עוד טוען המשיב, כי נוהל בנקאי תקין (ניהול סכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טירור של המפקח על הבנקים (להלן: "נוהל 411"), ובפרט סעיפים 4א, 9, 14, 15 ו-24 לנוהל זה, מהוה מקור נורמאטיבי לבחינת פעילות אסורה.
הגם שטענה זו לא הוכרעה במסגרת פסק הדין בהליך קודם, שכן נקבע כי היא מהוה הרחבת חזית, כב' השופטת גרסטל הביעה עמדתה שלפיה שעה שלא הומצא על ידי המשיב כל נוהל המחייב הצהרה על נהנים בחשבון ושעה שהמבקשת פטורה מדיווח על מקבלי ומבקשי שירות בחשבון כאשר הפעולות נראות לה רגילות, אין זה סביר כי המשיב יודיע לה על סגירת החשבון באופן חד צדדי, מבלי להבהיר מה עומד מאחורי החלטה זו.
מאז שניתן פסק הדין בהליך הקודם לא העלה המשיב טענה נוספת כלפי המבקשת בדבר ניהול חשבונות עבור אחרים ובדבר העדר הצהרה על הנהנים בחשבון ולא ביקש הצהרה כזו.
ממילא, איני סבורה כי ניתן לקבוע כי המבקשת מנהלת בחשבונה פקדונות, או כי היא מנהלת פקדונות ואשראי כאחת, בנגוד לדין.
...
בנוסף, מקובלת עלי טענת המשיבה, שלפיה מקורות המימון שלה לא עמדו בבסיס ההחלטה לסגור את חשבונה, ועל כן אינם טעוני הכרעה במסגרת התובענות דנן, וכן כי סוגיית רכישת המחאות מעותדות ורכישת המחאות זכות לא רלוונטית לתובענות כלל.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, הרי שהדיון בהמרצת הפתיחה מתייתר.
אשר לתביעה האזרחית שהגישה המבקשת, כמפורט לעיל, אין מקום ליתן צו מניעה קבוע, אלא מסקנתי היא כי במועד בו החליט על סגירת חשבונה של המבקשת לא היה למשיב יסוד סביר להניח כי היא מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון, ואף לא הייתה לו סיבה מוצדקת אחרת להורות על סגירת החשבון.
