מתן אישור לבית משפט להגשת תובענה ייצוגית כנגד תחנת דלק

בית הדין הארצי לעבודה המ"ד 46550-11-19 ניתנה ביום 22 דצמבר 2019 טן - חברה לדלק בע"מ המבקשת 1. עגמי אלמוג **** 2. נתוב תחנות דלק בע"מ 3. דור אלון מתחמים קמעונאיים בע"מ 4. ספרינט מוטורס בע"מ 5. תפוז שירותי תידלוק בע"מ המשיבות בשם המבקשת – עו"ד אפרת דויטש, עו"ד עפר דקל, עו"ד שמרית נוי בשם המשיבה 1 – עו"ד שרון זיגר, עו"ד שירן וינברגר בשם המשיבה 2 – עו"ד אלישע שור, עו"ד צחי לב בשם המשיבה 3 – עו"ד אסף ברנזון, עו"ד מיכל ז'ילוני-חדד בשם המשיבה 4 – עו"ד טל קרת, עו"ד עופר שובל, עו"ד עמר לביא בשם המשיבה 5 – עו"ד עינת כרמי ברק החלטה

במסגרת בקשת האיחוד טוענת המבקשת, טן חברה לדלק בע"מ (להלן: טן) כי חמש בקשות האישור שהוגשו בסמוך (ולמעשה ארבע מתוכן הוגשו באותו יום), הן למעשה בקשות כימעט זהות, כנגד מעסיקים באותו ענף; כי עניינן של הבקשות בטענה כי המשיבות להן הפרו, לכאורה, את הוראותיהם של צו הרחבה שונים שלטענת המבקשים בבקשות האישור חלים עליהן; כי כל בקשות האישור מעלות שאלות משפטיות משותפות, ועילת התביעה בכולן – זהות בעיקרן; כי גם במישור העובדתי נסיבותיהן של כל בקשות האישור דומות דמיון רב, וכל המבקשים הועסקו כמתדלקים או מוכרנים בתחנות דלק שבבעלות המשיבות.

סעיף 7(א)(1) לחוק קובע כך: "מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב." ואילו תקנה 6 לתקנות, המקבילה לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כך: "הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי דין אחדים, יקבע נשיא בית הדין הארצי למי מבתי דין אלה השיפוט, ולאותו בית דין יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות בשאר בתי הדין יועברו לבית הדין שנקבע כאמור ויידונו בו במאוחד. " אכן, ככלל, דרך המלך באיחוד הדיון בבקשות אישור תובענה ייצוגית היא בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 7 לחוק.

...

סעיף 7(א)(1) לחוק קובע כך: "מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב." ואילו תקנה 6 לתקנות, המקבילה לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כך: "הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי דין אחדים, יקבע נשיא בית הדין הארצי למי מבתי דין אלה השיפוט, ולאותו בית דין יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות בשאר בתי הדין יועברו לבית הדין שנקבע כאמור ויידונו בו במאוחד. " אכן, ככלל, דרך המלך באיחוד הדיון בבקשות אישור תובענה ייצוגית היא בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 7 לחוק.

הנה כי כן, על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

סוף דבר – בהתאם לסמכותי לפי תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 אני מורה כי הדיון בבקשות האישור המפורטות להלן יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה: ת"צ 59310-08-19, המתנהלת כעת בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים; ת"צ 59348-08-19, המתנהלת כעת בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת; ת"צ 57166-10-19, המתנהלת כעת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרתה אישר בית המשפט מתן פיצוי לחברי הקבוצה בדמות חלוקת בקבוקי מים לציבור הרחב: "מנקודת ראותם של חברי הקבוצה יכולה להתעורר שאלה אם חלוקת בקבוקי מים מינראליים היא תחליף הולם להשבת הסכומים שהמשיבות גבו מהם ביתר. על מנת להשיב לשאלה זו יש להביא בחשבון מספר שיקולים, ובהם הקושי באיתור חברי הקבוצה ובקביעת הסכומים שנגבו ביתר מכל אחד מהם, מידת התחליפיות שניתן לייחס להטבה (בקבוק מים מינראליים הניתן ללא תמורה, כתחליף להחזר כספי בסכום קטן). במקרים שונים שנידונו בפסיקה אושרו הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים שכללו סעדים בעין (הסדרי הנחות למיניהם) או תשלומים לצדדים שלישיים (תרומות) חלף סעדים כספיים ישירים (ראו למשל: עניין תנובה, רע"א 7/13 כמיפל בע"מ נ' שירלי נדל רגב (11.1.15); ת"צ 22236-07-11‏ ‏שרייר נ' שירותי בנק אוטומאטיים בע"מ (16.9.2014)); ת"צ 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (26.12.13); בש"א 6121/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ (2.7.08); ת"צ 28427-03-10 מושון אלבוחר נ' שופרסל בע"מ (ׁ28.6.15ׂ))." נוסף על האמור, הרי שתנאי הסכם הפשרה הנם נגזרת של העובדה כי הסדר פשרה מגלם מעצם טיבו את האיזון שבין סכויי וסכוני המשך ניהול התביעה, כאשר בנסיבות העניין קיים ספק כי בשאלה האם היתקיימה כאן עילה ההטעיה שכן כפי שצוין במסגרת היתייחסות המשיבות לבקשת האישור הרי שעל גבי גב הכרטיס שחולק ללקוחות הופיע הכיתוב כי: "באם הכרטיס ניתן לך ולא נרכש על ידך מפז, מחיר המימוש עבור כל סוגי הדלקים יהיה המחיר המירבי לשירות מלא או מחיר מחירון מירבי". הגילוי האמור אף הופיע בתקנון כרטיסי התידלוק, ואף המבקש הודה בכך במסגרת תצהירו שניתן במסגרת בקשת האישור.

באותו מקרה בית המשפט אישר במסגרת הסכם פשרה בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה הטבה בדמות חלוקת בקבוקי מים לכל נהג יש יתדלק באחת מתחנות הדלק של המשיבות.

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטירחה שיש לפסוק, נקבע בעיניין שמש כי כעיקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן". יוער, כי בפסיקה מאוחרת יותר- עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האיזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי על אף ששיטת האחוזים הנה השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר הטירחה, הרי שאין בית המשפט מחויב לה, אלא בנסיבות מסויימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טירחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טירחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים" במסגרת הסדר הפשרה המתוקן המליצו הצדדים כי 30,000 ₪ ישולמו לתובע המייצג ואילו לב"כ התובע המייצג ישולמו 150,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין כאשר 70% מהגמול לתובע הייצוגי ושכר הטירחה ישולמו תוך 30 יום מהמועד שפסק הדין יהפוך לחלוט וכנגד חשבונית ואילו היתרה תשולם 15 יום לאחר שהמשיבות יגישו תצהיר אודות ביצוע הסדר הפשרה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבות תשלמנה למבקש גמול בסך של 15,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בשיעור של כ- 15% בצירוף מע"מ מסכום ההטבה שצוינה, והכול כאמור בהתאם לאמור בסעיף 181 לפסק הדין.

בהתאם לאמור בסעיף 25(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, הנני מורה על שליחת ההודעה השנייה בדבר אישור הסדר הפשרה לפי סעיף 25(א)(4) בהתאם לנוסח אשר אושר בהחלטתי מיום 4.6.2018 לעניין ההודעה אשר תשלח בהודעת דואר אלקטרוני וכן לנוסח אשר אושר בהחלטתי מיום 11.6.2018 לעניין ההודעה אשר תשלח באמצעות מסרון.

בגדרי בקשת האישור, התבקש בית המשפט לאשר למבקשים להגיש תובענה ייצוגית נגד המשיבה בשמם של "תושבי ראשון לציון, נווה חוף, חופית, תל יונה ופלמחים; רוחצים גולשים, שייטים, עוסקים בספורט, מבקרים ומבלים לאורך החופים מאשדוד ועד הרצליה". נטען בבקשת האישור ואוזכר בבקשת ההסתלקות, כי מחדלי המשיבה הביאו לדליפה של דלק ושמן לים ביום 9.1.17 מצנור דלק ימי הסמוך לתחנת הכוח של המשיבה באשדוד.

המשיבה, לכשעצמה, שבה והבהירה כי הסכמתה זו ניתנת לפנים משורת הדין בלבד, מבלי להודות בכל עילה ו/או טענה מעילות ו/או טענות בקשת האישור ומבלי שיהא בכך כדי לוותר על איזו מטענותיה בקשר עם בקשת האישור.

...

לאור המקובץ, בקשת האישור והתובענה האישית נמחקות בזה.

מקובלת עלי הסכמת הצדדים לפיה ייפסקו גמול למבקשים ושכר-טרחה לבא-כוחם המייצג.

המשיבה תשלם שכר טרחה לבא-כוח המבקשים בסכום של 45,000 ש"ח, וכן גמול למבקשים בסכום כולל של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין וכנגד חשבונות מס. המזכירות תעביר עותק של פסק הדין למנהל בתי המשפט לשם עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"צ 2913-12-19 בן בשט נ' דלק מנטה קמעונות דרכים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל מבקשת ליאת בן בשט משיבה דלק מנטה קמעונות דרכים בע"מ פסק דין

בבסיס בקשת האישור טענה המבקשת כי המשיבה, שמפעילה רשת של כ- 200 חנויות נוחות בתחנות הדלק של חברת "דלק", פעלה בנגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") בכך שהיא לא קיימה את היתחייבותה למכור ללקוחותיה "קפה ומאפה ג'ו ב- 10 שקלים בלבד" במסגרת הטבה שהיא פירסמה בהודעת סמס.

בית המשפט יכול להסתייע בפרמטרים שונים לבחינת הסיכונים הללו, ובכללם הפער בין הסעדים שהתבקשו בבקשה לאישור לבין הסעד שניתן לקבוצה בסופו של יום במסגרת ההסתלקות; האם פניה מוקדמת למשיב טרם הגשת התביעה, במידה שלא נערכה, היתה עשויה להשיג את אותה תועלת לחברי הקבוצה ללא צורך בהגשת התובענה; האם התביעה, אף אם היא מבוססת וביסודה עילה טובה, ראויה להתברר כייצוגית, בשים לב לדרישות שבסעיפים 4 ו- 8 לחוק, ועוד.

כמו כן, המשיבה תשלם סך של 2,440 ₪ לתובע הייצוגי וכן שכר טירחה לב"כ המייצג בסך 12,200 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין, וזאת כפי שהוסכם בין הצדדים.

...

סוף דבר: מאושר בזאת הסדר ההסתלקות שהוסכם בין הצדדים.

לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת, ותביעתה האישית של המבקשת נדחית.

כמו כן, המשיבה תשלם סך של 2,440 ₪ לתובע הייצוגי וכן שכר טרחה לב"כ המייצג בסך 12,200 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כדין, וזאת כפי שהוסכם בין הצדדים.

הבקשה הוגשה על ידי "עו"ד ירון אופק, עו"ד דביר גליזר ובת זוגו יוליה גליזר; וכן על-ידי עו"ד אלמוג טל בן חמו, אשר התמחה באותה עת במשרדו של עו"ד דביר גליזר, ועל-ידי ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע"מ הנמצאת בבעלותם של עו"ד דביר גליזר ועו"ד רותם חנניה (להלן כולם יחד שאמגר)". בבקשה הראשונה נטען, בין היתר, שבעת שהחזירו לקוחות שלמה, ובהן שאמגר, את כלי הרכב ששכרו, נִגְבָּה מהם על ידי שלמה מחיר מופרז עבור מילוי המיכל, הרבה מעבר לעלות הדלק עצמו.

אמנם בחוזה ההשכרה נקבע כי על השוכר להחזיר את הרכב עם מיכל דלק מלא, וָלֹא - יחויב בתשלום נוסף בגין מילוי מיכל הדלק, לפי תעריף החברה, אלא שהתעריף שנגבה בפועל גבוה ב-40% (ללקוחות עיסקיים) וב-128% (ללקוחות פרטיים) מעלות דלק בתחנות דלק.

"אמת המידה של תום לב היא אמת המידה הבסיסית ביותר... ולכן אינה מצריכה מבעל הדין לנהוג בצורה יוצאת דופן, אלא כאדם הגון, בן אנוש ראוי לשמו...". יש להמנע "מהערמת קשיים רבים מדי על התובע המייצג ובא כוחו בשלבים המקדמיים של בירור התובענה הייצוגית, באופן שיהיה בו כדי לפגוע במוסד התובענה הייצוגית... הפיתרון אינו אי-החלתה של דרישת תום הלב כלפי הנתבע ובית המשפט באופן מכליל, אלא פרשנותה בהתאם לתכליות התובענה הייצוגית, תוך מתן דגש לתכליתה הציבורית כאמור. בלשון פשוטה: בית המשפט יבחן האם לפניו תובענה שבמינון הסביר יוברר כי ראשיתה ואחריתה בגמול ושכר הטירחה, או שמא עוסק הוא בתובענה שאינה נטולת אלה, אך תכליתה - טובת הקבוצה והציבור... משנמצא כי התובע המייצג נימנע מהצגת התמונה המלאה בעניינים הקשורים בטבורם לתובענה... הדבר מטיל ספק ביכולתו לייצג את אינטרס הקבוצה בתום לב, וספק אם הדבר עומד בחובת תום הלב המצופה ממנו על פי הדין גם כלפי הנתבע ובית המשפט כאמור". הפרת החובות: הפרת חובות הרישום והיידוע עלולה להוביל למסקנה כי לא היתקיימו תנאֵי הייצוג ההולם ותום הלב, במיוחד "במקרים בהם מדובר באותו בא כוח המייצג בהליכים השונים או באותם תובעים מייצגים. כך אף מקום בו נמצא כי התובע המייצג הגיש תצהירים שאינם מדויקים לבית המשפט...". סעיף 8(ג)(1) לחוק מתייחס למצב שבו לא היתקיימו תנאי הייצוג ההולם ותום הלב, או-אז רשאי בית המשפט לדחות את התובענה, לאשרה תוך החלפת התובע המייצג או בא כוחו או לפעול בדרך אחרת שתבטיח "שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל באופן הולם או בתום לב". נפקות נוספת שעשויה להיות לאי עמידה בתנאי הייצוג ההולם ותום הלב היא הפחתת הגמול לתובע המייצג או שכר הטירחה לבא הכוח המייצג בתום ההליך.

] "ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שניפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שניגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק רכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית ... השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם... אינטרס צבורי זה מוגבר לאור היעילות והחסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט, הנלווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים. נימנע ריבוין של תביעות...". תכליות אלה של מתן סעד לנפגעים והרתעה מפני הפרת החוק חוזרות ונישנות בפסיקה העוסקת בתובענות ייצוגיות, הן זו שלפני חקיקת חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006 והן זו שלאחר מכן.

...

המערערת טענה מנגד כי יש לדחות את בקשת הסילוק משום שהנסיבות הקיצוניות שביסוד עניין שלמה תחבורה לא חלות בעניין דנן.

סוף דבר הערעור מתקבל בעיקרו.

באי כוח המערערת יוחלפו בבאי כוח מייצגים אחרים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 8(ג)(1) לחוק, משמצאנו כי לא מתקיימים בהם תנאי סעיף 8(א)(3) ו/או (4) לחוק.

על אף קבלת הערעור בעיקרו, לא מצאנו בנסיבות העניין לחייב את מטב בתשלום הוצאות.