשב כי ילדיו מנישואיו השניים זכאים למזונות בסך של כ- 3,800 ₪ ואילו ילדיו מנישואיו הראשונים אינם זכאים לכך או זכאים לסכום אחר, נמוך יותר.

עת טען כי פרט לקיצבת אבטלה בגובה של 4,266 ₪ לא היתה לו הכנסה ממקור אחר.

...

למעלה מן הצורך ולאחר שעיינתי בתלושי השכר שצורפו לכתב תביעתה הקודם, מצאתי כי שכרה ברוטו במועד הגשת תביעתה למזונות הקטינים בנובמבר 2013 עמד בערך על סך של כ- 4,450 ₪ ושכרה נטו עמד על סך של כ- 4,000 ₪ לחודש.

סוף דבר אם כן, כלל העובדות אליהן מפנה התובע, אין בהן בכדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק קבלת תביעת התובע.

משכך, דין תביעתו להידחות וכך הינני מורה.